נבחרת צרפת עולה הערב לרבע גמר המונדיאל כפייבוריטית ברורה מול מרוקו, אבל דווקא בגלל הפערים על הנייר מסתתרת אחת השאלות המסקרנות ביותר של הטורניר: האם דידייה דשאן יאפשר למשחק להפוך לעוד “מופע של אמבפה”, או שיבנה את הנבחרת סביב העוצמה הקבוצתית שהביאה אותה עד הלום?
ישנם פרשנים הסבורים כי זו עלולה להיות הטעות הגדולה ביותר של הצרפתים.
קיליאן אמבפה הוא ללא ספק אחד מגדולי הכדורגלנים בדור הנוכחי. כאשר הוא נמצא ביום גדול, קשה למצוא בעולם שחקן מסוכן ממנו בשטחים פתוחים. המהירות, יכולת הכדרור, הסיומת והיכולת להכריע משחק במהלך אישי אחד הופכים אותו לנשק התקפי נדיר.
אבל דווקא משום כך קל לעיתים לשכוח עובדה חשובה.
אמבפה אינו ליאונל מסי.
מסי הוא שחקן שמסוגל במשך שנים ארוכות לשאת כמעט לבדו את כל האחריות המקצועית והרגשית של נבחרת שלמה. גם כאשר אינו בשיאו, המשחק כולו עובר דרכו. אמבפה, לעומת זאת, כבר הוכיח לאורך הקריירה שלצד משחקים בלתי נשכחים היו לו גם לא מעט משחקי נוקאאוט גדולים שבהם התקשה להטביע את חותמו, נעלם לפרקי זמן ארוכים או לא הצליח לספק את ההברקה שכולם ציפו לה.
דווקא משום כך, צרפת הטובה ביותר היא בדרך כלל צרפת שאינה תלויה באמבפה בלבד.
זו נבחרת שבנויה על עומק התקפי יוצא דופן. דמבלה מסוגל לפרוץ כל הגנה, מייקל אוליסה הוא מהמבשלים הטובים בטורניר, ברקולה ודואה מוסיפים מהירות ויצירתיות, והקישור יודע להצטרף מאחור ולהכריע משחקים. כאשר כל המערך פועל בהרמוניה, קשה מאוד לעצור את צרפת.
מבחינת מרוקו, המשמעות ברורה לחלוטין.
היא אינה חייבת לעצור את צרפת.
היא חייבת למנוע מהמשחק להפוך למופע אישי של אמבפה.
אם תצליח לסגור אותו באמצעות שמירה כפולה, לצופף את מרכז המגרש, למנוע ממנו לקבל כדורים לעומק ולהכריח את צרפת לחפש פתרונות אחרים, היא תגדיל משמעותית את סיכוייה להישאר במשחק עד הדקות האחרונות.
התקדים כבר קיים בטורניר הזה.
מצרים כמעט הדהימה את ארגנטינה כאשר הצליחה במשך קרוב לשמונים דקות לנטרל את מסי ולהוביל ביתרון כפול. רק התעלות אישית של האלופה וסיום דרמטי במיוחד מנעו את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות גביע העולם.
במרוקו עקבו היטב אחר אותו משחק.
גם המאמן וגם השחקנים יודעים שאין דרך לעצור לחלוטין כוכבי-על ברמתם של מסי או אמבפה. אבל אפשר להקשות עליהם, להוציא אותם מקצב המשחק ולהכריח את יתר חברי הנבחרת לקבל החלטות תחת לחץ.
היתרון הגדול של מרוקו בטורניר הנוכחי אינו כוכב אחד.
זו קבוצה.
נבחרת ממושמעת, מאורגנת, טקטית ובעיקר סבלנית. היא יודעת לספוג לחץ, להגן במספרים גדולים ולצאת למתפרצות במהירות קטלנית. מול יריבות עדיפות ממנה, זו בדיוק השיטה שמעניקה לה סיכוי.
גם לצרפת יש סיבה לדאגה.
ככל שהציפיות מאמבפה גדלות, כך גם הלחץ עליו. כאשר כל המדינה מצפה משחקן אחד להכריע, קל מאוד להיקלע לניסיון לכפות מהלכים אישיים במקום לתת למשחק לזרום באופן טבעי.
זו בדיוק הנקודה שמרוקו תקווה לנצל.
אם תצליח לגרום לאמבפה להתעצבן, לרדת עמוק מדי לקבל כדורים, או לנסות שוב ושוב לעבור שניים ושלושה שחקנים בכוחות עצמו, היא כבר השיגה חלק ממטרתה.
מנגד, אם צרפת תמשיך לשחק כפי ששיחקה לאורך הטורניר – עם תנועה בלתי פוסקת, חילופי מקומות, התקפות משני האגפים והצטרפות של שחקני הקישור – היא תקטין מאוד את האפשרות שמרוקו תוכל להתמקד בכוכב אחד בלבד.
פרשנות ״עניין מרכזי״
המשחק הערב לא יוכרע רק על ידי איכות השחקנים.
הוא יוכרע גם על ידי הפסיכולוגיה.
אם צרפת תאמין שהיא זקוקה לעוד ערב קסמים של אמבפה, היא עלולה להפוך צפויה יותר.
אם תזכור שהכוח האמיתי שלה הוא דווקא בכך שהיא אינה תלויה בשחקן אחד, יהיה קשה מאוד לעצור אותה.
מבחינת מרוקו, תוכנית המשחק ברורה: להישאר קרובה, להוריד את קצב המשחק, לתסכל את אמבפה ולהמתין להזדמנות.
במונדיאל הזה כבר למדנו פעם אחר פעם שברגע שהפייבוריט מתחיל לאבד סבלנות, הסנסציה כבר אינה נראית דמיונית.
והערב, יותר מבכל משחק אחר עד כה, מרוקו תנסה להוכיח שגם אחד מגדולי הכדורגלנים של דורנו הוא בסופו של דבר רק בן אדם.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
