ביום שבו דווח לראשונה שרכש את בית״ר שידרתי שוב ושוב בגלצ וכתבתי כאן שהוא טיפש ושגורלו לא יהיה שונה מקודמיו מאז דדש. כולם חשבו שהכסף הופך אותם לבעלי הבית – כולם איבדו במהירות גם את כספים, גם את כבודם ובעיקר את שמן הטוב. רובם גמרו רע מאד, מפשיטות רגל ועד אובדן החיים עצמם.
זה בדיוק מה שקרה גם למושיקו חוגג. היום הודיע שהוא פורש מעיסוק בפועל בענייני המועדון והוא מחפש פראייר שייקח ממנו את הצרה הזו. בינתיים נתן לעורך דין לייצג אותו. אחר כך פירסם פוסט צדקני ומעורר רחמים.
וזו לשון הודעת חוגג:
מוזר לכתוב פוסט סיכום אחרי כל כך מעט זמן, כשרכשתי את בית"ר חשבתי שיום אחד אעביר אותה לבן שלי, היתה לי תוכנית, מצד אחד אשקיע המון כסף שלטווח הארוך יחזיר את בית"ר למקום שבו היא צריכה להיות, מצד שני אעקור את האלימות והגזענות שהפכו להיות כמעט שם נרדף של המועדון הזה.
ביום הראשון בבית"ר אמרתי מפורשות, מועדון כדורגל לא שייך לאדם אחד, הוא שייך לאוהדים, הוא שייך לעיר ירושלים, הוא של כולנו.
הוספתי גם שבדקה שארגיש שרוב הקהל לא רוצה, לא אחזיק בכוח.
בית"ר ירושלים היא לא עסק, אני ואחרים לפני תרמנו המון כסף למועדון הזה עבור הקהילה שלו, מעולם לא ביקשתי מדליה, גם לא תודה קטנה, מצד שני, עם כל הכבוד, לא יעלה על הדעת שאתרום כל חודש בחודשו סכומי עתק, כמעט 120 מיליון שקלים, וכשאכנס לאצטדיון אשמע קללות בלתי פוסקות עליי, על אישתי ואפילו על ילדיי.
אף פעם לא נרתעתי מלה פמיליה, נלחמתי באלימות ובגזענות ללא מורא ופחד, הבאתי שחקן מוסלמי ולא ויתרתי לרגע, גם לא היום, המאבק הזה לא פוסק וימשך גם בלעדיי.
ללה פמיליה אין שום כוח, לא מול קודמיי ובטח שלא מולי, הכוח היחיד הוא שלכם, "הקהל השפוי".
למענכם הגעתי, בכם לעולם לא אלחם.
ההגעה לבית"ר עשתה לי לא מעט נזקים, הפכתי למטרה לחבורה של סחטנים שניצלו את הפרופיל הגבוה שלי על מנת להזיק לי דרך התקשורת ולפגוע בשמי ובעסקיי, למרות זאת, לפרסום מעט יתרונות והמון חסרונות אך לא הייתי עוזב את המועדון אם לא הייתי מרגיש שזהו רצון הקהל הרחב.
לאחר התלבטות ארוכה ובהתייעצות עם בני משפחתי במהלך ימי החג החלטתי להפקיד היום את זכויות הניהול בידי נאמן שיפעל להשגת איזון תקציבי ומציאת רוכש חדש.
לא אמשיך להשקיע כספים במקום בו לא מעריכים את תרומתי ולא מכבדים את משפחתי.
לאוהדי בית"ר היקרים, ברשותכם, טיפ קטן לעתיד מול הבא בתור, זכרו מהו תפקידו של הבעלים. הוא לא בונה סגל, אין הוא צריך להבין או לא להבין כדורגל (יש דוגמא מאוד מוצלחת לכך באחד המועדונים הגדולים בארץ), הוא אינו מאמן, גם אין הוא חלוץ שכובש שערים או מחמיץ, תפקידו להוביל מדיניות, לבחור את ההנהלה הבכירה ובעיקר לדאוג לשלם את המשכורות כל חודש כמו שעון שווצרי. אם קיים את אלו, ראוי הוא להערכה, תנו לו אותה, זכרו שיכול היה לתרום באלפיי מקומות שונים ולקבל את מלוא הכבוד אך בחר הוא לתרום למועדון שלכם.
זכרו שהעולם הוא מקום מסוכן לא בגלל אנשים שעושים דברים רעים אלא בגלל אנשים שרואים את זה ולא עושים דבר. כשאתם לא נותנים גב אל מול חבורה כזו אתם נותנים לה גב ובמצב כזה אני לא רואה אף אדם לוקח את המועדון הזה, לא היום ולא מחר, כדי שיגיע תהיו חייבים לשים את הפרק המכוער הזה מאחוריכם. אתם יכולים לעשות זאת. זה תלוי בכם, עתיד המועדון תלוי במה שתעשו מרגע זה.
אמנם חוויתי מעט רגעי נחת אבל את אלו לא אשכח לעולם, כשאתם תומכים ואוהבים אתם הכי יפים בעולם, על הרגעים האלו אני מודה לכם.
אני רוצה להודות גם לאנשים שלא שתקו, אלו שתמכו, חיבקו ועשו כל שביכולתם, אתם יודעים מי אתם, אני ומשפחתי מודים לכם מכל הלב.
רוצה להודות גם למוני ברוש, אלי אוחנה, חיים נבון, מאיר הרוש, יוסי מזרחי ולכל העובדים המסורים במועדון הגדול הזה, אני יודע כמה אתם אוהבים את בית"ר וכמה זמן ולב אתם משקיעים.
אחרונים אני רוצה להודות לשחקנים, אף על פי שאין אני המאמן או המנהל המקצועי, דעו שאני מעריך אתכם מאוד, מאמין ביכולת שלכם, מאמין בכישרון שלכם, מאמין באופי שלכם, של כולכם. משוכנע שתעשו הכל לטובת המועדון ותספקו עונה טובה על הדשא, מלאת רגעים יפים שישמחו את כולנו. בקשה קטנה, דרבי ראשון בליגת העל מזה לא מעט שנים, אני אצפה בו מהבית, תגרמו לי לחייך ותצבעו את העיר בצבע שלה.
לקחתי ללב מהיום הראשון ואני מודה שאני כותב את המילים האלו עם גרון חנוק והמון עצב.
למרות הכל, אתגעגע.
שנה טובה ומתוקה ירושלים.
להודעה צירף חוגג צילומים המבטאים בעיקר את הרוע האופף קבוצה מסויימת מאוד של אוהדים
״עניין מרכזי״
