משבר ביטחוני חמור בתעופה הישראלית: אל על, ארקיע וישראייר נאלצות להשעות טיסות, לבטל קווים מתוכננים ולעצור מכירת כרטיסים לדובאי ולמרוקו בעקבות החמרת דרישות השב״כ. ברקע: ניסיון חטיפת מטוס של פליי דובאי, מחלוקות עם הרשויות באמירויות וחששות הנוגעים לאבטחת מטוסים וצוותי אוויר. דווקא המדינות שהפכו לסמל הנורמליזציה עם ישראל הולכות ומתרחקות ממפת הטיסות הישירות שלה.
מאת רמי יצהר | Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
חברות התעופה הישראליות מפסיקות, לפחות לעת עתה, את פעילותן המתוכננת בקווים לדובאי ולמרוקו. אל על הודיעה על דחיית חידוש טיסותיה לדובאי עד 15 בדצמבר 2026, ארקיע השעתה את הטיסות לאיחוד האמירויות עד להודעה חדשה, ובמקביל מתרחב המשבר בקווים למרוקו: ישראייר עצרה את פעילותה למרקש, ארקיע הפסיקה למכור כרטיסים ליעד ובוחנת את גורל הטיסות שכבר הוזמנו, וסאן דור מקבוצת אל על דחתה את השקת הקו החדש למרקש לפחות עד אמצע דצמבר.
ההחלטות, שהעדכון האחרון עליהן פורסם ביום רביעי, 28 באוקטובר, אינן נובעות ממחסור בנוסעים או מחוסר כדאיות כלכלית. הגורם המרכזי הוא ביטחוני: דרישות מחמירות של שירות הביטחון הכללי, מחלוקות על סידורי אבטחה בנמלי תעופה זרים והשלכותיה של תקרית חמורה שאירעה בסוף ספטמבר במטוס של חברת פליי דובאי.
המשמעות המיידית היא שישראלים המבקשים להגיע לשני יעדים מרכזיים בעולם הערבי נתקלים בביטולי טיסות, בדחיות ובאי־ודאות. המשמעות הרחבה יותר נוגעת לעתידם המעשי של קשרי התיירות והמסחר שנפתחו בעקבות הסכמי אברהם.
דובאי: המשבר שהתחיל במחלוקת ביטחונית והחריף בעקבות ניסיון חטיפה
הקשיים בהפעלת הקו לדובאי נמשכים כבר חודשים. מאז מבצע ״שאגת הארי״ נאסרה הפעלת טיסות של חברות ישראליות לאיחוד האמירויות משיקולי ביטחון, בעוד שחברות אמירתיות המשיכו להפעיל טיסות בין המדינות עד סוף ספטמבר.
אלא שהמשבר החריף באופן דרמטי בעקבות ניסיון חטיפת מטוס של פליי דובאי ב־30 בספטמבר.
התקרית עוררה שאלות קשות בנוגע לסידורי האבטחה, לבדיקות הרקע של אנשי צוות אוויר וליכולת להבטיח את שלומם של הנוסעים בטיסות המגיעות לישראל.
בעקבות האירוע הושעו גם טיסות פליי דובאי לישראל, והגורמים הביטחוניים החלו לבחון מחדש את הנהלים הקיימים.
במוקד המחלוקת בין ישראל לאיחוד האמירויות עומדות דרישות הנוגעות להצבת ציוד שיקוף ישראלי בנמל התעופה בדובאי ולהסדרת אזורי הפעילות של הטיסות לישראל.
בין היתר דורשים גורמי הביטחון להציב מכונות שיקוף מתקדמות ולרכז את טיסות פליי דובאי המיועדות לישראל במתחם ייעודי ואחיד, שיאפשר פיקוח ביטחוני בהתאם לדרישות הישראליות.
מדובר בסוגיה רגישה במיוחד משום שנמל תעופה בינלאומי פועל בתחומה הריבוני של מדינה זרה. הרשויות המקומיות אחראיות לניהולו, בעוד שישראל מבקשת להבטיח רמת אבטחה ייחודית לטיסות הקשורות אליה.
כל עוד לא יושגו הסכמות, החברות הישראליות אינן יכולות לחדש את הפעילות כמתוכנן.
אל על, שקיוותה לשוב לדובאי במהלך נובמבר, דחתה את החזרה ל־15 בדצמבר. ארקיע הרחיקה לכת יותר ולא קבעה מועד חדש לחידוש הטיסות. מבחינתה, הפעילות תתחדש רק לאחר שינוי ההנחיות וקבלת האישורים הביטחוניים הדרושים.
חשוב להבהיר כי 15 בדצמבר אינו מועד מובטח לחידוש הטיסות. זהו המועד שאליו נדחתה התוכנית הנוכחית, והוא עדיין כפוף להתפתחויות הביטחוניות.
מרוקו: שלוש חברות ישראליות נפגעות מההגבלות
במקביל למשבר בדובאי, גם הקווים הישירים למרוקו נקלעו לקשיים.
ישראייר הייתה הראשונה להקפיא את פעילותה למרקש בעקבות הנחיות הביטחון החדשות. החברה עצרה את מכירת הכרטיסים ואף הקפיאה תוכנית להרחבת הפעילות לשלוש טיסות שבועיות.
ארקיע, שחידשה את הקו למרקש באוגוסט לאחר הפסקה ממושכת, הודיעה ב־21 באוקטובר כי היא עוצרת את מכירת הכרטיסים ליעד עד להודעה חדשה.
החברה בוחנת כעת כיצד לטפל בטיסות שכבר נמכרו, ובמקביל בודקת אפשרות להפעיל את הקו באמצעות שותפים מסחריים, ככל שהדבר יתאפשר מבחינה ביטחונית.
גם סאן דור, חברת הבת של אל על, נאלצה לשנות את תוכניותיה. הקו החדש למרקש היה אמור להיפתח ב־16 בנובמבר, אך השקתו נדחתה לפחות עד 15 בדצמבר.
בכך נפגעות שלוש החברות הישראליות המרכזיות שתכננו להפעיל טיסות למרוקו.
עם זאת, יש להבחין בין הפסקת פעילות קיימת, עצירת מכירת כרטיסים ודחיית השקת קו חדש. לא כל החברות הפסיקו באותו יום טיסות שכבר פעלו, וחלק מההחלטות נוגעות לפעילות עתידית שטרם החלה.
הבעיה הנסתרת: מטוסים ישראליים לכאורה, צוותים זרים בפועל
אחד ההיבטים המעניינים בפרשה נוגע לשיטת הפעלת הטיסות באמצעות חכירה רטובה.
במתכונת הזאת חברת תעופה ישראלית מוכרת את הכרטיסים ומשווקת את הטיסה, אך המטוס עצמו מופעל בידי חברה זרה, לעיתים באמצעות טייסים ודיילים שאינם ישראלים.
השיטה נפוצה בענף התעופה ומאפשרת לחברות להרחיב פעילות בלי לרכוש מטוסים נוספים או להעסיק צוותים קבועים לכל קו.
אולם מבחינה ביטחונית היא מעלה שאלות מורכבות: מי בודק את אנשי הצוות? מי אחראי על סידורי האבטחה? כיצד מבטיחים שכל מי שמקבל גישה למטוס עומד בדרישות הביטחון הישראליות?
בעקבות תקרית פליי דובאי הוחמרה הבדיקה של מודלים כאלה.
חשוב להדגיש שאין בכך כדי לקבוע שכל צוות זר מהווה סיכון ביטחוני. השאלה היא כיצד מתבצעות בדיקות הרקע, מי נושא באחריות ומהי רמת הפיקוח הנדרשת.
הסכמי אברהם: השלום קיים, אבל התיירות נעצרת
המשבר הנוכחי מציב את הסכמי אברהם בפני מבחן מעשי.
איחוד האמירויות ומרוקו היו בין המדינות שהפכו את הנורמליזציה עם ישראל למציאות יומיומית. טיסות ישירות, תיירות, קשרי עסקים, השקעות וביקורי משפחות העניקו להסכמים תוכן מוחשי מעבר להצהרות המדיניות.
דובאי הפכה ליעד מבוקש במיוחד בקרב ישראלים, הן לנופש והן לעסקים ולטיסות המשך למזרח הרחוק.
מרוקו משכה אליה תיירים ישראלים רבים, ובהם יוצאי מרוקו ובני משפחותיהם שביקשו לבקר בארץ מוצאם, לצד מטיילים שהתעניינו בערים ההיסטוריות, בתרבות המקומית ובאתרי התיירות.
הפסקת הטיסות הישירות פוגעת בנוחות הנסיעה, מייקרת לעיתים את המסלול ומחלישה את הקשרים התיירותיים שנבנו בשנים האחרונות.
אבל אין להסיק מהמשבר התעופתי שהסכמי השלום בוטלו או שהיחסים הדיפלומטיים נותקו. מדובר בשלב זה במשבר ביטחוני ותפעולי בעל השלכות מדיניות וכלכליות, ולא בהודעה רשמית על ביטול הנורמליזציה.
דווקא משום כך ההתפתחות מעניינת: הסכמים מדיניים יכולים להמשיך להתקיים גם כאשר אחד הביטויים החשובים ביותר שלהם, התנועה החופשית יחסית של אנשים בין המדינות, נפגע קשות.
המחיר הכלכלי: נוסעים, חברות תעופה, בתי מלון וסוכני נסיעות
הפגיעה אינה מסתכמת בנוסעים שטיסותיהם בוטלו.
חברות התעופה מאבדות הכנסות מקווים שתוכננו להתרחב. סוכני נסיעות נאלצים להתמודד עם ביטולים ושינויים. בתי מלון, חברות תיירות וספקי שירותים ביעדים עצמם עלולים להיפגע מירידה במספר המבקרים הישראלים.
גם נוסעים עסקיים נפגעים. דובאי שימשה בשנים האחרונות מרכז חשוב לפגישות, לכנסים ולקשרים מסחריים בין חברות ישראליות לשווקים בינלאומיים.
כאשר אין טיסה ישירה, הנסיעה עלולה להתארך, לדרוש חניית ביניים ולהיות יקרה ומסורבלת יותר.
במרוקו עלולה הפגיעה להיות משמעותית במיוחד עבור קבוצות מאורגנות ותיירים שתכננו נסיעות בתקופת הסתיו והחורף.
נוסעים שכבר רכשו כרטיסים נדרשים לבדוק את מצב הזמנתם ואת החלופות שמציעה החברה.
סאן דור הודיעה כי נוסעים שטיסותיהם למרקש בוטלו יוכלו לבחור בין החזר כספי מלא, שובר זיכוי או שינוי ליעד חלופי באירופה, בכפוף לתנאים שפורסמו.
מה יקרה עכשיו?
הפתרון למשבר אינו נמצא בידי חברות התעופה בלבד.
הוא תלוי בהסכמות בין גורמי הביטחון בישראל לבין הרשויות במדינות היעד, בהסדרת אמצעי השיקוף והפיקוח ובאישור מחודש להפעלת הקווים.
באיחוד האמירויות מתקיימים מגעים להסדרת הפעילות, אולם לפי שעה לא הוכרז על פתרון מוסכם.
גם במרוקו נמשכים המגעים לבחינת האפשרות להפעיל את הטיסות בהתאם להנחיות הביטחון.
ייתכן שהחברות יחזרו לפעילות לאחר שיוסדרו הדרישות. ייתכן גם שההגבלות יימשכו מעבר למועדים שנמסרו.
מה שכבר ברור הוא שהאירוע הביטחוני בסוף ספטמבר חולל תגובת שרשרת בענף התעופה, שהשלכותיה חורגות בהרבה מטיסה אחת.
השורה התחתונה היא שהסכמי אברהם לא בוטלו, אבל אחד ההישגים המוחשיים ביותר שלהם נקלע למשבר: האפשרות לעלות על מטוס ישראלי ולהגיע ישירות לדובאי או למרקש.
הקשרים הדיפלומטיים עדיין קיימים, האינטרסים הכלכליים לא נעלמו והביקוש לתיירות לא בהכרח פחת. ובכל זאת, בלי הסדרי אבטחה מוסכמים, גם קשרים מדיניים וכלכליים חשובים אינם מספיקים כדי להחזיר את המטוסים לאוויר.
השלום נחתם במסמכים. עכשיו מתברר עד כמה קשה להבטיח את המשך קיומו בשגרת החיים.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
