הביקור המדובר של דונלד טראמפ בבייג׳ינג, שנועד להצטייר כרגע היסטורי של מנהיגות אמריקנית מול המעצמה העולה, מסתיים לפי חלקים גדולים מהתקשורת האמריקנית בתחושת מבוכה, חוסר הישגים ואפילו השפלה סמלית צורבת. במקום תמונות של ניצחון דיפלומטי, נותרו בעיקר מחוות פרוטוקול קרות, מסרים סיניים מחושבים היטב — וטקס אחד חריג במיוחד בשדה התעופה טרם ההמראה הביתה המוכיח את עומק החשדנות ההדדית בין וושינגטון לבייג׳ינג שהפכה כמעט פתולוגית.
ביקור טראמפ בסין נועד להשיג כמה יעדים במקביל: להרגיע את השווקים, להראות שליטה בזירה הגלובלית בזמן מלחמת איראן, לחלץ הישגים כלכליים ולנסות להוכיח שאמריקה עדיין מחזיקה בהגה העולמי. בפועל, לפי פרשנים אמריקנים ואירופים רבים, מי שנראה רגוע, בטוח בעצמו ושולט באירוע היה דווקא שי ג׳ינפינג.
אחד הרגעים שמשך תשומת לב מיוחדת היה העובדה שהנשיא הסיני לא הגיע אישית לשדה התעופה לקבל את פני טראמפ. אמנם מדובר בפרוטוקול שסין כבר נהגה בו בעבר גם מול מנהיגים בכירים אחרים, אך בארצות הברית היו מי שראו בכך איתות מכוון: סין כבר אינה מתאמצת להחניף לאמריקה כפי שנהגה בעבר. בפועל, את טראמפ קיבל סגן הנשיא הסיני, צעד שבבייג׳ינג דווקא הוצג כמכובד יחסית לפרוטוקול המקומי.
אלא שמעבר לטקסים, המסר הסיני היה עמוק בהרבה. שי ג׳ינפינג ניצל את המפגש כדי לדבר שוב על “שינויים היסטוריים בסדר העולמי”, ניסוח שבסין הפך בשנים האחרונות לקוד כמעט רשמי למעבר הדרגתי מהגמוניה אמריקנית לעולם רב־קוטבי שבו בייג׳ינג תופסת מקום מרכזי יותר.
בתקשורת האמריקנית השוו חלק מהביקור לאירוע שבו טראמפ הגיע לבקש שיתוף פעולה מסין יותר משהגיע להכתיב תנאים. זאת במיוחד על רקע מלחמת איראן, המשבר במצרי הורמוז והלחץ הכלכלי בארצות הברית. היו אף פרשנים שטענו כי שי זיהה חולשה אמריקנית זמנית — וניהל את האירוע כולו מתוך סבלנות אסטרטגית סינית טיפוסית.
אבל הרגע שהפך לוויראלי במיוחד הגיע דווקא בסיום הביקור.
לפי דיווחים שאושרו בכלי תקשורת אמריקניים ובינלאומיים, אנשי המשלחת האמריקנית, אנשי השירות החשאי ועיתונאים שהתלוו לנשיא נדרשו להשליך לפחים סמוך לכבש מטוס אייר פורס 1 כמעט כל פריט שקיבלו מהסינים במהלך הביקור: טלפונים זמניים, תגי זיהוי, סיכות, מזכרות ומתנות שונות. ההוראה הייתה חד־משמעית: “שום דבר מסין לא עולה למטוס”.
מבחינה ביטחונית, מדובר בנוהל אמריקני ותיק המבוסס על חשש מהאזנות, מעקב וחדירה סינית למכשירים וחפצים. אלא שהפעם, הכול התרחש לעיני מצלמות ובאופן פומבי כמעט תיאטרלי. התמונות של ערימות מתנות מושלכות לפחים יצרו רושם צורב של מערכת יחסים רעילה בין שתי המעצמות: חיוכים בטקסים — וחשדנות מוחלטת מאחורי הקלעים.
הסינים, כך מעריכים פרשנים מערביים, לא פספסו את המסר.
ובכל זאת, למרות התחושה הציבורית של ביקור חלש, אי אפשר לקבוע שטראמפ חזר בידיים ריקות לחלוטין.
לפי הדיווחים, הושגו הבנות מסוימות בנושאי סחר, כולל התחייבויות כלליות לרכישות חקלאיות ומטוסי בואינג, וכן נפתחו ערוצי תקשורת סביב המשבר האיראני והמצב במצרי הורמוז. בנוסף, עצם קיום הפגישה בעיצומה של מתיחות גלובלית חריפה נתפס בעיני חלק מהממסד האמריקני כהישג בפני עצמו.
גם טראמפ עצמו ניסה להציג את הביקור כהצלחה וטען כי היחסים האישיים בינו לבין שי “חזקים מאוד”. אלא שבשורה התחתונה, לא נרשמה פריצת דרך אמיתית: לא בטייוואן, לא בסוגיות הטכנולוגיה, לא באיזון הסחר ולא באיראן.
מה שנותר הוא בעיקר קרב תודעתי.
סין ביקשה להראות לעולם שהיא יציבה, בטוחה בעצמה, סבלנית ואינה מתרגשת עוד מהדרמה האמריקנית. טראמפ ניסה להראות שהוא עדיין האיש שמסוגל לדבר ישירות עם שי ג׳ינפינג ולכופף את המציאות לטובת ארצות הברית.
כרגע לפחות, לפי האופן שבו האירוע מצטייר בתקשורת העולמית, נדמה שבייג׳ינג הצליחה יותר להעביר את המסר שלה.
והדבר המסוכן באמת מבחינת וושינגטון הוא לא עצם המבוכה — אלא האפשרות שסין מתחילה להאמין באמת שהזמן ההיסטורי עובד לטובתה.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
