אחת התוצאות הקשות והדרמטיות עבור ישראל בגין המלכודת, שלדעת האמריקאים נתניהו הכניס את טראמפ ואת ארה״ב והעולם כולו היא זאת:
חל מהפך מדהים ביחס לישראל- טראמפ מעדיף את ארדואן על נתניהו וימכור לטורקיה מטוסי קרב המתקדמים בעולם.
וזו רק ההתחלה. החשש הגדול הוא מפני מהפך בתפיסת האסטרטגיה הביטחונית של האמריקאים ולפיה ישראל תיזנח לאנחות ובמקומה תיוצר ברית חדשה עם טורקיה, מצרים, סוריה וסעודיה שתהפוך את ישראל למדינה במצור קיומי תמידי.
הכל תלוי במידה מכרעת בתוצאות הבחירות הבאות בארץ. נדרשת באופן בהול הנהגה אחרת שתדע לתקן את הנזקים האדירים שחוללה ממשלת בן גביר נתניהו!
טראמפ מאותת לארדואן: מנועי סילון ב־700 מיליון דולר לטורקיה – והדרך חזרה ל־F-35 נפתחת בזהירות
ממשל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע לקונגרס על כוונתו לקדם מכירת מנועי סילון לטורקיה בשווי של יותר מ־700 מיליון דולר, במהלך שמסמן ניסיון אמריקני מחודש לחמם את היחסים עם אנקרה, למרות ההתנגדות בקונגרס והמשבר הישן סביב מערכות ההגנה הרוסיות S-400 שטורקיה רכשה ב־2019. המנועים, מתוצרת ג׳נרל אלקטריק, מיועדים למטוס הקרב הטורקי העצמאי קאאן – פרויקט הדגל של התעשייה הביטחונית הטורקית.
המהלך איננו רק עסקת נשק. זו מחווה אסטרטגית ברורה לארדואן לקראת פסגת נאט״ו הצפויה להתקיים בטורקיה בחודש הבא, וביטוי לראייתו של טראמפ את נשיא טורקיה כבעל ברית אזורי חשוב, גם אם בעייתי. מבחינת וושינגטון, טורקיה היא עדיין שחקנית חיונית: חברת נאט״ו, שער לים השחור, מדינה בעלת השפעה בסוריה, באוקראינה, בקווקז ובמזרח התיכון – וגם יריבה־שותפה שאסור לדחוף סופית לזרועות מוסקבה וטהרן.
ההתנגדות בקונגרס אינה טכנית. מחוקקים משתי המפלגות מזהירים כי אין להחזיר את טורקיה למסלול של שיתוף פעולה ביטחוני מתקדם כל עוד היא מחזיקה במערכת S-400 הרוסית. החשש האמריקני המקורי היה שהמערכת הרוסית תוכל לאסוף מידע על מטוסי F-35 ולסכן את סודות החמקן המערבי. בעקבות רכישת ה־S-400 הודחה טורקיה מתוכנית ה־F-35 והוטלו עליה מגבלות ביטחוניות כבדות.
סגן הנשיא ג׳יי די ואנס הוסיף ממד חשוב כשהבהיר כי הממשל בוחן האם טורקיה עומדת בדרישות החוק האמריקני באופן שיאפשר לפתוח מחדש עסקאות ביטחוניות נוספות – כולל האפשרות הרגישה ביותר: החזרת אנקרה למסלול כלשהו של מטוסי F-35. זה עדיין לא אישור. זה עדיין לא הסכם. אבל זה כבר שינוי טון משמעותי מאוד מצד הבית הלבן.
העסקה הנוכחית מאפשרת לטראמפ ללכת בין הטיפות: מצד אחד הוא לא מחזיר מיד את טורקיה ל־F-35; מצד שני הוא מעניק לארדואן נכס אסטרטגי חשוב – מנועים אמריקניים למטוס הקרב הטורקי קאאן. בכך הוא גם מחזק את התעשייה הביטחונית הטורקית וגם שומר את אנקרה תלויה בטכנולוגיה אמריקנית.
קאאן הוא סמל לשאיפה הטורקית לעצמאות צבאית. אנקרה רוצה להוכיח שאינה תלויה עוד לחלוטין בוושינגטון, באירופה או ברוסיה. אבל מטוס קרב מתקדם אינו רק גוף, מכ״ם וחימוש. מנוע הוא לב המטוס. ללא מנוע איכותי, אמין וחזק – כל חלום החמקן הטורקי נשאר מוגבל. לכן עסקת המנועים האמריקנית היא לא רק רכישה תעשייתית אלא קפיצת מדרגה בפרויקט הלאומי של ארדואן.
מבחינת טראמפ, העסקה משרתת כמה מטרות בבת אחת. היא מקרבת את ארדואן לקראת פסגת נאט״ו. היא מאותתת לטורקים שוושינגטון אינה סוגרת בפניהם את הדלת. היא מחזקת את ג׳נרל אלקטריק ואת התעשייה האמריקנית. והיא מייצרת מנוף לחץ: אם טורקיה תרצה בעתיד F-35, היא תצטרך להראות שהיא מתיישרת עם התנאים האמריקניים.
אבל עבור הקונגרס, זו בדיוק הבעיה. מתנגדי העסקה חוששים שטראמפ נותן לארדואן פרס בלי לקבל תמורה ברורה. הם מזכירים את ההתקרבות הטורקית לרוסיה, את קשרי אנקרה עם חמאס, את המתיחות מול יוון וקפריסין, את המעורבות הטורקית בסוריה, ואת העובדה שטורקיה לא תמיד מתנהגת כבעלת ברית מערבית צפויה. כמה מחוקקים אף מאיימים בצעדים חקיקתיים לבלימת העסקה.
המערכת האמריקנית מעניקה לקונגרס פרק זמן קצר להתנגד לעסקאות נשק מסוג זה, אך בפועל נשיא נחוש יכול להקשות מאוד על בלימה מלאה של העסקה. לכן העימות כאן איננו רק על מנועים. זהו עימות על מי קובע את מדיניות החוץ והביטחון של ארצות הברית: הבית הלבן או הקונגרס.
מבחינת נאט״ו, מדובר במהלך רגיש במיוחד. טורקיה היא אחת החברות החשובות בברית, בעלת צבא גדול, מיקום גיאוגרפי מכריע ויכולת להשפיע על כל זירה מדרום אירופה ועד המזרח התיכון. אבל היא גם חברה בעייתית, עצמאית, לעיתים מתריסה, שמנהלת מדיניות חוץ רב־כיוונית: מעט עם המערב, מעט עם רוסיה, מעט עם איראן, והרבה למען עצמה.
מבחינת ישראל, הסיפור מורכב. מצד אחד, טורקיה חזקה יותר מבחינה צבאית אינה בהכרח בשורה נוחה לירושלים, במיוחד בעידן שבו ארדואן מרבה לתקוף את ישראל מילולית ומדינית. מצד שני, טורקיה המחוברת יותר לארצות הברית ולנאט״ו עדיפה על טורקיה שנדחפת עמוק יותר לציר רוסיה־איראן. ישראל תעקוב בזהירות אחר השאלה האם מדובר בעסקה נקודתית – או בתחילת שיקום מלא של היחסים הצבאיים בין וושינגטון לאנקרה.
השאלה הגדולה באמת היא ה־F-35. אם עסקת המנועים תעבור, ואם הממשל יחליט שטורקיה עומדת בתנאי החוק האמריקני, תעלה מחדש האפשרות להחזיר את אנקרה לפחות לחלק ממסלול החמקן. זה יהיה שינוי אדיר במאזן הכוחות האזורי – לא רק מול יוון וקפריסין, אלא גם מול ישראל, איראן, רוסיה וכל המרחב המזרח־תיכוני.
בשורה התחתונה, טראמפ עושה מהלך אופייני: עסקה גדולה, מחווה אישית למנהיג חזק, עקיפת התנגדויות, והפעלת לחץ על המערכת כולה דרך עובדות בשטח. ארדואן מקבל הישג. הקונגרס מקבל קרב. נאט״ו מקבלת עוד מבחן. והמזרח התיכון מקבל עוד איתות לכך שבתקופת טראמפ, קשרים אישיים בין מנהיגים יכולים להזיז עסקאות ביטחוניות ענקיות – גם כשהממסד בוושינגטון עדיין מלא חשדות.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
