100 ימים למלחמה הארוכה בתולדות המדינה שמגיעה אחרי המחדל החמור בתולדות המדינה ובאחריותו האישית והישירה של בנימין נתניהו ושום דבר מהותי לא השתנה. מוות, הרס, נזקים כלכליים אדירים, אי שקט וחרדה ממשיכים להיות מנת חלקם גם של הישראלים והן של העזתים. 4 אוגדות בשטח הרס איום אבל אף לא אחת מן ההצהרות הביביסטיות הבומבסטיות טרם הוגשמה. להיפך. החטופים עוד שם ואנחנו תקועים בעזה ובהאג בלי שום אפשרות לפרוץ קדימה בזמן הקרוב.
הנשיא יצחק הרצוג מנסה להיות ממלכתי במסר שלו המתפרסם היום:
חלפו מאז שנעצרו החיים, קדרו השמיים, ואנחנו, כולנו, נחשפנו ללבה רותחת ומזעזעת של טרור ושנאה תהומית שניתכו עלינו. 100 ימים של מלחמה שאין צודקת ממנה, ושל מבחן לאומה כולה. מבחן לאומץ הלב, לגבורה, לנחישות, לצדקת הדרך, לעוצמה, לערבות ההדדית, לאחדות, למחויבות שיש לנו כחברה ולערכים ולעקרונות המגדירים אותנו כאומה.
בזמנים קשים אלו, איננו יכולים שלא להרהר בקורבנם של בנותינו ובנינו, הנופלות והנופלים, האזרחים ולובשי המדים. ההקרבה שלהם, האומץ שלהם, אהבת החיים שלהם, והמסירות שלהם לאידיאלים היקרים לנו הם עדות לכוח השוכן בליבנו. אסור לנו ואיננו יכולים לשכוח, אף לא לרגע, את החטופות והחטופים. קשה לדמיין מסע קשה ומייסר יותר ממסען של המשפחות שגורל יקיריהן בידי רוצחי החמאס. כולנו נושאים תפילה על משקל דברי הנביא: "ושבו בנות ובנים לגבולם".
עניין מרכזי
