בצמרת אחת היחידות המשפטיות הבכירות של מדינת ישראל — הפרקליטות הצבאית — פרצה בסוף אוקטובר 2025 פרשה שעושה רעש אדיר בתוך והחוצה למערכת הביטחון. האלופה יפעת תומר-ירושלמי, שכיהנה כפרקליטה הצבאית הראשית מאז 2021, הגישה מכתב התפטרות יומיים בלבד לאחר שהוצאה לחופשה בעקבות חשד למעורבות בהדלפת סרטון שבו נראים לכאורה חיילי מילואים מתעללים בעציר פלסטיני במתקן “שדה תימן”.
במכתב ששלחה לרמטכ”ל אייל זמיר היא הודתה כי “אישרתי הוצאת חומר לתקשורת … אני נושאת באחריות מלאה” — כך נפתח פרק חדש ומשמעותי ביחסי צה״ל, המשפט והפוליטיקה.
🧩 מהי המהות של הפרשה?
הכל התחיל בחקירה שהחלה בקיץ 2024 לגבי חמישה חיילי מילואים מיחידת “כוח 100” שנחשדו בהתעללות בעציר פלסטיני במתקן שדה תימן.
התוצאה: הוגש כתב אישום נגד החיילים בגין חבלה חמורה, שימוש בטייזר, פציעה ועוד.
אלא שלא מדובר רק בחיילים. החלק המרכזי של הסערה עסק בהדלפה של סרטון מהחקירה עצמו — סרטון שבו נראים לכאורה מעשים חמורים — והקהילה הצבאית־משפטית מצאה עצמה חשופה, מותקפת ומבולבלת.
החשיפה הזו הביאה לחשדות נגד הפצ״רית ולבסוף — למעצרה, הארכת מעצרה ובחינת מינוי מחליפה.
🕳️ נקודת המשבר: ההדלפה, הטלפון הנעלם והקבוצה הסודית
הסיפור נרקם כך:
- לאחר פתיחת החקירה, נחשף כי היה שימוש בקבוצת WhatsApp סודית של בכירים בפרקליטות הצבאית שבה נדונו הדלפות ומסרים פנימיים.
- למשטרה הועבר טלפון נייד של הפצ״רית או מקור עמה — והוא לא אותר במלואו.
- ביום סוער אחד היא אותרה על חוף הצוק בתל־אביב לאחר שעות של חיפושים — הסיפור הפך לפרטי עוד יותר.
- בית המשפט האריך את מעצרה של תומר-ירושלמי בשלושה ימים לפחות, תוך ציון חשד לשיבוש חקירה, מרמה והפרת אמונים.
🧮 השלכות מבניות וארגוניות
המשבר חשף לוחות זמנים חדשים במבנה האמון והפיקוח בצה״ל:
- שר הביטחון ישראל כ”ץ הודיע כבר בטרם מתן החלטה מסודרת כי הפצ״רית “לא תשוב לתפקידה” והבטיח למנות מחליף במהירות.
- הנושא מציב שוב את שאלת מינוי בכירי צה״ל ויחידות משפטיות: מהי עצמאותם? מה הגבולות הפוליטיים? האם מבצעיים יכולים לפקח עליהם?
- מהבחינה המשפטית־מדינית: הפגיעה בתדמית של צה״ל בשדה הבינלאומי נשקלה כמכוננת — המערכת נדרשת להחזיר אמון.
🤔 אז מה עומד על הכף?
- אמון הציבור – נחשף בפני הציבור כי בכירים בצבא ובמשפט הצבאי ייתכן ופעלו בהשתלבות עם הדלפות וסתירות. השאלה היא – איך יתוקן האמון?
- עצמאות מקצועית – כשהפרקליטה הצבאית הראשית מושעתה ומעוכבת, האם מערכת ההפרדה בין הרשות המבצעת, הצבאית והמשפטית נשחקת?
- איומים לריבונות החוק – ראינו אינטראקציות פוליטיות־ביצועיות עבות (הודעת שר הביטחון, ליועמ״שית וכו’) שמעלות תהיות על מיקום הגבולות.
- כיסוי אירועים מבצעיים – האם טיפול מלכתי בפרשה שמתקשרת לפעילות צה״ל בשדה תימן מעלה שאלות על ניהול משברים מול הלחימה, חוקי הלחימה והיחס לעציר?
🧊 חולשות התזה הפוליטית־משפטית
למרות שמתחילה ההצהרה כי “נלחמנו על שלטון החוק” כפי שנכתב במכתב ההתפטרות של הפצ״רית — מתקיימות כמה נקודות תורפה:
- המעשה של הדלפה או האישוש שלה כיעד לשימור תדמית נציגת החוק מעמיד תהיות: אם החומר הושת לפרסום במטרה להדוף “תעמולה שקרית”, האם כך מתבצע מערך משפטי תקין?
- הדלפת סרטון שנועד אולי להיות חלק מחקירה סגורה היא עצמה לכל הפחות מהלך שנוי במחלוקת מבחינת שקיפות, סמכות ומינהל תקין.
- כאשר מערכת משפטית צבאית מגיעה למשבר של הדלפה, חשדות לשיבוש ושימוש לרעה בכוח – זה פוגע לא רק בפרט, אלא במערכת כולה ומעלה שאלות מהותיות על מקור הסמכות והבקרה.
- ההפרדה בין פעילות מבצעית־צבאית לבין טיפול משפטי בהליכים פנימיים נמצאת בסיכון כאשר הטראומה הציבורית והפוליטית מגיעות לשולחן — הפרשה חשפה מרכיבים מורכבים של תפקידים וגם של זהויות.
🔚 סיכום והקריאה לפעולה
הפרשה של יפעת תומר-ירושלמי היא הרבה יותר מאירוע משבר פנים־צבאי. היא משקפת ריסוק פוטנציאלי של מערכי האמון, הפיקוח והקשר שבין צבא למשפט, בין מדינה לחברה, בין מפקדים לאזרח. היא נושאת בחובה התמודדות עם שאלות אתיות־משפטיות־מבצעיות קריטיות: איך מטפלים בעציר? כיצד מדלפים חומר רגיש? מי אחראי להליך? מי פועל מתוך שיקול ציבורי — ומי מתוך שיקול פנימי?
הקריאה ברורה:
🔎 יש לנהל חקירה מקיפה — לא רק של המעשים המיוחסים, אלא של המבנה, ההחלטות, ההדלפות והקבוצתיות.
🛠️ יש לבנות מנגנוני פיקוח חדשים — בצבא, בפרקליטות, בשיתוף הציבור — כדי לשקם אמון.
🤝 יש להבהיר: עצמאות מערכת המשפט הצבאית אינה מותרות. היא בסיס לגיטימציה, ביטחון ויכולת לחימה.
בשורה התחתונה: לא מדובר רק על “עבירה של כמה חיילים” או “הדלפה של סרטון”. מדובר בסכנה מערכית – לישראל כמדינה דמוקרטית, לצבא כמוסד מוסרי, ולחברה שמצפה שמערכת המשפט תשמור אמת, לא רק במלחמה – אלא גם בתוך עצמ
