הסינים מבינים שעם טראמפ אסור להתעסק ובזה הנשיא האמריקני וראש ממשלת ישראל תמימי דעים – תם עידן הסובלנות, נגמרו הוויתורים – מי שנגדנו – חוטף.
מאת רמי יצהר
Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״
בבייג’ינג לא ממהרים להצהיר. לא מגיבים בפזיזות. לא מאיימים בקול רם. אבל בשבוע הראשון של 2026, אחרי ונצואלה, אחרי גרינלנד, אחרי גל המכסים, ואחרי האיומים הגלויים והסמויים על איראן והמזרח התיכון – גם בצמרת הסינית מבינים שמשהו מהותי השתנה.
השתיקה של שי ג’ינפינג איננה מקרית. היא אינה חולשה. היא חישוב קר. בסין יודעים היטב לקרוא בין השורות – וכשמנהיגי המערב מדברים, מסבירים, מתווכחים ומגנים, שי פשוט שותק. ובשתיקה הזו מסתתרת דאגה עמוקה.
ונצואלה כנקודת מפנה עולמית
המבצע האמריקני בוונצואלה, שהסתיים בתפיסתו של ניקולס מדורו והעברתו למשפט בארה״ב, לא נתפס בבייג’ינג כאירוע מקומי. להפך. בתקשורת הסינית המפוקחת הוגדר האירוע כ”תקדים מסוכן”, וכמה פרשנים השתמשו בביטוי החריג:
“מודל הנהגה אמריקני כוחני שאינו כבול עוד למוסכמות”.
ב־China Daily נכתב כי ארה״ב “פועלת כיום פחות מתוך הסכמות ויותר מתוך כפייה ישירה”, וב־Global Times הוסיפו כי וושינגטון מוכנה לשלם מחיר דיפלומטי כדי להשיג תוצאה אסטרטגית מיידית. אלה ניסוחים שאינם מופיעים ללא אישור פוליטי מלמעלה.
גרינלנד – לא אי קפוא, אלא צוואר בקבוק עולמי
האמירות החוזרות של טראמפ על הצורך האמריקני בגרינלנד עוררו הלם בקופנהגן, אך בבייג’ינג הדאגה הייתה אחרת לגמרי. סין רואה בגרינלנד נקודת שליטה אסטרטגית:
נתיבי שיט עתידיים, מערכות התרעה אמריקניות, שליטה במרחב הארקטי ומשאבים קריטיים.
כיבוש או סיפוח אמריקני של גרינלנד משמעותו עבור סין שינוי יסודי במאזן הכוחות העולמי – כזה שעלול לחסום בעתיד גם שאיפות סיניות ארוכות טווח.
טאיוואן נכנסת מחדש לחדר – בשקט
דווקא כאן בולטת השתיקה. מאז תחילת 2026 נרשמה האטה חריגה בפעילות הצבאית הסינית סביב טאיוואן:
תרגילי נחיתה אמפיביים בוטלו, חדירות אוויריות הפכו זהירות יותר, והמאמץ עבר לחיזוק מערכי הגנה בעומק היבשת.
זה אינו סימן לוויתור – אלא להיסוס. בסין מבינים שכהונת טראמפ אינה זמן לניסויים. מי שחשב בעבר שפלישה לטאיוואן בתקופת טראמפ היא תרחיש אפשרי, נאלץ כעת לחשב מסלול מחדש.
גם מוסקבה, טהרן ופיונגיאנג עוקבות
ברוסיה מזהים שטראמפ פועל מחוץ למסגרות המערביות המוכרות, מה שמערער גם את דוקטרינת ההרתעה הרוסית.
באיראן גוברת ההבנה שטראמפ עשוי לפעול צבאית גם ללא מלחמה כוללת.
ובצפון קוריאה – ניסויי טילים ארוכי טווח הוקפאו זמנית, איתות קלאסי לדריכות.
ומה עם שי?
בניגוד למנהיגי המערב – שי שותק. לא מגנה. לא מאיים. לא מציע תיווך.
בסין יודעים: שתיקה היא כלי. היא מאפשרת היערכות, בניית חלופות, והכנת הציבור לאפשרות שהעולם נכנס לעידן הרבה פחות צפוי.
מסך העשן והמהלך האמיתי
יותר ויותר גורמים מעריכים כי מהומת המכסים הייתה רק השלב הראשון. מסך עשן.
השלב השני – צבאי, גיאו־אסטרטגי, נטול עכבות.
הצלחת ישראל בזירות השונות, בגיבוי אמריקני מלא וללא אבדות אמריקניות, חיזקה את הביטחון בבית הלבן שניתן לשנות מציאות בכוח – ומהר.
הסיום ברור, חד, ומטלטל
בשבוע הראשון של 2026 מבין העולם כולו שטראמפ הוא מנהיג חסר מעצורים בכל התחומים ובכל הזירות.
המוטו שלו חד וברור:
או שאתה מציית – או שאתה מסתכן שאחטוף עליך את הג’ננה. ההחלטה בידך.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומל
