ממשל טראמפ וצבא ארה״ב שוב הועמדו היום במצב מביך איראן דחתה מכל וכל את ההצעות האמריקניות הקבועות והציגה את העמדה הקבועה שלה:
לא למסירת הגרעין המועשר,
לא להגבלת ייצור נשק רקטי,
לא פיקוח בינלאומי,
לא ולא לפתיחת מיצר הורמוז לתנועה במתכונת שהיתה לפני המלחמה,
לא לא לא לשום דרישה שאינה כוללת פיצוי מלא של מאות מיליארדים על נזקי המלחמה עד כה.
טראמפ מסרב להבין את המציאות ומוביל את אמריקה להמשך קיפאון שהנהנות המרכזיות ממנו הן סין, רוסיה ואיראן. וטראמפ – הוא כבר מזמן בדיחה מהלכת, הזויה ומרחפת.
*נשיא ארה״ב דונלד טראמפ הגיב לתשובת מוג׳תבא חמינאי:
״קראתי זה עתה את התגובה של "הנציגים" של איראן. אני לא אוהב אותה – לחלוטין בלתי מתקבלת על הדעת!״
אם כן. היום הועברה רשמית תשובת טהרן להצעת ההסדר האמריקנית — לא ישירות לוושינגטון אלא דרך פקיסטן, שהפכה בחודשים האחרונים לצינור התיווך המרכזי והכמעט יחיד בין הצדדים.
אבל מאחורי המהלך הדיפלומטי מסתתרת דרמה גדולה בהרבה:
איראן אמנם מאותתת שהיא מוכנה לדבר — אך במקביל משדרת קו קשוח בהרבה תחת הנהגתו של מוג׳תבא חמינאי, בנו של עלי חמינאי שחוסל בתחילת המלחמה והפך מאז לדמות המרכזית ביותר במערכת השלטון האיראנית.
והתגובה של דונלד טראמפ?
לפי הדיווחים מארצות הברית, הנשיא האמריקני דחה חלקים משמעותיים מהמסר האיראני, הבהיר שאינו “מרוצה” מהנוסח החדש, והזהיר שאם טהרן תמשיך למשוך זמן או להציב תנאים בלתי אפשריים — האופציה הצבאית “עדיין חיה לחלוטין”.
מה בדיוק העבירה איראן?
לפי הדיווחים בסוכנות הידיעות האיראנית אירנ״א ובמקורות ערביים ומערביים, התשובה האיראנית מתמקדת בשלב ראשון בדרישה להפסקת הלחימה האזורית, במיוחד בלבנון ובמפרץ, ובהבטחת “ביטחון ימי” במפרץ הפרסי ובמיצרי הורמוז.
במילים אחרות:
טהרן מוכנה לדבר קודם כול על הפסקת אש והסדר אזורי — ורק אחר כך על הסוגיה הגרעינית.
וזה בדיוק מה שמכעיס את וושינגטון.
כי ההצעה האמריקנית כללה דרישות קשוחות בהרבה:
- עצירת העשרת האורניום לתקופה ארוכה
- מסירת מלאי האורניום המועשר ברמה גבוהה
- פתיחה מלאה של מיצרי הורמוז
- פיקוח אמריקני ובינלאומי מחמיר יותר על תוכנית הגרעין האיראנית.
איראן, לפי הדיווחים, למעשה דחתה לעת עתה את הליבה הגרעינית של ההצעה — והעדיפה להתמקד בהפסקת המלחמה ובהסרת הלחץ הצבאי והימי.
מוג׳תבא חמינאי מקשיח עמדות
אבל מאחורי הנוסח הרשמי מסתתרת דרמה פוליטית עמוקה יותר.
לפי דיווחים שונים, כולל מקורות אזוריים ופרסומים העוסקים בהתפתחויות לאחר חיסול עלי חמינאי, מי שמוביל כעת בפועל את קבלת ההחלטות בטהרן הוא מוג׳תבא חמינאי.
ובניגוד לציפיות במערב שהנהגה חדשה אולי תגלה גמישות — הקו האיראני דווקא הוקשח.
לפי מקורות דיפלומטיים שצוטטו בתקשורת הזרה, ההנחיות החדשות מטהרן מדגישות:
- לא להיראות כמי שנכנעת לטראמפ
- לא לוותר כרגע על זכות ההעשרה
- לשמור את קלף הורמוז כאמצעי לחץ
- ולהמשיך לאיים ב”הפתעות” אם ארצות הברית או ישראל יחזרו לתקוף.
באיראן גם ממשיכים להבהיר שהפסקת אש איננה כניעה.
המסר לציבור האיראני ברור:
אנחנו מדברים — אבל לא מתקפלים.
טראמפ: “לא מרוצה”
והתגובה האמריקנית הייתה מהירה וקרה.
לפי דיווחים בארצות הברית, טראמפ אמר למקורביו שהתשובה האיראנית “לא מספקת” משום שהיא מתחמקת מהסוגיה המרכזית מבחינתו:
הגרעין.
טראמפ ממשיך לדרוש:
- הפסקת העשרת האורניום
- הוצאת מלאי האורניום המועשר
- ופיקוח הדוק בהרבה.
במקביל, הבית הלבן ממשיך לאיים שאם השיחות ייכשלו — ארצות הברית מוכנה לחדש את הפעילות הצבאית במפרץ ובאזור הורמוז.
פקיסטן הפכה למתווכת המרכזית
אחד הסיפורים המעניינים ביותר בכל המשבר הזה הוא תפקידה של פקיסטן.
איסלמאבאד הפכה למעשה לערוץ הקשר המרכזי בין וושינגטון לטהרן, תוך ניסיון למנוע הידרדרות אזורית כוללת.
לפי חלק מהדיווחים, פקיסטן כבר הצליחה בעבר לבלום תגובה איראנית רחבה יותר נגד ישראל ובעלות בריתה במפרץ.
הסיבה ברורה:
כולם מבינים שמלחמה כוללת באזור עכשיו עלולה להצית שרשרת אסונות:
- פגיעה באספקת הנפט
- זינוק מחירים עולמי
- קריסת נתיבי שיט
- התקפות על בסיסים אמריקניים
- ואולי גם מלחמה ישירה מול ישראל בהיקף רחב בהרבה.
מיצרי הורמוז עדיין במרכז הסיפור
והכול חוזר בסופו של דבר לנקודה אחת:
מיצרי הורמוז.
המעבר הימי הקריטי שדרכו עוברת חלק עצום מאספקת הנפט העולמית הפך שוב לקלף האסטרטגי החשוב ביותר של איראן.
טהרן מאותתת:
אם ילחצו אותנו יותר מדי — העולם ישלם מחיר.
האמריקנים, מנגד, מנסים לשמור על נתיבי השיט פתוחים וממשיכים לדבר על אפשרות לחידוש מבצעי הליווי הימי באזור.
נתניהו מזהיר: “המלחמה לא באמת נגמרה”
ובתוך כל זה, גם בירושלים לא רגועים.
בנימין נתניהו הבהיר בימים האחרונים שהוא אינו מאמין שהמשבר באמת הסתיים כל עוד איראן ממשיכה להחזיק אורניום מועשר ותשתיות גרעין פעילות.
בירושלים חוששים מאוד מהאפשרות שטהרן מנסה למשוך זמן, להרגיע זמנית את הלחץ — ואז לחזור בהמשך לקו התקפי יותר.
השורה התחתונה: הפסקת אש? אולי. שלום? רחוק מאוד
וזו אולי הנקודה החשובה באמת.
העברת המסר האיראני דרך פקיסטן איננה סימן לשלום מתקרב.
היא סימן לכך ששני הצדדים מבינים את גודל הסכנה.
איראן מנסה להרוויח זמן ולהפחית לחץ.
טראמפ מנסה להציג קשיחות בלי להיגרר שוב למלחמה אזורית עצומה.
ישראל חוששת שאיראן רק מתארגנת מחדש.
והעולם כולו מחזיק את הנשימה בגלל הורמוז והנפט.
אבל דבר אחד כבר ברור:
המערכה הזאת רחוקה מאוד מסיום אמיתי.
ומתחת לפני השטח, גם וושינגטון וגם טהרן ממשיכות להתכונן לאפשרות שהפיצוץ הגדול הבא הוא רק עניין של זמן.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
