מתקפת הפחד שהתפשטה ברחבי אירופה הגיעה לשיא חדש: כ־6,300 בתי ספר באיטליה קיבלו איומי פצצה, מאות פונו, והתרעות דומות נשלחו למאות מוסדות חינוך בבריטניה ובאירלנד. אבל הדרמה החלה הרבה קודם, בניסיון פיגוע שסוכל בטיסת פליי דובאי לישראל, ובקריאה שהופצה בעקבותיו בשם תומכי אל־קאעידה לפגוע במטוסים הנושאים ישראלים ואמריקנים. משם התגלגל גל איומי פצצה נגד טיסות אזרחיות, שיבושים במערכות תשתית, איומים על כלי תקשורת ובהמשך גם בתי ספר. במקביל מתמודדת אירופה עם מחאות, מהומות ומתחים חברתיים המעמיקים את תחושת חוסר היציבות. התמונה המצטברת חושפת שיטת פגיעה מטרידה: אפשר לשבש את חייהם של מיליוני בני אדם גם בלי להפעיל מטען חבלה אחד.
12 בנובמבר 2026 | ״עניין מרכזי״
אירופה מתמודדת עם גל חריג של איומי פצצה ושיבושים אזרחיים, שהגיע השבוע לשיאו כאשר כ־6,300 מוסדות חינוך באיטליה קיבלו הודעות מאיימות ומאות מהם פונו. בסקוטלנד התקבלו התרעות בכ־470 בתי ספר, ובצפון אירלנד ביותר מ־300. אלפי תלמידים הוצאו מכיתותיהם, הורים נקראו לאסוף את ילדיהם, כוחות משטרה הוזעקו לסריקות וממשלת איטליה כינסה דיון ביטחוני מיוחד.
הבדיקות שנערכו לא העלו עד כה ממצאים המעידים על מטעני חבלה באירועים שנבדקו. אולם הנזק כבר נגרם: מערכות חינוך שובשו, כוחות ביטחון הוסטו ממשימות אחרות, משפחות נקלעו לחרדה ושגרת החיים נפגעה.
זהו השלב האחרון ברצף אירועים שהחל בסוף ספטמבר בניסיון פיגוע בטיסת פליי דובאי מדובאי לתל אביב. במהלך הטיסה תקף טייס המשנה את הקברניט בסכין וניסה להשתלט על המטוס. אנשי צוות ונוסעים התערבו, התוקף נוטרל והמטוס נחת בשלום בסעודיה.
לפי ממצאי החקירה שפורסמו באיחוד האמירויות, טייס המשנה ביקש לרסק את המטוס בנמל התעופה בן גוריון, בהשראת פיגועי 11 בספטמבר.
ימים לאחר מכן הופצה בפרסום המזוהה עם תומכי אל־קאעידה קריאה לחקות את המעשה ולפגוע במטוסים הנושאים ישראלים ואמריקנים.
בתחילת נובמבר החל גל איומי פצצה נגד טיסות מסחריות ברחבי אירופה. מטוסים שינו מסלולים, נחתו בנמלי תעופה חלופיים ועברו בדיקות ביטחוניות. בחלק מן המקרים הוזנקו מטוסי קרב לליווי מטוסי נוסעים.
בהמשך הופיעו איומים נגד כלי תקשורת ומוסדות ציבור, לצד דיווחים על מתקפות סייבר נגד מערכות אזרחיות. השיא החדש הגיע כאשר בתי ספר באיטליה, בסקוטלנד ובאירלנד הפכו למטרות.
הקשר המבצעי בין כלל האירועים עדיין נמצא בבדיקה, אך התוצאה המצטברת ברורה: התעופה האזרחית, מערכות החינוך ותשתיות חיוניות נאלצות להתמודד עם איום מתמשך, שגם כאשר אינו מתממש פיזית הוא מסוגל לגרום לשיבוש נרחב.
מאיטליה לבריטניה: מתקפת איומים על אלפי בתי ספר
באיטליה נשלחו הודעות מאיימות לאלפי מוסדות חינוך, ובחלקן נכלל גם איום אישי על ראש הממשלה ג׳ורג׳ה מלוני.
מאות בתי ספר פונו. תלמידים הוצאו לחצרות ולרחובות, הורים מיהרו להגיע, וכוחות משטרה החלו בסריקות.
הודעות האיום נחתמו בשם ״מיכאיל אנדרופוב״, שהציג עצמו כמנהיג ארגון בעל שם לא מוכר. לפי דיווחים, אותו שם הופיע גם באיומים קודמים נגד כלי תקשורת באירלנד ובבולגריה.
הרשויות בודקות אם מדובר באדם אחד, בקבוצת מפיצים או בזהות בדויה שנעשה בה שימוש חוזר.
לפי פרסומים בתקשורת האירופית, חלק מההודעות נשלחו באמצעות כתובת הקשורה לאוניברסיטה בטייוואן. אולם כתובת המשלוח אינה מוכיחה בהכרח מהיכן פעלו האחראים, משום שניתן להשתמש בחשבונות שנפרצו ובזהויות דיגיטליות מזויפות.
מלוני כינסה את השרים ואת ראשי שירותי הביטחון והמודיעין לדיון מיוחד. הממשלה הודיעה כי בבתי הספר שנבדקו לא נמצאה סכנה ממשית.
שר ההגנה האיטלקי, גווידו קרוסטו, הגדיר את האירועים ניסיון להפיץ פחד וליצור חרדה ציבורית.
גם בסקוטלנד ובצפון אירלנד נדרשו הרשויות להתמודד עם מאות התרעות. המשטרה בסקוטלנד העריכה שהאיומים אינם אמינים והבהירה שאין צורך לפנות בתי ספר רק בשל קבלת הודעה אנונימית.
זו הייתה החלטה בעלת משמעות רחבה: ניסיון למנוע מצב שבו כל הודעה הופכת אוטומטית לפקודת השבתה.
מהפיגוע שסוכל בפליי דובאי לגל האיומים בתעופה
ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי המחיש מחדש את הפגיעות של התעופה האזרחית.
המטוס היה בדרכו לישראל כאשר טייס המשנה תקף את הקברניט וניסה להשתלט על תא הטייס. במהלך האירוע נרשמה צלילה חדה, ובתא הנוסעים פרצה בהלה.
השתלטות אנשי הצוות והנוסעים על התוקף מנעה אסון.
החקירה העלתה כי המניע היה קיצוני וכי התוקף ביקש לחקות את מתקפת 11 בספטמבר. לפי הרשויות באיחוד האמירויות, הוא פעל לבדו.
אבל ימים לאחר מכן כבר הופצה קריאה המזוהה עם תומכי אל־קאעידה, שהציגה את ניסיון הפיגוע כמודל לחיקוי.
הקריאה כוונה במיוחד נגד מטוסים הנושאים ישראלים ואמריקנים.
כעבור שבועות החלו להצטבר איומי פצצה נגד טיסות מסחריות ברחבי אירופה.
בין חברות התעופה שנפגעו מן ההתרעות היו ריינאייר, וויז אייר, פינאייר, LOT ואייר לינגוס.
מטוסים נאלצו לסטות ממסלולם, לנחות בשדות תעופה חלופיים ולעבור סריקות. בחלק מהמקרים הוזנקו מטוסי קרב.
מטוס של אייר לינגוס הוסט לבסיס צבאי בצרפת, ומטוסי קרב ליוו טיסה של פינאייר בדרכה לרומא.
הבדיקות לא העלו מטענים, אבל השיבוש היה ממשי: עיכובים, ביטולי טיסות, הוצאות ביטחון נוספות ופגיעה בתוכניות הנסיעה של אלפי נוסעים.
מומחים לביטחון תעופתי העריכו כי טיפול באירוע כזה עלול לעלות לחברת תעופה עד כרבע מיליון דולר, בהתאם לנסיבות.
כך הפכה הודעה אנונימית לאמצעי המסוגל לשבש מערך תעופה מורכב ויקר.
מתקפות סייבר, כלי תקשורת ורשתות מזון
במקביל לגל האיומים על הטיסות ובתי הספר נרשמו באירופה שיבושים נוספים.
בצרפת דווח על מתקפת סייבר שפגעה במערכות קירור של רשתות מזון. הרשויות הצרפתיות ייחסו את המתקפה לגורמים איראניים, ואילו טהראן הכחישה את הטענות.
באירלנד ובבולגריה נרשמו איומים נגד כלי תקשורת, ובמדינות נוספות גבר החשש מפני פעולות שיבוש המכוונות נגד תשתיות אזרחיות.
גורמים אירופיים חושדים זה זמן רב שרוסיה מפעילה פעולות חבלה, סייבר והשפעה במדינות התומכות באוקראינה. מוסקבה מכחישה את ההאשמות.
האירועים אינם בהכרח חלק ממבצע אחד, אבל הם מצביעים על פגיעות דומה: ככל שהחברה תלויה יותר במערכות דיגיטליות, כך גדל מספר המקומות שבהם ניתן לשבש את פעילותה.
גם מתחים חברתיים, הפגנות ומהומות מקומיות מוסיפים לתחושת חוסר היציבות. אירופה מתמודדת עם מחאות סביב יוקר המחיה, הגירה, דיור ומדיניות ממשלתית.
כאשר כל אלה מתרחשים במקביל לאיומים ביטחוניים, נוצר עומס מצטבר על רשויות המדינה ועל אמון הציבור.
הפסיכולוגיה של מתקפת הפחד: איך מנצחים בלי לפוצץ?
העיקרון הפסיכולוגי פשוט: האדם מגיב לאיום עוד לפני שהוא יודע אם האיום אמיתי.
כאשר הורה מקבל הודעה שבבית הספר של ילדו הוטמנה פצצה, הוא אינו מתחיל בחישוב סטטיסטי של הסבירות לפיצוץ. התגובה הראשונית היא פחד.
המוח האנושי מעניק משקל עצום לאפשרות של פגיעה בילדים. מנגנוני ההישרדות פועלים במהירות, לעיתים לפני שמתקבלת תמונה עובדתית מלאה.
זהו בדיוק המנגנון שמפיצי איומים יכולים לנצל.
מנהל בית ספר אינו יכול להתעלם מהודעה מאיימת. המשטרה אינה יכולה להבטיח מראש שאין מטען. הורים אינם מוכנים להמר על חיי ילדיהם.
כך נוצרת מלכודת: האחריות המקצועית והמוסרית של הרשויות הופכת למנגנון שהמאיים מבקש להפעיל.
הוא אינו צריך להטמין פצצה. הוא צריך לגרום למערכת להתנהג כאילו הוטמנה פצצה.
ההישג האפשרי מבחינתו אינו מספר הנפגעים אלא מספר האנשים שנבהלו, מספר המוסדות שפונו, מספר השוטרים שהוזעקו ומספר שעות הפעילות שאבדו.
וזהו שינוי חשוב בהבנת האיום הביטחוני.
מלכודת המדינה המודרנית: לפנות או להמשיך כרגיל?
לרשויות אין פתרון פשוט.
אם יפנו כל מוסד בעקבות כל הודעה, הן יעניקו למפיצי האיומים כוח כמעט בלתי מוגבל לשבש את החיים האזרחיים.
אם יתעלמו מן ההודעות, הן עלולות להחמיץ התרעה אמיתית.
הדרך להתמודד עם הדילמה היא הערכת סיכונים מקצועית המבוססת על מודיעין, מאפייני ההודעה, בדיקות בשטח וזיהוי דפוסים.
נדרשים גם מנגנונים המאפשרים למשטרה לזהות במהירות הודעות שנשלחו בהפצה המונית ולהצליב מידע בין מדינות.
שיתוף פעולה כזה חיוני במיוחד כאשר ההודעות עוברות דרך שרתים במדינות שונות, חשבונות מזויפים ומערכות תקשורת בינלאומיות.
אבל הטכנולוגיה לבדה אינה מספיקה.
המדינה חייבת לשמור על אמון הציבור. הורים צריכים לדעת שהחלטה לא לפנות בית ספר מתקבלת לאחר הערכת סיכון אמינה, ולא מתוך אדישות.
אירופה ניצבת בפני איום של שיבוש מתמשך
האירועים האחרונים מדגימים את הפגיעות של חברות מודרניות בעלות מערכות אזרחיות מורכבות.
תעופה, רכבות, בתי ספר, בתי חולים, רשתות מזון, תקשורת ואנרגיה — כולן מערכות שחייבות לפעול ברציפות כדי לאפשר חיים תקינים.
פגיעה בכל אחת מהן עלולה לגרום לתגובת שרשרת.
כאשר מטוס נוחת בשדה חלופי, נפגעים נוסעים, צוותים, חברות תעופה ושדות תעופה.
כאשר בית ספר מפונה, נפגעים תלמידים, מורים, הורים ומקומות עבודה.
כאשר מערכת קירור של רשת מזון מושבתת, עלולים להיפגע מלאים, אספקה ופעילות מסחרית.
אין צורך שכל האירועים יתרחשו באותו יום כדי שהנזק המצטבר יהיה משמעותי.
הבעיה המרכזית היא שחברה מודרנית זקוקה ליציבות וליכולת תכנון. מתקפת שיבוש חוזרת פוגעת בדיוק בשני התנאים האלה.
המשמעות לישראל: מניסיון פיגוע בנתב״ג ועד איומים על מוסדות חינוך
ישראל נמצאת בלב הסיפור כבר מן האירוע הראשון.
ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי כוון, לפי ממצאי החקירה, למטוס שהיה אמור להגיע לנתב״ג. הקריאה שהופצה בעקבותיו הזכירה במפורש פגיעה במטוסים הנושאים ישראלים.
אבל האיום אינו מוגבל לתעופה.
גם בישראל ניתן לנסות לשבש את שגרת החיים באמצעות הודעות אנונימיות על מטענים במוסדות חינוך, בתי חולים, מרכזי קניות ותחנות תחבורה.
לישראל יש ניסיון רב בהתמודדות עם התרעות ביטחוניות, אך דווקא הניסיון הזה מחייב הבחנה מהירה בין איום אמיתי לבין ניסיון להפעיל את מערכות החירום לשווא.
הפתרון מחייב תיאום הדוק בין המשטרה, מערכת החינוך, שירותי הביטחון והרשויות המקומיות.
הוא מחייב גם מערך הסברה שמאפשר לציבור להבין מדוע לעיתים מפנים מוסד, ולעיתים ממשיכים בפעילות תחת הנחיות ביטחוניות.
המסקנה: הפיגוע סוכל, אבל הפחד ממשיך לפעול
ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי הסתיים ללא אסון בזכות התערבות אנשי הצוות והנוסעים.
אלא שהקריאה שהופצה בעקבותיו הזכירה עד כמה התעופה האזרחית נותרה יעד סמלי עבור גורמי טרור ותומכיהם.
שבועות לאחר מכן נאלצו חברות תעופה להתמודד עם גל איומי פצצה, ובהמשך התמודדו אלפי בתי ספר באירופה עם הודעות מאיימות.
החקירות יצטרכו לברר מי עומד מאחורי כל אחד מן האירועים, ומהם הקשרים האפשריים ביניהם.
אבל כבר עכשיו מתבררת אמת מטרידה: בעולם המחובר דיגיטלית, הפחד יכול להתפשט מהר יותר מכל כוח משטרה.
אפשר לסכל פיגוע במטוס. קשה הרבה יותר לסכל את הרעיון שמספיק לשלוח הודעה כדי לגרום לחברה שלמה להתנהג כאילו הפיגוע כבר התרחש.
זהו האתגר הביטחוני החדש של אירופה — וגם של ישראל.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999. מומלץ!
