ישראל ניצבת בפני סכנה אסטרטגית חדשה מכיוונו של הקונגרס האמריקני. האקים ג׳פריס, המיועד לכהן כיו״ר בית הנבחרים, הודיע כי יקדם כבר בראשית כהונת הקונגרס החדש חקיקה נגד אלימות המתנחלים בגדה המערבית, ובמקביל הביע נכונות לקיים דיון בהגבלת אספקת הנשק האמריקני לישראל. לדבריו, המצב הקיים אינו בר קיימא וחייב להשתנות.
המשמעות המעשית עלולה להיות עיכוב באספקת פצצות לחיל האוויר, הגבלות על חימוש מתקדם, קשיים באישור עסקאות לרכישת מטוסי קרב, התניית תקציבי סיוע ביטחוני בשינוי מדיניות הממשלה הישראלית ואפילו פגיעה בהיערכות צה״ל למערכה עתידית נגד איראן.
אין מדובר בהחלטה שהתקבלה או באולטימטום אמריקני רשמי. מדובר באיום פוליטי שהופך למוחשי משום שמי שמעלה את האפשרות הזאת הוא האיש המיועד לנהל את סדר היום של בית הנבחרים, אחד ממוקדי הכוח החשובים ביותר בוושינגטון.
מה שנאמר בעבר בשולי המפלגה הדמוקרטית מגיע כעת להנהגתה
בראיון ללולו גרסיה־נבארו בניו יורק טיימס אמר ג׳פריס כי הצעד המכריע ביותר שביכולתו לנקוט ביחס למתרחש בגדה המערבית הוא קידום החוק להגנה מפני אלימות מתנחלים ולמניעתה.
״להערכתי, מהלך זה יזכה לתמיכה רחבה בקרב הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. אני מאמין שעלינו לקדם אותו כבר בשלבים המוקדמים של כהונת הקונגרס החדש״, אמר.
לדבריו, מטרת החקיקה היא לשנות את המציאות בשטח, לשפר באופן ניכר את היחסים בין ישראל לפלסטינים ולהתקדם לעבר פתרון של שתי מדינות לשני עמים.
כאשר נשאל על הדרישה להפסיק את יצוא הנשק האמריקני המשמש את ישראל במלחמותיה בעזה ובמזרח התיכון, השיב: ״הבהרתי כי זהו נושא שעלינו לדון בו, וכי המצב הקיים אינו בר קיימא וחייב להשתנות״.
ג׳פריס לא התחייב לתמוך באמברגו נשק, אך נמנע מלשלול אותו. העובדה שהוא נחשב במשך שנים לתומך מובהק בישראל הופכת את דבריו למדאיגים במיוחד מבחינת ירושלים.
מה יקרה אם ארצות הברית תתחיל לסגור את ברז החימוש?
ישראל מפעילה מטוסי קרב אמריקניים מדגמי F-35, F-15 ו־F-16, הנשענים על מערכי תחזוקה, חלקי חילוף, מערכות מתקדמות וחימוש שמקורם בארצות הברית.
לישראל תעשייה ביטחונית מרשימה, אך אין ביכולתה להחליף בתוך חודשים את מלוא מערך האספקה האמריקני.
די בעיכוב ממושך של משלוחי חימוש מדויק, פצצות כבדות, טילי אוויר־אוויר או רכיבים חיוניים למטוסים כדי לחייב את מערכת הביטחון לנהל את מלאי החימוש שלה בזהירות רבה יותר ולהתאים את תוכניותיה המבצעיות.
בתרחיש של מלחמה נוספת נגד איראן, ישראל עלולה להידרש להביא בחשבון לא רק את יכולתה לתקוף מטרות אלא גם את יכולתה לחדש את מלאי החימוש לאחר התקיפה ולהמשיך להילחם אם המערכה תתארך.
גם מערך ההגנה מפני טילים אינו מנותק מהסיוע האמריקני. ארצות הברית שותפה למימון, לפיתוח ולייצור של רכיבים ומיירטים במערכות כיפת ברזל, קלע דוד וחץ.
הגבלת תקציבים עתידיים או עיכוב בהרחבת הייצור עלולים להשפיע לאורך זמן גם על יכולתה של ישראל להגן על העורף האזרחי.
מבחינת האזרח הישראלי, זו אינה שאלה תיאורטית של יחסי חוץ. היא נוגעת ליכולת להגן על ביתו מפני טילים וליכולתו של חיל האוויר לפגוע באויב המאיים עליו.
כבר היה תקדים: האמריקנים עצרו משלוח פצצות לישראל
במאי 2024 עיכב ממשל ג׳ו ביידן משלוח שכלל כ־1,800 פצצות במשקל 2,000 ליברות וכ־1,700 פצצות במשקל 500 ליברות, על רקע המחלוקת עם ישראל בנוגע לפעולה הצבאית ברפיח.
האירוע המחיש כיצד מחלוקת מדינית יכולה להפוך בתוך זמן קצר להגבלה קונקרטית על אספקת אמצעי לחימה.
ההבדל הפעם הוא האפשרות שמעורבות הקונגרס תעניק להגבלות עתידיות אופי ממושך וממוסד יותר.
אם מגבלות יעוגנו בחקיקה או בתנאים תקציביים, ביטולן עלול להיות מסובך יותר מהחלטה נשיאותית נקודתית.
38 מיליארד דולר עומדים ברקע המאבק הבא
מזכר ההבנות הביטחוני הקיים בין ישראל לארצות הברית כולל התחייבות אמריקנית לסיוע בהיקף של 38 מיליארד דולר בעשור שבין 2019 ל־2028, בכפוף להקצבות הקונגרס.
מתוך סכום זה, כ־33 מיליארד דולר מיועדים למימון רכש צבאי וכחמישה מיליארד דולר למערכות הגנה מפני טילים.
מדובר בממוצע של 3.8 מיליארד דולר בשנה, עוד לפני חבילות סיוע מיוחדות בעת מלחמה.
בקרוב תידרש ישראל להבטיח את המשך הסיוע בעשור הבא. אלא שהפעם היא עלולה למצוא את עצמה מנהלת את המשא ומתן מול מערכת פוליטית אמריקנית שבה גוברים הקולות הדורשים להתנות את הסיוע בשינוי מדיניותה.
אפילו קיצוץ של רבע מהסיוע השנתי הקיים פירושו אובדן של כ־950 מיליון דולר בשנה — יותר משלושה מיליארד שקל, בהתאם לשער החליפין.
אם ישראל תיאלץ לממן מכספה חלק גדול יותר מהרכש הביטחוני, המחיר עלול להתבטא בהגדלת החוב הלאומי, בהעלאת מסים, בקיצוץ תקציבי משרדי הממשלה ובהפחתת משאבים המיועדים לבריאות, לחינוך, לרווחה ולתשתיות.
במילים אחרות, מדיניות הממשלה בגדה המערבית עלולה להפוך לסעיף הוצאה נוסף בתקציב המשפחה הישראלית.
הקיצוץ אינו עובדה מוגמרת, אבל הוא ממחיש את סדר הגודל הכלכלי של הסיכון.
טראמפ לא יוכל בהכרח לפתור לישראל כל בעיה
הטעות המסוכנת ביותר שיכולה לעשות ההנהגה הישראלית היא להניח שכל עוד דונלד טראמפ יושב בבית הלבן, אין משמעות לאיומים מכיוון הדמוקרטים.
הקונגרס האמריקני מחזיק בסמכויות תקציביות וחקיקתיות משמעותיות. יו״ר בית הנבחרים יכול להשפיע על קידום תקציבים, על עבודת הוועדות, על חקירת השימוש בנשק אמריקני ועל חקיקה המתנה סיוע ביטחוני בדרישות שונות.
ג׳פריס לא יוכל להטיל אמברגו בכוחות עצמו. חקיקה מחייבת את אישור שני בתי הקונגרס ואת השלמת ההליך מול הנשיא. אולם גם ללא חקיקה גורפת, מאבקים תקציביים ועיכובים בקבלת החלטות עלולים להקשות על ישראל.
ישראל עלולה להידרש למאבק פוליטי על כל חבילת סיוע מיוחדת דווקא בשעת חירום, כאשר הזמן הדרוש לאישור ולהגעת החימוש הוא מרכיב קריטי בניהול המערכה.
מהתפרעות בכפר פלסטיני למשבר ביטחוני וכלכלי בישראל
החקיקה שג׳פריס מבקש לקדם עשויה להעניק בסיס משפטי להטלת סנקציות על גורמים המעורבים באלימות מתנחלים ובמימונה, בהתאם לנוסח שיאושר.
סנקציות אמריקניות עשויות לכלול הקפאת נכסים, הגבלות על העברת כספים, איסורי כניסה לארצות הברית ופגיעה ביכולת לקיים קשרים עם מוסדות פיננסיים.
בנקים ישראליים, חברות מסחריות ועמותות שיקיימו קשרים עם גורמים שייכללו ברשימות הסנקציות עלולים להידרש להקפיד על מגבלות מחמירות כדי שלא לסכן את פעילותם מול המערכת הפיננסית האמריקנית.
אם בוושינגטון תתגבש עמדה שלפיה הממשלה הישראלית אינה עושה די למניעת האלימות, הלחץ עלול להתרחב מהמתפרעים עצמם לגורמים המממנים אותם, למוסדות המסייעים להם ואף למדיניות הממשלה.
כך עלולים מעשיהם של קיצונים, השורפים רכוש פלסטיני, תוקפים אזרחים ופוגעים בחקלאים, להפוך מבעיה של אכיפת חוק בגדה המערבית לסיכון לביטחונם ולכיסם של כלל אזרחי ישראל.
בטהרן מבינים היטב את משמעות השינוי
איראן אינה צריכה לראות אמברגו אמריקני מוחלט כדי להסיק שהמציאות האסטרטגית משתנה.
די בכך שהנהגתה תעריך כי ישראל תתקשה לחדש את מלאי החימוש שלה במהלך מלחמה ממושכת, או שתיאלץ להתמודד עם לחץ אמריקני גובר ככל שהלחימה תימשך.
הערכה כזאת עלולה לעודד את איראן ואת בעלות בריתה ליטול סיכונים גדולים יותר ולהעדיף מלחמת התשה, מתוך תקווה שהלחץ הפוליטי בוושינגטון יגביל בהדרגה את יכולתה של ישראל להמשיך להילחם.
הפגיעה האפשרית בהרתעה הישראלית עלולה אפוא להתחיל עוד לפני שתוגבל בפועל אספקת פצצה אחת.
המשימה הדחופה של הממשלה הישראלית הבאה
במשך עשרות שנים נחשבה התמיכה הדו־מפלגתית בישראל לאחד מהנכסים החשובים ביותר לביטחונה הלאומי. היא אפשרה לישראל לתכנן את בניין הכוח הצבאי שנים קדימה, בלי לחשוש שכל חילופי שלטון בוושינגטון יטלטלו מחדש את מערכת היחסים.
הנכס הזה נשחק.
הממשלה הישראלית הבאה תידרש לשקם בדחיפות את היחסים עם הנהגת המפלגה הדמוקרטית, להשליט חוק וסדר בגדה המערבית, למנוע אלימות נגד אזרחים פלסטינים ולהציג מדיניות שתאפשר חידוש של האמון בין ישראל לשותפתה האסטרטגית החשובה ביותר.
החלופה עלולה להיות יקרה להחריד: פחות חימושים לחיל האוויר, קשיים בחידוש מלאי המיירטים, מיליארדי שקלים נוספים מתקציב המדינה ופגיעה בחופש הפעולה הצבאי של ישראל מול אויביה.
המשמעות של דברי ג׳פריס היא שישראל אינה יכולה עוד להרשות לעצמה להתייחס לאלימות המתנחלים כאל עניין שולי או כאל מחיר פוליטי נסבל.
כאשר שריפת בית בכפר פלסטיני עלולה בסופו של תהליך לסכן את אספקת הפצצות לחיל האוויר הישראלי ואת מימון המיירטים המגינים על הבית בתל אביב, בחיפה ובבאר שבע — מדובר כבר באיום ממשי על הביטחון הלאומי של ישראל.
״עניין מרכזי״ — חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!



