מהפכה בתקנון הכדורגל: פחות ניצחונות טכניים, יותר הכרעה על הדשא — אבל מחיר כבד למועדונים שאוהדיהם מפוצצים משחקים.
הכדורגל הישראלי עשוי לשנות היום באופן מהותי את הדרך שבה הוא מטפל באחת הבעיות הנפיצות ביותר שלו: משחקים שאינם מתחילים או מופסקים בגלל התפרעות אוהדים. הנהלת ההתאחדות לכדורגל תדון בשורת תיקונים לתקנוני האליפות והמשמעת, שבמרכזם עיקרון חדש וברור — ככל שניתן, גורלו של משחק כדורגל יוכרע על כר הדשא ולא באמצעות ניצחון טכני בבית הדין.
אם ההמלצות יאושרו, המשמעות תהיה דרמטית. משחק שלא החל בגלל התפרעות אוהדים לא יוביל עוד כברירת מחדל לאובדן המשחק על השולחן. במקום זאת, ברירת המחדל תהיה משחק חוזר ללא קהל. ואם המשחק כבר החל והופסק, הכיוון יהיה לקיים משחק חוזר־ממשיך ללא קהל, כאשר לבית הדין יישאר שיקול דעת להתחשב בנסיבות, בשלב שבו הופסק המשחק ובתוצאה שהייתה באותו רגע.
זהו שינוי תפיסתי משמעותי. ההתאחדות מבקשת למעשה להפריד בין שני דברים שעד היום התערבבו שוב ושוב: גורל המשחק עצמו והענישה על התפרעות הקהל. מצד אחד, ניסיון לשמור ככל האפשר על ההכרעה הספורטיבית; מצד שני, החמרה בענישה כלפי המועדון שאוהדיו גרמו לפיצוץ המשחק.
בתום העונה הקימה ההתאחדות ועדה ייעודית לבחינת הנושא בעקבות שורת אירועים שבהם משחקים בוטלו או הופסקו ונגררו לבתי הדין. הוועדה בחנה את המצב בישראל ובעולם, סקרה תקנונים ומקרים בינלאומיים ושמעה נציגי מועדונים, משפטנים ודיינים. בסיום העבודה גובשו ההמלצות המובאות עתה בפני הנהלת ההתאחדות.
הדילמה שהוועדה נדרשה לפתור אינה פשוטה. כאשר קבוצה יודעת שהתפרעות חמורה של אוהדיה עלולה לגרום לה להפסד טכני, מדובר לכאורה באמצעי הרתעה רב עוצמה. אלא שהעונש פוגע גם בשחקנים, במאמנים, בבעלים וברוב העצום של האוהדים שלא עשו דבר — ולעיתים משנה מאבקי אליפות, ירידה או כרטיסים לאירופה מבלי שההכרעה התקבלה במגרש.
מן הצד האחר קיימת סכנה הפוכה: אם אוהדים יבינו שפיצוץ משחק אינו גורם עוד לקבוצתם להפסיד אותו אוטומטית, האם ההרתעה תיחלש?
כאן נכנסת המחצית השנייה של הרפורמה: החמרת הענישה בטבלה.
לפי ההצעה, כאשר התנהגות אוהדים תגרום לכך שמשחק לא יתחיל או יבוטל, יופחתו ממאזן הקבוצה שתי נקודות במקום נקודה אחת. כלומר, ההתאחדות אינה מציעה להקל עם המועדונים אלא לשנות את סוג העונש: המשחק עצמו אמור, ככל האפשר, להישאר בתחום הספורטיבי, בעוד שהעונש על ההתפרעות ייגבה בנפרד ממאזן הקבוצה.
עם זאת נבנה גם מנגנון שאמור לתת למועדונים תמריץ ממשי להילחם במתפרעים שלהם. קבוצה שתוכיח כי נקטה צעדים ממשיים נגד האוהדים שהיו אחראים לאירוע המסוים תוכל לבקש שאחת משתי הנקודות תומר לעונש על תנאי.
זהו פרט חשוב. המסר למועדונים הוא שלא די בהודעת גינוי אחרי המשחק. אם הם רוצים הקלה בענישה, יהיה עליהם להראות שעשו משהו ממשי נגד האחראים להתפרעות.
שינוי חשוב נוסף נוגע לזהות הקהל האחראי. אם אוהדי הקבוצה האורחת הם שגרמו לאירוע, המשחק החוזר ייערך ללא קהל חוץ והקבוצה האורחת תישא בעלויות קיום המשחק. בכך מבקשת ההתאחדות למנוע מצב שבו הקבוצה המארחת נאלצת לשלם את המחיר הכלכלי על התנהגות אוהדי היריבה.
גם לוחות הזמנים אמורים להשתנות. אחת הבעיות בפרשות משמעתיות בכדורגל הישראלי הייתה הסחבת. משחק מתפוצץ, הדיונים נמשכים, מוגשים ערעורים ובינתיים הטבלה עלולה להישאר במשך זמן רב במצב שאינו סופי.
לפי ההמלצות החדשות, ההליך המשמעתי לקביעת גורלו של משחק שבוטל אמור להתקיים במהירות, בתוך 48 שעות ממועד הביטול. בעיצומו של מאבק אליפות או נגד ירידה מדובר בשינוי בעל חשיבות רבה.
הרפורמה נוגעת גם לעונשי איסור מכירת כרטיסים לאוהדי חוץ. בעקבות לקחי העונה שעברה מוצע לקבוע שעונש כזה לא ירוצה פעמיים מול אותה יריבה. אם הדבר אמור לקרות, ריצוי העונש יידחה למשחק הבא.
אבל הסעיף המסקרן ביותר עשוי להיות דווקא זה שנוגע ל”משחק העונה”.
בסיבוב השני של הפלייאוף העליון, עונש של איסור מכירת כרטיסים לקהל חוץ לא ירוצה במשחק שבו שתי הקבוצות מדורגות, ערב המשחק, במקומות הראשון והשני בטבלה. כלומר, ההתאחדות מכירה בכך שיש משחקים שהחשיבות הספורטיבית והציבורית שלהם מצדיקה ניסיון לשמור על נוכחות שני מחנות האוהדים ולא להפוך משחק שעשוי להכריע אליפות לאירוע חד־צדדי ביציעים בגלל עונש שנגרר מאירוע קודם.
ומה עושים באירופה? כאן השינוי הישראלי נעשה מעניין במיוחד
הוועדה הישראלית אמנם בחנה את הנהוג בעולם, אבל התוצאה המוצעת אינה העתקה של המודל האירופי. דווקא בנקודה החשובה ביותר היא עשויה ליצור גישה ישראלית שונה מזו של אופ”א.
אצל התאחדות הכדורגל האירופית, כאשר קבוצה נמצאת אחראית לכך שמשחק לא התקיים או לא הושלם, הפסד טכני נותר כלי משמעתי מרכזי. גופי השיפוט של אופ”א רשאים לקבוע הפסד טכני ואף להוסיף סנקציות אחרות בהתאם לחומרת האירוע. אין שם כלל גורף שלפיו משחק שפוצץ בגלל התנהגות קהל חייב לחזור בכל מחיר אל כר הדשא.
היו לכך לאורך השנים דוגמאות בולטות. במשחק מוקדמות יורו 2012 בין איטליה לסרביה בגנואה, התפרעות קשה של אוהדים סרבים הביאה להפסקת המשחק לאחר דקות ספורות. אופ”א לא הורתה לקיים משחק חוזר והעניקה לאיטליה ניצחון טכני 0:3.
דוגמה מורכבת יותר נרשמה במשחק ליגת האומות בין רומניה לקוסובו בנובמבר 2024. המשחק לא הושלם לאחר ששחקני קוסובו ירדו מהמגרש על רקע ההתנהלות ביציעים. אופ”א קבעה שקוסובו אחראית לאי־השלמת המשחק והעניקה לרומניה ניצחון 0:3, אך במקביל הענישה גם את רומניה על עבירות הקהל שלה.
וזה הבדל מהותי: אופ”א מסוגלת להפריד בין השאלה מי אחראי לכך שהמשחק לא הסתיים לבין השאלה מי ביצע עבירות משמעתיות ביציעים. ייתכן שקבוצה אחת תיענש על התנהגות אוהדיה ובכל זאת יריבתה תישא באחריות לכך שהמשחק לא הושלם.
כאשר הפסקת משחק נובעת מסיבה שאינה עבירת משמעת של אחת הקבוצות — למשל תנאי מזג אוויר קיצוניים או תקלה שאינה באחריות הצדדים — גם באירופה קיימים כמובן מנגנונים לחידוש המשחק או לקיומו מחדש. ההבדל הוא שהשאיפה להשלים את ההתמודדות אינה מבטלת את האפשרות להכריע אותה משמעתית כאשר נמצא צד אחראי.
מכאן שהרפורמה הישראלית מעניינת אפילו יותר מכפי שנראה במבט ראשון. ישראל אינה פשוט “מיישרת קו עם אירופה”. היא בוחרת במידה רבה פילוסופיה אחרת.
במקום העיקרון הפשוט של “גרמת לביטול המשחק — אתה עלול להפסיד 0:3”, הכיוון הישראלי הוא: ננסה בכל זאת להכריע את המשחק על הדשא, אבל הקבוצה שאוהדיה פוצצו אותו עלולה לשלם בנקודות, בקהל ובכסף.
יש בכך יתרון משמעותי נוסף: צמצום האפשרות של קומץ חוליגנים להשפיע במישרין על זהות המנצחת. בשיטה שבה התפרעות ביציע יכולה להעניק מיד שלוש נקודות לאחד הצדדים, נוצר גם פתח מסוכן למניפולציות. אם ברירת המחדל היא חזרה למגרש, קשה יותר למתפרעים “לייצר” תוצאה באמצעות כאוס.
מצד שני, דווקא כאן נמצא המבחן הגדול של הרפורמה. אם אוהדים יבינו שפיצוץ משחק כבר אינו מביא בהכרח להפסד טכני, ההתאחדות חייבת לוודא שהעונשים החלופיים מרתיעים מספיק. הפחתת שתי נקודות, משחקים ללא קהל, חיוב בעלויות ופעולה אישית נגד המתפרעים יצטרכו ליצור יחד מחיר שאיש לא ירצה לשלם.
בסופו של דבר, המהלך כולו מבטא שינוי פילוסופי שאפשר לתמצת במשפט אחד: להעניש את האשמים בלי להרוג את המשחק.
אין כאן פתרון מושלם. הפחתת נקודות פוגעת במועדון כולו בגלל מעשיהם של יחידים; משחק ללא קהל פוגע גם באוהדים שהתנהגו למופת; ומשחק חוזר יוצר עלויות, בעיות בלוח המשחקים ולעיתים גם יתרון או חיסרון ספורטיבי שלא היו קיימים במשחק המקורי.
אבל אם הנהלת ההתאחדות תאשר את ההמלצות, היא תקבע עיקרון חדש וברור בכדורגל הישראלי: חוליגנים צריכים לשלם מחיר כבד, המועדונים חייבים לקחת אחריות — אבל ככל שניתן, אליפויות, ירידות וכרטיסים לאירופה צריכים להיות מוכרעים על הדשא ולא בבית הדין.
ובמובן הזה, ישראל לא רק משנה תקנון. היא מנסה מודל שונה מזה של אופ”א בשאלה הבסיסית ביותר: מי צריך לקבוע את תוצאת המשחק — השחקנים או הדיינים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
