שלושה ימים של שטיחים אדומים, משמרות כבוד, חיבוקים, ארוחות חגיגיות ותצלומים היסטוריים הסתיימו כמעט ללא הישגים מדיניים משמעותיים לנשיא ארצות הברית. מסיכומי ביקורו של דונלד טראמפ באסיה, המתפרסמים הבוקר בתקשורת האמריקנית, האירופית והאסיאתית, עולה תמונה עגומה מבחינת האינטרסים האמריקניים: נשיא סין שי ג’ינפינג ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין זכו בהישגים תדמיתיים ואסטרטגיים ניכרים, מבלי שנדרשו לוויתורים משמעותיים.
ומה בכל זאת נחשב בעיני טראמפ להישג גדול? העובדה שהסינים קיבלו אותו יפה, שנשיא סין הגיע אישית לנמל התעופה לקבל את פניו, שאלפי אנשים הריעו לו, שילדים קיבלו את פניו בהתלהבות ושבסעודה החגיגית הושיבו אותו בשולחן הכבוד.
כשנשאל לסיכום ביקורו כיצד הוא מדרג את הצלחתו בסולם שבין אפס לעשר, השיב טראמפ: 12.
קשה למצוא המחשה טובה יותר לאופן שבו הצורך הנרקיסיסטי בהערצה אישית עלול להשתלט על סדר העדיפויות של מנהיג מדינה. במקום למדוד את הצלחתו באמצעות הישגים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים, טראמפ מתפאר במחוות הכבוד שהרעיפו עליו מנהיגיהן של שתי היריבות האסטרטגיות הגדולות ביותר של ארצות הברית.
הסינים הבינו היטב עם מי יש להם עסק
בריאיון לרשת פוקס ניוז נשאל טראמפ מה הוא מקווה להשיג במפגש הפסגה המשולש עם נשיאי סין ורוסיה. במקום להתמקד ביעדים מדיניים קונקרטיים, התעכב הנשיא האמריקני על קבלת הפנים החמה שזכה לה.
לפי ניתוח שפרסמה סוכנות רויטרס, טראמפ ראה בעצם המחוות הטקסיות עדות להצלחתו המדינית.
אלא שבבייג’ינג יודעים היטב להבחין בין מחוות אישיות לבין אינטרסים לאומיים. שטיח אדום, תזמורת צבאית, חיבוק מתוקשר ומיקום מכובד בשולחן הסעודה אינם כרוכים בוויתור על אינטרס סיני כלשהו.
להפך. הם מאפשרים להעניק לנשיא האמריקני את תחושת הניצחון שהוא מבקש, מבלי להעניק לארצות הברית את ההישגים שלמענם נועד הביקור.
ג’יימס צ’ן, מומחה ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת טמקאנג בטייוואן, הסביר לרשת CNA הסינגפורית כי טראמפ היה זקוק נואשות להישג בעקבות תבוסתו בבחירות לקונגרס, ושי העניק לו את הבמה המבוקשת. בתמורה זכה הנשיא הסיני לחיזוק יוצא דופן במעמדו הבינלאומי.
התוצאה: כמעט אפס הישגים בסוגיות החשובות באמת
טראמפ הגיע לפסגה בשנג’ן כשעל סדר היום הבינלאומי שורה של משברים המחייבים הכרעות דחופות.
המלחמה באוקראינה נמשכת. העימות עם איראן לא הסתיים בהסדר מדיני. התחרות הכלכלית והטכנולוגית בין ארצות הברית לסין מחריפה. שאלת עתידה של טייוואן נותרה נפיצה. המרוץ הגרעיני בין המעצמות מחייב הסכמות חדשות, וההתמודדות עם הסיכונים שמייצרת הבינה המלאכותית דורשת שיתוף פעולה בינלאומי.
באף אחת מהסוגיות המרכזיות הללו לא הושגה פריצת דרך משמעותית.
שלושת המנהיגים פרסמו הצהרת שלום כללית ובה התחייבות עקרונית להימנע ממלחמה גרעינית. לא נקבע לוח זמנים למשא ומתן על הגבלת הנשק הגרעיני, לא הוצגה תוכנית לסיום המלחמות ולא הושגו הסכמות מרחיקות לכת בענייני הסחר והטכנולוגיה.
העיתון ההודי אינדיאן אקספרס הדגיש בסיכום הפסגה את הפער העצום בין יומרותיו של הנשיא האמריקני לבין נכונותן של המעצמות האחרות להתחייב לצעדים ממשיים.
המנצח הגדול: נשיא סין
שי ג’ינפינג הצליח למצב את עצמו במרכז הבמה הדיפלומטית העולמית. הוא אירח את מנהיגיהן של 21 כלכלות המייצגות יחד כ־60 אחוזים מהפעילות הכלכלית העולמית, ובמקביל כינס מפגש חסר תקדים בין המנהיגים הנוכחיים של שלוש המעצמות הגרעיניות הגדולות בעולם.
התצלום שבו יושב נשיא סין במרכז, כשלצידיו נשיאי ארצות הברית ורוסיה, מבטא היטב את השינוי במאזן הכוחות הגלובלי.
בניתוח של סוכנות הידיעות AP, המתפרסם גם בוושינגטון פוסט, נקבע כי עצם קיום הפסגה העניק לשי ניצחון דיפלומטי וחיזק את מעמדה של סין כמעצמה הניצבת במרכז הזירה הבינלאומית.
הסינים מבקשים זה שנים לעצב סדר עולמי שבו ארצות הברית אינה עוד המעצמה היחידה המכתיבה את כללי המשחק. טראמפ סיפק להם השבוע תמונה הממחישה בדיוק את החזון הזה.
גם פוטין חוזר הביתה מרוצה
נשיא רוסיה קיבל מטראמפ דבר שהקרמלין מתקשה להשיג מאז הפלישה לאוקראינה: לגיטימציה בינלאומית מחודשת ומעמד של שותף שווה בדיונים על עתיד הסדר העולמי.
פוטין לא נדרש להכריז על נסיגה מאוקראינה, להסכים להפסקת אש או להציג התחייבויות חדשות שיביאו לסיום המלחמה.
ההצהרה המשותפת של שלוש המעצמות אפילו לא כללה התייחסות מפורשת למלחמה באוקראינה.
כך הצליח פוטין להצטלם לצד נשיא ארצות הברית ונשיא סין כמנהיג לגיטימי של מעצמה עולמית, בעוד אירופה ואוקראינה נותרו מחוץ לחדר.
טראמפ סופג ביקורת קשה גם בארצות הברית
מנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ’אק שומר, הגדיר את המפגש עם שי ופוטין מבוכה היסטורית. לטענתו, טראמפ מתנהג כאילו השיג עסקה דיפלומטית חסרת תקדים, בעוד שבפועל לא הצליח לחלץ התחייבויות משמעותיות משתי המעצמות.
כריסטופר פרבל, חוקר בכיר במכון סטימסון בוושינגטון, הצביע בשיחה עם רויטרס על משיכתו של טראמפ לטקסים מפוארים ולתחושה שהוא יושב בחברת האנשים החשובים בעולם.
ג’וש ליפסקי, מבכירי מכון המחקר אטלנטיק קאונסיל, הציב מבחן פשוט בהרבה להצלחת המדיניות האמריקנית: האם היא תביא לסיום המלחמות באיראן ובאוקראינה.
גם מי שמייחסים חשיבות לעצם קיום הדיאלוג בין המעצמות מודעים למגבלותיו. דריל קימבל, מנכ”ל האגודה האמריקנית לבקרת נשק, בירך על ההצהרה נגד מלחמה גרעינית אך הדגיש כי נדרשים צעדים מעשיים הרבה מעבר להצהרות.
הדיפלומטיה האישית של טראמפ מגיעה למבוי סתום
תפיסת העולם המדינית של טראמפ מבוססת במידה רבה על ההנחה שמערכת יחסים אישית טובה עם מנהיג זר תאפשר לו להשיג תוצאות שמנגנוני הדיפלומטיה המקצועיים מתקשים להשיג.
אלא שמנהיגים מנוסים כמו שי ופוטין יודעים להפריד היטב בין היחס האישי שהם מעניקים לטראמפ לבין האינטרסים שהם משרתים.
הם יכולים להרעיף עליו מחמאות ובמקביל לדחות את דרישותיו. הם יכולים להעניק לו תחושת קרבה מבלי לשנות את מדיניותם. הם יכולים לכבד אותו כאדם ובאותה נשימה לפעול להחלשת מעמדה האסטרטגי של ארצות הברית.
הבעיה מתחילה כאשר נשיא אמריקני מתקשה להבחין בין אהדה אישית כלפיו לבין נכונות להיענות לדרישותיה של המדינה שאותה הוא מייצג.
המשמעות לישראל מדאיגה במיוחד
גם בסוגיה האיראנית, החשובה כל כך לישראל, טראמפ לא הצליח להציג הישג מדיני משמעותי מביקורו בסין.
לסין מנופי השפעה כלכליים נרחבים על טהרן, ולרוסיה קשרים אסטרטגיים וביטחוניים עם המשטר האיראני. שיתוף פעולה מצידן עשוי להיות מרכיב חשוב בכל ניסיון להגיע להסדר שיסיים את העימות.
אלא שהפסגה לא הניבה תוכנית משותפת לפתרון המשבר האיראני.
ישראל נדרשת אפוא להתמודד עם מציאות שבה בעלת בריתה המרכזית מתקשה לתרגם את עוצמתה הצבאית והכלכלית להישגים מדיניים, בעוד יריבותיה של ארצות הברית מבססות את השפעתן הבינלאומית.
זהו לקח חשוב גם להנהגה הישראלית: יחסים אישיים עם נשיא אמריקני, חמים ככל שיהיו, אינם תחליף למדיניות עצמאית, לדיפלומטיה מקצועית ולמערכת אינטרסים מדינתית מוצקה.
הם קיבלו מעמד ועוצמה. הוא קיבל מחמאות
טראמפ חוזר לוושינגטון לאחר תבוסה בבחירות לקונגרס, כשמולו אתגרים כלכליים, ציבוריים ואסטרטגיים עצומים.
שי ופוטין, לעומתו, חוזרים לעסוק בקידום האינטרסים הלאומיים שלהם לאחר שהצליחו לחזק את מעמדם הבינלאומי במחיר מדיני נמוך במיוחד.
וזה אולי הסיכום הקולע ביותר של הפסגה בסין: כאשר מנהיגים אחרים יודעים בדיוק מה הם רוצים להשיג עבור מדינותיהם, ומולם ניצב מנהיג הנוטה למדוד הצלחה גם על פי מידת ההערצה האישית שהוא מקבל, קל להבין מי יוצא נשכר מהמפגש.
טראמפ קיבל את הכבוד. סין ורוסיה קיבלו את ההישג האסטרטגי.
״עניין מרכזי״ — חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!



