דרמה בבית המשפט המחוזי בירושלים: היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, האיש שהחליט להעמיד לדין את בנימין נתניהו, התייצב היום לראשונה על דוכן העדים מטעם ההגנה וסיפק שורה של הודאות מביכות על התנהלות המשטרה והפרקליטות. הוא אישר שפעולות חקירה בוצעו ללא אישורו, מתח ביקורת חריפה על תרגיל החקירה נגד ניר חפץ והודה שהורה לבטל האזנת סתר שהרתיחה אותו. ואולם, בניגוד למסקנה שמבקשים סנגורי נתניהו לגזור מדבריו, מנדלבליט לא חזר בו מההחלטה להגיש את כתבי האישום.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
שבע שנים לאחר שהחליט להעמיד את נתניהו לדין, מצא עצמו היום, יום ראשון 11 באוקטובר, אביחי מנדלבליט במצב כמעט בלתי נתפס: האיש שהיה אחראי על ניהול מערכת התביעה נדרש להסביר, תחת חקירה נגדית נוקבת, כיצד התנהלו החקירות הרגישות ביותר בתולדות המדינה, מה ידע על פעולות החוקרים, מה אישר וממה התעלם.
את החקירה ניהל פרקליטו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, שהציב במרכזה שאלה בעלת משמעות משפטית מרחיקת לכת: האם המשטרה חרגה מסמכויותיה כאשר ביצעה פעולות חקירה נגד ראש הממשלה ללא אישורו הנדרש של היועץ המשפטי לממשלה?
מנדלבליט לא התחמק מהעובדה שלא אישר כל פעולה. ״לא נכון שאישרתי כל תג ותג בחקירה הזו״, אמר, והסביר כי דרש שהפעולות המרכזיות יובאו לאישורו בשל רגישות התיק. כאשר נשאל אם התברר בדיעבד שנעשו פעולות שלא אישר, השיב בחיוב.
אחת ההודאות הבולטות עסקה בהאזנת סתר לנתן אשל, מקורבו של נתניהו. מנדלבליט סיפר שכאשר נודע לו על הפעולה, הורה להפסיקה מיד.
״הפעולה הזאת הרתיחה אותי״, העיד. ״אמרתי שאני לא מוכן שיהיה דבר כזה״.
הוא הסביר כי לא הסכים להאזנה לאדם מסביבתו של ראש הממשלה ללא חשד אישי הקושר אותו לעבירות הנחקרות. מבחינתו, היה זה גבול שאין לחצות.
אלא שהאירוע המשמעותי עוד יותר נגע לניר חפץ, מקורבו לשעבר של נתניהו שהפך לעד מדינה. חדד ביקש לברר את נסיבות תרגיל החקירה שבו עורבה אישה המקורבת לחפץ, ואת מידת ידיעתם של בכירי התביעה על המתרחש.
מנדלבליט לא ניסה להגן על התרגיל. ״אני חושב שזה פסול ולא נכון״, אמר, והוסיף כי מדובר ב״אירוע פשוט לא בסדר״.
לדבריו, כאשר נודע לו על האירוע, התעוררה השאלה כיצד לבדוק אותו מבלי לפגוע בהמשך ההליך. הוא ביקש להימנע מהפגשת המעורבים ולברר את העובדות באמצעות מסמכים.
זוהי נקודה רגישה במיוחד. ההגנה מבקשת להראות שלא מדובר בחריגות טכניות בלבד, אלא בשיטות חקירה שעלולות היו להשפיע על עדי מדינה ועל התשתית הראייתית. התביעה, מנגד, עומדת על כך שיש להבחין בין ביקורת על פעולת חקירה מסוימת לבין השאלה אם האישומים נגד נתניהו מבוססים.
בהמשך העדות התברר שהמחלוקת אינה מסתכמת בתרגילי החקירה. חדד הציג למנדלבליט פרוטוקול מדיון שנערך באוקטובר 2017 בעניין הרחבת חקירת בזק. מנדלבליט אישר כי בניגוד לאמור במזכר שהוגש בשמו לבית המשפט, הוא לא נתן באותו דיון את האישור שיוחס לו. לדבריו, המזכר הוכן בידי עוזריו.
זוהי אחת הנקודות המשמעותיות ביותר מבחינת ההגנה. כאשר מסמך רשמי המתאר את האישורים שנתן היועץ המשפטי אינו תואם את הפרוטוקול, מתעוררת שאלה המחייבת בירור. עם זאת, עצם הפער אינו מוכיח שכל החקירה התנהלה ללא סמכות, ובית המשפט יצטרך לבחון את מכלול האישורים והראיות.
חדד עסק גם בנספח 315 אירועי הסיקור בתיק 4000, וביקש לברר עד כמה מנדלבליט הכיר את חומרי החקירה שעמדו בבסיסו. מנדלבליט השיב שעבר על המקרים, אך הבהיר שלא קרא בעצמו כל עדות. כאשר חדד טען שנתניהו לא נחקר על רובם המכריע של האירועים, השיב מנדלבליט שהנתון הזה לא נמסר לו.
מנגד, מנדלבליט דחה את הניסיון להציגו כמי שהגיש כתב אישום בניגוד לשיקול דעתו. ״החלטה אישית שלי״, אמר על הגשת האישום. הוא אף סיפר שקיווה לאורך הדרך שהבדיקה נגד נתניהו לא תבשיל לכתב אישום, אך הבהיר כי כאשר הצטברו ראיות המחייבות זאת, היה עליו לפעול.
באשר לתיק 4000, דחה את הטענה שבלעדיו לא היה מגיש כתבי אישום אחרים. ״כל תיק בפני עצמו מצדיק הגשת כתב אישום״, הבהיר. גם כאשר נשאל על פתיחת חקירות ללא אישורו, הבחין בין פעולות חקירה מסוימות שלא הובאו לידיעתו לבין פתיחת חקירה בחשד חדש, שלדבריו חייבה את הסכמתו.
האווירה באולם הייתה טעונה במיוחד. מנדלבליט הגיע כשהוא מלווה במאבטחים, התלונן על התנהלות עיתונאית כלפיו מחוץ לאולם, והתעמת מילולית עם חדד. ״זה מפריע לי״, אמר בשלב מסוים, וחדד השיב לו: ״ההתקרבנות הזאת לא עושה לך כבוד״.
לדיון הגיעו יו״ר הכנסת אמיר אוחנה, שר החוץ גדעון סער, חברת הכנסת טלי גוטליב ויו״ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה. גוטליב התפרצה לעבר מנדלבליט. נוכחותם של בכירים פוליטיים, העיתונאים הרבים והמאבטחים המחישה עד כמה המשפט מתנהל גם בזירה הציבורית, ולא רק המשפטית.
נתניהו עצמו הגיע לאולם לאחר תחילת העדות והכריז: ״האמת יוצאת לאור״. בהמשך עזב, בעוד חקירת מנדלבליט נמשכת.
העיתוי מעניק להתרחשות משמעות נוספת: קצת יותר משבועיים לפני הבחירות לכנסת, כל אמירה בבית המשפט הופכת מיד לתחמושת במאבק הפוליטי. תומכי נתניהו רואים בדברי מנדלבליט חיזוק לטענותיהם על פגמים חמורים בחקירה. מנגד, העובדה שמנדלבליט מתח ביקורת על חוקרים ובכל זאת עמד מאחורי האישומים אינה מאפשרת להסיק מעדותו שהאישומים קרסו.
מבחינה משפטית, השאלה המרכזית היא לא רק אם נפלו פגמים, אלא מה טיבם, מה הייתה השפעתם על זכויות הנאשמים ועל הראיות, והאם הם מצדיקים סעד כלשהו. בין ביקורת על פעולת משטרה, פסילת ראיה וביטול כתב אישום מפריד מרחק משפטי גדול.
יום העדות הראשון הסתיים בלי הכרעה, אבל עם הישג ברור להגנה: מנדלבליט עצמו אישר קיומם של כשלים משמעותיים בהתנהלות החוקרים, לרבות תרגיל פסול נגד עד מדינה ופער במסמך המתאר אישורי חקירה.
ובכל זאת, דווקא הסתירה לכאורה שבין שני חלקי עדותו היא לב הסיפור: האיש שהודה היום בפגמים בחקירה הוא אותו האיש שממשיך לעמוד מאחורי החלטתו להעמיד את נתניהו לדין.
בית המשפט יצטרך להכריע אם מדובר בפגמים חמורים בתוך חקירה מוצדקת, או בכשלים היורדים לשורש ההליך. עדותו של מנדלבליט עוד תימשך, וכבר עכשיו ברור שהיא עשויה להפוך לאחד הפרקים החשובים במשפט הארוך והנפיץ ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שתהיה מעניינת לא פחות.
