מהפכה אפשרית בגילוי הסרטן: MRI ניסיוני הצליח לחשוף גידולים וגרורות זעירים ממילימטר. ייתכן שאחד המחסומים הגדולים במלחמה בסרטן מתחיל להיסדק: חוקרים בארצות הברית פיתחו חומר ניגוד חדש ל־MRI שהצליח בניסויים פרה־קליניים לזהות גידולי ריאה וגרורות זעירים, חלקם בגודל של פחות ממילימטר, ואף לחשוף מוקדי סרטן שהוחמצו בבדיקות CT. אם הטכנולוגיה תוכיח את עצמה גם בבני אדם, היא עשויה לאפשר גילוי מוקדם ומדויק יותר של המחלה — ללא הקרינה המייננת הכרוכה ב־CT.
זהו אחד המרוצים החשובים ברפואה המודרנית. במקרים רבים הסכנה הגדולה בסרטן היא הזמן: הגידול מתפתח בשקט, וכאשר הוא כבר גדול מספיק כדי להתגלות או לגרום לתסמינים, ייתכן שחלק מתאיו כבר התפשטו לאיברים אחרים. לכן אחד היעדים המרכזיים באונקולוגיה הוא פשוט להבנה וקשה לביצוע — לראות את הסרטן כשהוא עדיין זעיר.
מחקר חדש שפורסם ב־Science Advances מציג צעד מסקרן בכיוון הזה. צוות חוקרים מאוניברסיטת ג׳ורג׳יה סטייט, אוניברסיטת אמורי ומוסדות נוספים פיתח חומר ניגוד חלבוני ל־MRI בשם hProCA32.Collagen, שתוכנן לזהות מאפיין ביולוגי בסביבת הגידול ולא רק להבליט את צורת הרקמה.
המטרה היא קולגן מסוג 1. סביב גידולים סרטניים פולשניים הכמות והארגון של הקולגן עשויים להשתנות, והחוקרים הנדסו חומר ניגוד הנקשר אליו. כך ה־MRI אינו מחפש רק מסה חריגה אלא מקבל סמן המבליט את סביבת הגידול.
התוצאות בניסויים הפרה־קליניים היו מרשימות. באחד ממודלי סרטן הריאה בבעלי חיים זיהתה השיטה את כל 18 הקשריות הסרטניות שאושרו לאחר מכן בבדיקת רקמה, ובהן נגעים שגודלם היה פחות ממילימטר. בדיקת CT החמיצה כמה מן הנגעים הקטנים ביותר.
בניסוי נוסף הצליח ה־MRI הממוקד לזהות גם גרורות זעירות בבלוטות יותרת הכליה ובכליות. גם כאן נמצאו מוקדים שלא נראו ב־CT ואושרו לאחר מכן בבדיקת רקמה.
ליכולת כזאת עשויה להיות חשיבות גדולה. כאשר מתגלה סרטן, השאלה הקריטית אינה רק היכן נמצא הגידול הראשוני אלא האם כבר הספיק להתפשט. ההבדל בין מחלה מקומית למחלה גרורתית יכול לשנות לחלוטין את שלב המחלה, הטיפול והתחזית.
החוקרים בדקו גם דגימות רקמה של 15 בני אדם עם אדנוקרצינומה של הריאה ומצאו הצטברות מוגברת של קולגן סביב הגידולים וברקמות הסמוכות. עם זאת, חומר הניגוד עצמו טרם נוסה בבני אדם. לפני שיוכל להפוך לבדיקה רפואית יהיה צורך להוכיח בניסויים קליניים שהוא בטוח ושיתרונו האבחוני נשמר גם אצל חולים.
הצוות כבר החל להתקדם בכיוון הזה וקיים דיונים עם מינהל המזון והתרופות האמריקני בנוגע למסלול שיוכל להוביל לניסויים בבני אדם.
הפוטנציאל אינו מסתכם בגילוי נגעים קטנים. מכיוון שהחומר נקשר לתהליך ביולוגי בסביבת הגידול, החוקרים מצאו שעוצמת האות עשויה לספק מידע גם על מידת הפולשנות שלו. בעתיד, אם הממצאים יאושרו בבני אדם, הצילום עשוי לסייע לא רק לענות על השאלה ״האם יש כאן גידול?״ אלא גם לספק רמזים לגבי האופן שבו הוא מתנהג.
המחקר התמקד בין היתר בסוגים אגרסיביים של אדנוקרצינומה של הריאה שבהם קיימים שינויים בגן מדכא הגידולים LKB1, המוכר גם בשם STK11. אלה גידולים העלולים להיות קשים יותר לטיפול ובעלי נטייה להתפשטות, ולכן היכולת למפות את השינויים המתרחשים סביבם עשויה להיות משמעותית במיוחד.
ל־MRI יש גם יתרון מובנה: הוא אינו משתמש בקרינה מייננת. CT הוא כלי מרכזי באבחון סרטן הריאה, ובדיקות CT במינון נמוך כבר משמשות לסקר באוכלוסיות בסיכון. לכן הטכנולוגיה החדשה אינה עומדת להחליף מחר את ה־CT. אם תצליח בניסויים קליניים, ייתכן שתצטרף אליו ככלי משלים מדויק יותר במקרים מסוימים.
וזה החידוש הרחב יותר שמסתתר במחקר. במשך עשרות שנים השתפרה הרפואה ביכולת לראות את מבנה הגוף באמצעות רנטגן, CT, MRI ו־PET. הדור הבא של ההדמיה מנסה לעשות יותר: לא רק להראות כיצד הרקמה נראית, אלא לחשוף מה מתרחש בה מבחינה ביולוגית.
הדרך מן המעבדה לבית החולים עדיין ארוכה, וטכנולוגיות רבות שנראו מצוינות בבעלי חיים לא הצליחו בניסויים בבני אדם. אבל כאן כבר הושגה הוכחת היתכנות מעניינת: MRI ממוקד הצליח לזהות נגעים סרטניים זעירים שחלקם נעלמו מעיניו של ה־CT.
אם היכולת הזאת תחזור על עצמה בבני אדם, המשמעות עשויה להיות עצומה: במקום להמתין שהסרטן יהיה גדול מספיק כדי שנוכל לראותו בקלות, הרפואה תנסה לתפוס אותו כשהוא עדיין קטן מספיק כדי שלא הספיק לעשות את הנזק הגדול.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
