בשלהי אוגוסט 2021 הכריזה טורקיה כי היא מהדקת את האבטחה בגבולה עם איראן, על מנת לחסום את זרם הפליטים האפגנים הצפוי. טורקיה בנתה במסגרת זו 64 ק"מ נוספים של חומה בקו הגבול, שנועדה לעצור את הפליטים מאפגניסטאן בדרכם מערבה. מי שיצליח לשרוד את המסע הארוך מאפגניסטאן ייאלץ להתמודד עם חומה בצורה בגובה של כשלושה מטרים, תעלות וחוטי תיל. בטורקיה יש כבר היום 4 מיליון פליטים סורים.
בצד השני של הגבול ובתזמון כמעט מושלם בסמוך להכרזה הטורקית, הודיעו גורמים רשמיים ביוון כי יוון לא תהפוך ל"שער" לאירופה עבור מבקשי מקלט אפגניים. בדומה לטורקיה, גם ביוון נבנתה חומה. חומה זו משתרעת על פני 40 ק"מ, לאורך הגבול היבשתי עם טורקיה, והיא מצוידת במגוון רחב של טכנולוגיות שליטה ובקרה, סנסורים מתוחכמים ומערך של כלי טיס לא מאויישים, כולל רחפנים. כל אלו נועדו לעצור את גלי ההגירה מאפגניסטאן.
גם בבולגריה החלו להצטבר דיווחים על כמות מהגרים גדולה המגיעים מאפגניסטאן. על פי דיווחים אלו, המתבססים על תחקיר שערכתי, מגיעים המהגרים שבאמתחתם כמויות גדולות של סמים וזהב, באמצעותם מנסים המהגרים לשחד את שוטרי משמר הגבול על מנת להיכנס למדינה, ולמכור אותם על מנת לרכוש מזון ומוצרים בסיסיים.
מאמציהן של המדינות מצביעות על הדאגה ההולכת וגוברת באירופה, מאפקט היציאה האמריקאית מאפגניסטאן והשתלטות הטאליבן על המדינה, יחד עם המערכה הצפויה במדינה על השליטה בה. יתר על כן, אירופה צופה בדאגה אחר תופעת חזרתם של גלי ההגירה מאפריקה ומהמזרח התיכון בעידן הפוסט-קורונה.
במאמר זה אנתח את האיום על אירופה מגלי ההגירה הבלתי-חוקית המתחדשת לאחר בעידן שלטון הטאליבן באפגניסטאן והעידן שאחר הקורונה.
ההגירה לאירופה בעידן האביב הערבי
ההתקוממות העממית במדינות ערב והמגרב מ- 2011 הביאה איתה גל הגירה בלתי-חוקית לאירופה, הנאמדת על למעלה מ- 2.6 מיליון איש בין השנים 2015 ל- 2019. לשם עצירתם הקים האיחוד האירופאי כוח שיטור והגנת גבולות, Frontex, הפועל במדינות השונות במימון אירופאי מרכזי, מתוך מטרה לעצור את שטף ההגירה הלא-חוקית.
על פי נתוני ארגון ההגירה הבינלאומי, 99 אחוזים מהמהגריםהבלתי-חוקיים מגיעים לאירופה מהים. נתונים שונים מצביעים על כך שכחמישה אחוזים מאוכלוסיית אירופה הם מהגרים, מהם כעשרה אחוזים הם מהגרים בלתי-חוקיים.
מראשית ההתקוממות העממית מרבית המהגרים הבלתי-חוקיים הגיעו מלוב, אלג'יריה, תוניסיה, סודאן, עיראק, סוריה, פקיסטאן, אפגניסטאן, ומקצתם אף טורקים, המחפשים מקלט מדיני במדינות האירופאיות. מקצת מהמהגרים הגיעו ממדינות אפריקאיות נוספות בהן ניגריה, קונגו, אנגולה, קמרון, סנגל וגאנה.
מאמצע 2020 עם התפשטות נגיף הקורונה חלה ירידה משמעותית במספר המהגרים הבלתי חוקיים לאירופה, אשר צנח יחסית לשנה שקדמה לו בכארבעים אחוזים. במהלך השנה האחרונה הגבירו מדינות אירופה את מאמציהן לסגירת הגבולות ולחסימת ההגירה הבלתי חוקית, כשמנגנוני התיאום בין המדינות משתפר ומתגבר.
המהגרים אשר הגיעו במהלך שנת הקורונה לאירופה, הושמו במחנות מעבר מיוחדים עם פיקוח רב יותר, כשברקע נשמעו מעת לעת טענות מגורמי ימין קיצוניים, כי הפצת הקורונה באירופה היא תולדה של אי-פיקוח על המהגרים.
הקורונה יצרה משברים כלכליים כבדים במדינות המוצא, ובחודשים כבר החלו להצטבר דיווחים על התגברות ניסיונות ההגירה הבלתי חוקיים בעיקר ממדינות אפריקה.
איור 1 – מדינות המוצא של המהגרים לאירופה
המדינות הראשונות אליהן מגיעים המהגרים הן לרוב יוון, בולגריה, איטליה, מלטה, ספרד וקפריסין. מקצת המהגרים מגיעים לרומניה, קרואטיה, קוסובו, אלבניה ומונטנגרו. ממדינות אלו ממשיכים מרבית המהגרים אל עומק היבשת, ומוצאים לרוב מקלט במדינות המעניקות להם סיוע כלכלי ותמיכה, בדגש על גרמניה, צרפת והמדינות הסקנדינביות.