סכנה מוחשית: כיצד ממשלת הימין הקיצוני בישראל ערערה את התמיכה המסורתית ארוכת־השנים בישראל בקרב הימין האמריקני
מצבים, סיבות והשלכות
📉 מגמה רחבה: שינוי בעמדות הציבור האמריקני
בתחילת המלחמה האחרונה נרשם בארצות הברית גל תמיכה חסר תקדים בישראל. בעיני רבים בעולם, ובוודאי באמריקה, ישראל נתפסה אז כמדינה מותקפת, כקורבן של אויב אכזר וברוטלי. התמיכה חצתה מפלגות, זרמים וגילאים, והייתה מהחזקים שידעה ישראל זה שנים.
אלא שככל שהלחימה נמשכה, וככל שהתברר כי המערכה מתארכת ללא יעד מדיני ברור וללא אופק סיום, החלה מגמה הפוכה. ביקורת הולכת וגוברת בארה״ב – גם בימין – החלה לייחס את המשך המלחמה לא רק לשיקולים ביטחוניים, אלא גם לשיקולים פוליטיים פנימיים בישראל. הביקורת הזו הופנתה בראש ובראשונה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך בהדרגה זלגה גם כלפי מדיניות ישראל עצמה.
התוצאה: שחיקה מתמשכת באמון, עייפות ציבורית, ובחלקים מהשיח – מעבר מביקורת פוליטית כלפי הנהגת ישראל לתחושות מיאוס ואף עוינות כלפי ישראל כמדינה, ולעיתים גם כלפי הקהילות היהודיות המזוהות עמה.
🔹 ירידה בתמיכה בקרב רפובליקנים צעירים
סקרים עדכניים מ־2025 מצביעים על פער דורי מובהק בתוך המפלגה הרפובליקנית. בעוד הרפובליקנים המבוגרים ממשיכים לגלות יחס תומך לישראל, בקרב בני פחות מ־45 נרשמת הסתייגות גוברת מהסיוע הצבאי והכלכלי ארוך־הטווח לישראל. כ־42% מהם מביעים תמיכה בצמצום או בהפסקת ההסכם הביטחוני הרב־שנתי – נתון שבעבר נחשב בלתי נתפס בקרב הימין האמריקני.
🔹 תמיכה עקרונית – אך שחיקה במוטיבציה הפוליטית
גם כאשר התמיכה העקרונית בישראל עודנה קיימת, בעיקר במישור הערכי, היא הולכת ומאבדת את מקומה כסוגיה פוליטית מרכזית. צעירים רפובליקנים רבים מעדיפים להתמקד בנושאי פנים – יוקר מחיה, הגירה, תעסוקה וזהות לאומית – ורואים בתמיכה הבלתי מסויגת בישראל נטל פוליטי שאינו משרת עוד את סדר היום שלהם.
🧠 מאבק פנימי בימין האמריקני
הוויכוח סביב ישראל אינו מתקיים עוד רק בין דמוקרטים לרפובליקנים, אלא בתוך הימין עצמו.
⚖️ ניסיון לשמור על איזון
בכירים רפובליקנים בולטים, בהם ג’יי.די ואנס ודמויות המזוהות עם מחנה MAGA המתון יותר, מנסים לנהל קו זהיר: תמיכה עקרונית בישראל, לצד הסתייגות פומבית מחלק ממדיניות ממשלת נתניהו והימנעות מהזדהות מלאה עם כל צעד צבאי או מדיני.
🪦 התחזקות קולות קיצוניים
במקביל, זרמים קיצוניים יותר בימין האמריקני – שבעבר נדחקו לשוליים – מבטאים כיום בגלוי עמדות אנטי־ישראליות, או לכל הפחות אנטי־סיוע חוץ. קבוצות כמו ה־Groypers ושיח קונספירטיבי ברשתות החברתיות תופסים נפח הולך וגדל, גם אם אינם מייצגים את המפלגה הרפובליקנית הרשמית.
🧪 דעת קהל אמריקנית: מעבר לפוליטיקה
הירידה בתמיכה בישראל אינה מוגבלת לימין בלבד. סקרים עדכניים מצביעים על ירידה כללית בהזדהות עם ישראל, עלייה בביקורת כלפי פעולותיה בעזה, ועל שחיקה במעמדה כ”צד הצודק” בעיני הציבור האמריקני הרחב.
🔍 שלושה גורמים מרכזיים לשינוי
1️⃣ שינוי סדרי עדיפויות פוליטיים
דור צעיר, גם בימין, מייחס פחות חשיבות למעורבות אמריקנית בסכסוכים זרים.
2️⃣ עייפות ממלחמות מתמשכות
היעדר אופק מדיני, תמונות קשות מהשטח והדיון ההומניטרי המתמשך פגעו בלגיטימציה הציבורית.
3️⃣ זיהוי ישראל עם ממשלה קיצונית
הזיהוי ההולך ומעמיק בין מדיניות ישראל לבין ממשלת ימין קיצוני, הנתפסת כבלתי מתפשרת ולעיתים כצינית, פוגע בתמיכה גם בקרב בעלי ברית מסורתיים.
📌 מה זה לא אומר
אין מדובר בנטישה מוחלטת של ישראל מצד הימין האמריקני. תמיכה משמעותית עדיין קיימת בקרב רפובליקנים מבוגרים, אוונגליסטים וחוגים שמרניים ממסדיים.
עם זאת, הקונצנזוס ההיסטורי – זה שראה בתמיכה בישראל ערך אמריקני מובן מאליו – נסדק באופן עמוק.
🧭 השלכות לעתיד
• התמיכה בישראל עלולה להפוך לסוגיה שנויה במחלוקת גם בימין
• מדיניות הסיוע והגיבוי הדיפלומטי תיבחן מחדש
• ישראל תידרש להתמודד עם מציאות שבה אהדה אמריקנית אינה עוד מובנת מאליה
📌 סיכום
לא מדובר בנטישה מוחלטת – אך כן בהתפוררות מסוכנת של הבסיס שעליו נשענה ישראל במשך עשרות שנים בזירה האמריקנית. האחריות לכך אינה חד־צדדית, אך למדיניות ממשלת נתניהו ולבחירותיה יש תפקיד מרכזי בתהליך הזה.
״עניין מרכזי״
