למרות התחושה בציבור כי ישראל צועדת לבחירות מוקדמות בלתי נמנעות, המציאות הפוליטית מורכבת יותר. בנימין נתניהו מצליח לעת עתה לבלום ניסיונות לפיזור הכנסת ופועל בכל כוחו לשמר את הקואליציה. הסיבה ברורה: כמעט כל סקר משמעותי מצביע על שחיקה מתמשכת בכוחו הפוליטי, על ירידה באמון הציבור ועל קושי גובר להקים ממשלה גם אם הליכוד נותרת המפלגה הגדולה ביותר.
מאת מערכת "עניין מרכזי"
המערכת הפוליטית הישראלית מתנהלת בחודשים האחרונים תחת הנחה כמעט אוטומטית שהבחירות הן רק עניין של זמן. המשברים בקואליציה, המתיחות מול הסיעות החרדיות, הביקורת הציבורית המתמשכת על התנהלות הממשלה והמלחמה המתארכת יוצרים תחושה שהסוף קרוב.
אבל דווקא משום כך כדאי לבחון את המציאות כפי שהיא.
נתניהו אינו ממהר לבחירות.
להפך.
כל מהלך פוליטי שהוא מוביל בחודשים האחרונים נועד לדחות אותן ככל האפשר.
הסיבה פשוטה: המספרים אינם עובדים לטובתו.
סקר חדשות 12 שפורסם השבוע מעניק לליכוד 23 מנדטים בלבד, כאשר גדי איזנקוט ממשיך להתחזק ואף עוקף את נתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה.
גם בסקרי מעריב שנערכו בשבועות האחרונים ניכרת מגמה דומה: הליכוד נחלשת בהדרגה, בעוד מפלגות האופוזיציה שומרות על יתרון בגושים או לכל הפחות מונעות מנתניהו אפשרות ברורה להקים ממשלה יציבה.
הציבור כבר לא קונה את הספינים
האירוע המרכזי בפוליטיקה הישראלית אינו מספר המנדטים המדויק של הליכוד.
האירוע האמיתי הוא אובדן האמון.
מאז 7 באוקטובר הפך נתניהו ממנהיג שנתפס בעיני תומכיו כ"מר ביטחון" למנהיג הנושא באחריות ציבורית לאחד הכישלונות הגדולים בתולדות המדינה.
המלחמה בעזה נמשכת.
החטופים עדיין לא שבו כולם.
הצפון טרם חזר לשגרה מלאה.
המשק מתקשה להתאושש.
ומעל הכול מרחפת התחושה שהנהגת המדינה עוסקת לא פעם יותר בהישרדות פוליטית מאשר בפתרון הבעיות.
גם מבצעים צבאיים, עימותים אזוריים והכרזות חגיגיות כבר אינם מייצרים את הזינוק בסקרים שאפיין בעבר את נתניהו.
חלקים נרחבים בציבור פשוט חדלו להאמין.
הבחירות אינן בפתח
בניגוד לתחזיות החוזרות ונשנות, נתניהו עדיין מצליח להחזיק את הקואליציה.
הוא יודע שהכנסת הנוכחית היא למעשה קו ההגנה האחרון שלו.
לכן מופעלים לחצים, נרקמות עסקאות פוליטיות ומושקעים מאמצים עצומים למנוע התפרקות מוקדמת.
החרדים רוצים את חוק הגיוס.
שותפים אחרים מבקשים תקציבים, מינויים והתחייבויות.
וכמו לא פעם בעבר, נתניהו מנסה לקנות זמן.
הרבה זמן.
ההימור שלו הוא שעד למועד הבחירות יקרה משהו שישנה את התמונה.
הישג מדיני.
הישג ביטחוני.
משבר בינלאומי.
התפרקות יריביו.
כל דבר שיוכל להחזיר אליו מצביעים שאיבד.
אלא שבינתיים המגמה בסקרים אינה מצביעה על התאוששות.
שני מנהיגים, אותו פחד
במקרה מעניין של צירוף מקרים פוליטי, פרסם השבוע נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי מכתב פומבי חריף לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
באחד הקטעים הבולטים במכתב הוא רומז לכך שמנהיגים ותיקים מתקשים להכיר ברגע שבו תקופת הזוהר שלהם מסתיימת.
האמירה כוונה לפוטין, אך היא מהדהדת הרבה מעבר לגבולות רוסיה.
לא מעט פרשנים בישראל מזהים אצל נתניהו תופעה דומה.
מנהיג ששלט בפוליטיקה הישראלית במשך שנים רבות, שהגיע לשיאים חסרי תקדים של כוח והשפעה, אך מתקשה להשלים עם האפשרות שהציבור מבקש לפנות לכיוון אחר.
כמו אצל פוטין, גם אצל נתניהו המלחמה הפכה לחלק בלתי נפרד ממאבק ההישרדות הפוליטי.
איש מהם אינו יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שנכשל.
איש מהם אינו רוצה להיות זה שייזכר כמי שסיים את הקריירה בשפל.
הציבור רוצה שינוי
זו אולי התובנה המרכזית העולה מכל הסקרים האחרונים.
לא בהכרח התלהבות ממנהיג אופוזיציה כזה או אחר.
לא בהכרח אהבה למפלגה מסוימת.
אלא רצון גובר לשינוי.
הציבור הישראלי עייף.
עייף ממלחמות.
עייף ממשברים.
עייף מהסתה.
ועייף ממערכת פוליטית שנראית לעיתים כמי שמנהלת את עצמה במקום את המדינה.
לכן גם אם הבחירות לא יתקיימו בחודשים הקרובים, קשה להתעלם מהמגמה.
נתניהו עדיין מחזיק בשלטון.
אבל הוא כבר אינו מחזיק באמון הציבור כפי שהחזיק בו בעבר.
וזה, בסופו של דבר, הנתון החשוב ביותר בכל סקר.
עניין מרכזי
חדשות וסקופים מאז 1999.
עורך ראשי: רמי יצהר
