אדם בעל דפוס התנהגותי הקרוי ״תקשורת נמנעת״ נמנה על חלק בעייתי במיוחד באנושות שהוא מהקשים ביותר לקיים עימם יחסים קרובים ומתמשכים.
מדובר באנשים שלרוב אינם נראים בעייתיים כלל בתחילת ההיכרות. להיפך. רבים מהם אינטליגנטים, נעימים, עצמאיים, מצליחים, כריזמטיים ואפילו רגישים מאוד. אלא שמתחת למעטה הזה מסתתר לעיתים קושי עמוק ביצירת אינטימיות רגשית יציבה לאורך זמן.
המונח המקצועי המקובל הוא ״סגנון התקשרות נמנע״. הפסיכולוגיה המודרנית מתארת אנשים אלה כמי שלמדו, בדרך כלל כבר בילדותם, שלא ניתן להסתמך באמת על אחרים לצורך תמיכה רגשית. כתוצאה מכך הם פיתחו מנגנון הגנה של עצמאות מוגזמת, ריחוק רגשי וצורך בשליטה במינון הקרבה.
בשלבים הראשונים של קשר זוגי הם עשויים להיות מקסימים, מחזרים, קשובים ומסקרנים. אולם כאשר הקשר הופך עמוק יותר ומתחילה להיווצר תלות רגשית הדדית, אצל רבים מהם מופיעה תחושת איום פנימית. דווקא כשהאהבה מתקרבת, הם מתרחקים.
התוצאה היא דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב: התלהבות, התקרבות, נסיגה, ריחוק, חזרה, ושוב התרחקות.
בני הזוג שלהם מתארים לעיתים קרובות תחושה מבלבלת במיוחד. יום אחד הם מרגישים אהובים ומבוקשים, ולמחרת כאילו האדם שמולם נסגר, התקרר או נעלם רגשית. רבים מבני הזוג מבלים שנים בניסיון להבין מה השתבש, כאשר למעשה מדובר לעיתים במנגנון פנימי עמוק שאינו קשור בהכרח אליהם.
הקושי הגדול ביותר של האדם הנמנע אינו חוסר היכולת לאהוב. להיפך. רבים מהם אוהבים מאוד. הבעיה היא שהאהבה עצמה מעוררת אצלם חרדה. אינטימיות עמוקה נחווית לעיתים כאובדן שליטה, כפגיעה בעצמאות או כסיכון להיפגע.
במקרים רבים שורשי הדפוס נעוצים בילדות שבה רגשות לא זכו למענה מספק, שבה נדרשה עצמאות מוקדמת מדי או שבה נוצרה חוויה שלפיה חשיפה רגשית היא דבר מסוכן. הילד למד להסתמך בעיקר על עצמו, והמבוגר ממשיך ליישם את אותה אסטרטגיה גם כאשר היא כבר פוגעת בו ובסובבים אותו.
למרות התדמית של אנשים חזקים ועצמאיים, רבים מבעלי הדפוס הנמנע נושאים עמם בדידות עמוקה. הם עשויים להשתוקק לקרבה, אך באותו זמן לחשוש ממנה. הם מתגעגעים, אך מתקשים להתקרב. הם רוצים קשר יציב, אך מתקשים לשהות לאורך זמן בתוך אינטימיות רגשית מלאה.
מבחינה נפשית, ההדחקה המתמשכת של רגשות עלולה לגבות מחיר. אצל חלקם מופיעים לאורך השנים מתח כרוני, שחיקה, קשיי שינה, תחושות ריקנות, חרדה ולעיתים אף תקופות של דיכאון. החוסן הנפשי שלהם נראה לעיתים יציב מאוד כלפי חוץ, אך עלול להתערער בעת פרידות, משברים, אובדן או דרישות לקרבה עמוקה.
ואולם, הפרדוקס הגדול אינו של האדם הנמנע עצמו אלא של בן או בת הזוג שלו. ככל שהקשר חשוב יותר לנמנע, כך הוא עלול להתרחק יותר. ככל שבן הזוג מבקש קרבה, שיחה, חיבוק או הבהרה, כך הנמנע עלול לחוות זאת כלחץ ולהסתגר עוד יותר. בן הזוג מוצא את עצמו במלכוד אכזרי: אם יתקרב – האחר יתרחק; אם יתרחק – האחר עלול לפתע לחזור ולחפש קרבה. כך נוצרת רכבת הרים רגשית מתישה.
הדפוס הזה אינו מוגבל לזוגיות בלבד. ביחסי חברות, אנשים נמנעים נוטים לעיתים להחזיק מעט חברים קרובים באמת. הם יכולים להיות חברים נאמנים במשך שנים, אך לשמור תמיד על מרחק רגשי מסוים ולהיעלם לתקופות מבלי להבין מדוע אחרים נפגעים מכך.
בעולם העבודה והעסקים הם לעיתים דווקא מצליחים מאוד. עצמאותם, יכולת קבלת ההחלטות והקור הרגשי היחסי מאפשרים להם לתפקד היטב בתפקידים ניהוליים ובמצבי לחץ. עם זאת, הם עלולים להתקשות בשותפויות עמוקות, בעבודה המבוססת על אמון רגשי או בהתמודדות עם קונפליקטים אישיים.
גם בתוך המשפחה המורחבת אפשר לעיתים לזהות את הדפוס: קשרים תקינים לכאורה אך לא אינטימיים במיוחד, שיחות ענייניות יותר מאשר רגשיות, נוכחות חלקית באירועים משפחתיים ונטייה להסתגר כאשר מתעוררים משברים או דרמות משפחתיות.
השאלה הגדולה היא מי צריך להישאר ומי צריך לברוח.
התשובה אינה פשוטה. אם האדם הנמנע מודע לדפוסיו, לוקח אחריות, מוכן לדבר על הקשיים, ללמוד, להשתנות ולהתאמץ, יש בהחלט תקווה לקשרים טובים, עמוקים ויציבים. אנשים נמנעים רבים הצליחו לבנות זוגיות מצוינת לאחר שפיתחו מודעות עצמית וכלים חדשים להתמודדות.
אבל אם מדובר באדם שמכחיש כל קושי, מסרב לבחון את עצמו, מטיל את כל האחריות על בן הזוג וחוזר שוב ושוב על אותם דפוסי התרחקות ופגיעה – בני זוג בעלי צורך גבוה בקרבה, רגישות או חרדת נטישה עלולים לשלם מחיר נפשי כבד מאוד.
בסופו של דבר, מי שמחליט להישאר בקשר עם אדם נמנע צריך להבין היטב את מגבלותיו. הוא לא תמיד יביע רגשות כפי שהיינו רוצים, לא תמיד יזדקק לאותה כמות של קרבה, ולעיתים יידרש ממנו מרחב גדול יותר. מי שמסוגל לקבל זאת מבלי לאבד את עצמו עשוי לבנות מערכת יחסים טובה ומספקת. מי שמוצא את עצמו חי בתחושת דחייה, בלבול, חרדה והמתנה אינסופית לאהבה שתגיע – מוטב שישאל את עצמו האם המחיר שהוא משלם אינו גבוה מדי.
כי בסופו של דבר, אהבה בריאה אינה נמדדת רק בעוצמת הרגש, אלא גם ביכולת של שני אנשים להישאר קרובים, יציבים ובטוחים זה לצד זה לאורך זמן.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
