אף אחד בניו יורק לא ישכח את הלילה הזה. יותר מחצי מאה של אכזבות, בדיחות, כישלונות, החמצות ושנים ארוכות שבהן אוהדי הניקס חיו בעיקר על זיכרונות עבר – הסתיימו ברגע אחד של התפרצות רגש אדירה. ניו יורק ניקס ניצחה 90:94 את סן אנטוניו ספרס במשחק החמישי של סדרת הגמר, השלימה ניצחון 1:4 בסדרה וזכתה באליפות ה־NBA הראשונה שלה מאז 1973.
עבור ניו יורק זו אינה עוד אליפות. זו גאולה ספורטיבית.
53 שנים המתינו אוהדי הניקס לרגע שבו יוכלו שוב לקרוא לעצמם אלופים. דורות שלמים נולדו, התבגרו והזדקנו בלי לראות אליפות. מאז ימי וולט פרייז’ר, וויליס ריד וארל מונרו עברו במדיסון סקוור גארדן מאות שחקנים, עשרות מאמנים ובעלים, אינספור תקוות שהתנפצו – והנה, דווקא בעידן שבו רבים כבר איבדו אמונה, הגיע הרגע הגדול.
האיש של הלילה היה ללא ספק ג’יילן ברונסון.
כוכב הניקס סיפק אחת מהופעות הגמר הגדולות שנראו בשנים האחרונות כשקלע 45 נקודות, כולל 15 ברבע האחרון, והוביל קאמבק נוסף במשחק שבו ניו יורק שוב מצאה את עצמה רודפת אחרי הספרס. בסיום הוא הוכתר כשחקן המצטיין של סדרת הגמר והפך מיד לאחד השחקנים האהובים ביותר בתולדות המועדון.
הספרס הצעירים הגיעו לגמר עם ביטחון עצום ועם מי שנחשב כבר עכשיו לפנים של ה־NBA בעשור הקרוב – ויקטור וומבניאמה. הצרפתי הענק סיים את המשחק המכריע עם 19 נקודות, 14 ריבאונדים ו־5 חסימות, אך התקשה בקליעה מול ההגנה האגרסיבית של הניקס. גם דיארון פוקס וסטפון קאסל לא הצליחו לספק את הסחורה ברגעי ההכרעה.
אבל האליפות הזו לא הושגה רק במשחק החמישי.
הרגע המכונן של הסדרה התרחש למעשה במשחק הרביעי. סן אנטוניו כבר הובילה ב־29 נקודות ונראתה בדרך להשוות את הסדרה ל־2:2. אלא שאז הגיע אחד הקאמבקים הגדולים בתולדות הגמר. ניו יורק חזרה מפיגור שנראה בלתי אפשרי, ניצחה 106:107 מסל ניצחון של או.ג’י אנונובי 1.2 שניות לסיום ועלתה ליתרון 1:3 שממנו הספרס כבר לא התאוששו.
המסע של הניקס לאליפות היה יוצא דופן גם מבחינה מקצועית.
מייק בראון, שמונה בקיץ למאמן הקבוצה במקום טום תיבודו, הצליח לחבר קבוצה קשוחה, מגוונת ומאוזנת. לצדו של ברונסון בלטו לאורך הפלייאוף קרל אנתוני טאונס, או.ג’י אנונובי, מיקל ברידג’ס, ג’וש הארט וחוסה אלווראדו. כל אחד מהם סיפק רגעים גדולים בדרך לאליפות שהחזירה את ניו יורק למרכז מפת הכדורסל העולמית.
עבור אוהדי הניקס מדובר בהרבה יותר מספורט.
מדיסון סקוור גארדן נחשב במשך עשרות שנים ל”מכה של הכדורסל”, אך בעשורים האחרונים הפך גם לסמל של החמצה. שמות כמו רג’י מילר, מייקל ג’ורדן, פטריק יואינג, לארי ג’ונסון, אלן יוסטון וכרמלו אנתוני הזכירו תמיד כמה קרובה הייתה ניו יורק וכמה רחוקה נשארה. כעת הכול נמחק. ההיסטוריה נכתבה מחדש.
ברחובות מנהטן, ברוקלין, קווינס, הברונקס וסטטן איילנד החגיגות נמשכו עד שעות הבוקר. אלפי אוהדים יצאו לרחובות, טיפסו על מכוניות, נופפו בדגלים כחולים־כתומים ושרו שירי ניצחון. עבור העיר שנחשבת לבירת העולם, הזכייה הזו נתפסת כמעט כהישג תרבותי ולא רק ספורטיבי.
גם מבחינת הליגה מדובר בסיפור עצום.
הניקס הם אחד המותגים הגדולים ביותר בספורט האמריקני. במשך שנים הנהלת ה־NBA חלמה לראות את ניו יורק חוזרת לצמרת. אליפות של הניקס מבטיחה התעניינות עצומה, שיאי צפייה, עלייה במכירות מוצרים והחזרת אחד השווקים החשובים בעולם לקדמת הבמה.
ומה עכשיו?
השאלה הגדולה היא האם מדובר בתחילתה של שושלת חדשה או בשיא חד־פעמי. ברונסון נמצא בשיא הקריירה, טאונס עדיין בשנותיו הטובות, אנונובי וברידג’ס בשיאם, והנהלת המועדון כבר מדברת על בניית קבוצה שתוכל להגן על התואר בעונה הבאה.
מנגד, וומבניאמה והספרס צפויים לחזור חזקים יותר. בגיל צעיר כל כך, ועם יכולות שכמעט לא נראו בעבר, קשה להאמין שהצרפתי יישאר זמן רב ללא טבעת אליפות משלו.
אבל כל זה שייך למחר.
הלילה שייך לניו יורק.
אחרי 53 שנים של המתנה, סבל, תקוות ושברונות לב – הניקס שוב אלופי ה־NBA.
והפעם, אף אחד לא יוכל לקחת מהם את זה.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
www.news-israel.net
