טראמפ לנתניהו: נגמרו המשחקים – וושינגטון מכתיבה סדר חדש במזרח התיכון
המו”מ עם איראן מתחדש, הלחץ לנסיגה מלבנון גובר, ובירושלים חוששים: האם נתניהו מאבד את יכולתו לעצב את סדר היום האזורי?
שבוע חדש נפתח במזרח התיכון, אבל בירושלים התחושה היא שמדובר בהרבה יותר מעוד שבוע מדיני סוער. מאחורי הכותרות על איראן, לבנון, עזה והיחסים עם ארצות הברית, הולכת ומתגבשת תמונה רחבה יותר: ישראל ניצבת בפני צומת אסטרטגי ופוליטי, ואולי גם אישי עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בבית הלבן הולך ומתחזק הקו שלפיו הגיע הזמן לייצב את האזור, למנוע הידרדרות נוספת ולנסות לקדם הסדרים מדיניים שיאפשרו לארצות הברית להתמקד באתגרים אחרים בעולם. במקביל, נמשכים הדיווחים על מגעים עקיפים עם איראן, על ניסיונות לייצר הסדרה בגזרה הלבנונית ועל רצון אמריקני לצמצם מוקדי חיכוך במזרח התיכון.
המסר מוושינגטון ברור: האינטרס האמריקני אינו בהכרח המשך העימות המתמשך. מבחינת הממשל האמריקני, יציבות אזורית, שוקי אנרגיה רגועים, יחסים טובים עם מדינות המפרץ והפניית קשב לזירות אחרות חשובים לא פחות מהמשך הלחץ על איראן.
בירושלים מסתכלים על הדברים אחרת. ישראל ממשיכה לראות באיראן את האיום האסטרטגי המרכזי, וחלקים גדולים במערכת הביטחונית והפוליטית חוששים מכל מהלך שעלול להתפרש כהקלה על טהרן או כהגבלת חופש הפעולה של ישראל.
גם בסוגיה הלבנונית מתחדד הפער. בעוד וושינגטון בוחנת אפשרויות להסדרה שתפחית את הסיכון להסלמה נוספת, בירושלים נשמעים קולות המזהירים מפני כל הסכם שיגביל את יכולת ההרתעה הישראלית או ייצור מציאות חדשה בגבול הצפון.
אלא שהלחצים המופעלים על נתניהו אינם מגיעים רק מבחוץ.
בשבועות האחרונים מתרבים הסימנים לכך שמעמדו הפוליטי של ראש הממשלה נשחק. סקרי דעת קהל שפורסמו בתקופה האחרונה מצביעים על היחלשות משמעותית של התמיכה בממשלה ועל כך שהקואליציה הנוכחית מתקשה, בחלק מהסקרים, לשחזר את הרוב שאִפשר לה להקים את הממשלה. סקרים מטבעם הם תמונת מצב רגעית ולא תחזית בחירות, אך כאשר המגמה נמשכת לאורך זמן, במערכת הפוליטית נוטים להתייחס אליה ברצינות.
גם בתוך הליכוד מורגש אי-שקט. בשיחות סגורות נשמעים יותר ויותר קולות של חברי כנסת ופעילים בכירים המודאגים מהשחיקה הציבורית, מהעייפות הפוליטית ומהשאלה כיצד תיראה המפלגה ביום שאחרי נתניהו – שאלה שנחשבה עד לא מזמן כמעט לטאבו.
איש אינו מעז עדיין להוביל מרד גלוי, אך בפוליטיקה הישראלית ידוע שמנהיגים חזקים מאבדים מכוחם בהדרגה: תחילה בשיחות המסדרון, לאחר מכן בהדלפות, ורק בשלב האחרון באופן פומבי.
גם ברחוב הישראלי ניכרת עייפות. לאחר שנים של משברים ביטחוניים, עימותים פוליטיים וטלטלות פנימיות, חלקים גדלים בציבור מחפשים יציבות, אופק ותחושה של חזרה לשגרה. התחושה הזו מתורגמת בהכרח גם לזירה הפוליטית.
מבחינתו של נתניהו, מדובר באתגר כפול. מצד אחד, עליו להתמודד עם לחצים אמריקניים ועם מציאות אזורית המשתנה במהירות. מצד שני, עליו לשמר את מעמדו הפוליטי ואת הנהגתו בתוך ישראל ובתוך מפלגתו.
מי שמכיר את ראש הממשלה יודע שהוא כבר הוכיח בעבר יכולת הישרדות פוליטית יוצאת דופן. הוא שרד משברים, חקירות, מערכות בחירות חוזרות ונשנות ומאבקים שנראו בלתי אפשריים.
אולם הפעם, כך מודים גם חלק מבעלי בריתו, האתגר מורכב במיוחד משום שהוא משלב בו-זמנית לחץ בינלאומי, שחיקה ציבורית, אי-שקט פנימי במפלגה ומזרח תיכון הנמצא בתהליך של עיצוב מחדש.
הימים והשבועות הקרובים עשויים להכריע לא רק את כיוון המדיניות האמריקנית באזור, אלא גם את מעמדו הפוליטי של האיש ששלט בפוליטיקה הישראלית במשך שנים ארוכות יותר מכל מנהיג אחר.
השאלה הגדולה של הבוקר איננה רק אם וושינגטון מכתיבה סדר חדש במזרח התיכון. השאלה היא האם נתניהו יצליח להמשיך להיות אחד ממעצבי הסדר הזה – או שימצא את עצמו, לראשונה זה שנים, מגיב למהלכים שמכתיבים אחרים.
רמי יצהר
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999
