ארה״ב תוקפת באיראן אחרי ההכרזה על סגירה מוחלטת של הורמוז; הכוננות בישראל הועלתה מחשש להסלמה אזורית
המזרח התיכון נכנס לשלב מסוכן נוסף של העימות. שעות לאחר שאיראן הכריזה על סגירה מוחלטת של מצר הורמוז והודיעה כי לא תאפשר עוד מעבר חופשי של כלי שיט ללא תנאיה, פתחה ארצות הברית בגל תקיפות נוסף נגד יעדים צבאיים ברחבי איראן. במקביל הועלתה הכוננות בישראל מחשש לתגובת נגד איראנית או לפעילות של שלוחותיה באזור.
האיתות החד ביותר הגיע מוושינגטון. שר ההגנה האמריקני פיט הגסת’ שיתף את הודעת פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית וכתב: “איראן עשתה בחירה גרועה. עכשיו היא תשלם.” הדברים נאמרו לאחר שפיקוד המרכז האמריקני הודיע כי החל בגל התקיפות השלישי בתוך שבוע בעקבות תקיפת אוניית המכולות GFS Galaxy, הנושאת דגל קפריסין, בעת שחצתה את מצר הורמוז. לפי ההודעה האמריקנית, האונייה נפגעה קשות, חדר המכונות שלה ניזוק, פרצה בה שריפה ואיש צוות אזרחי נעדר.
על פי הדיווחים, גל התקיפות הנוכחי מתמקד בעיקר ביעדים שנועדו לשלול מאיראן את היכולת לאיים על השיט במפרץ. בין המטרות שהותקפו: מערכות הגנה אווירית, סוללות מכ”ם חופיות, מרכזי שליטה ובקרה של משמרות המהפכה, אתרי טילים נגד ספינות, מחסני טילים וכטב”מים, מתקנים לוגיסטיים של הכוחות הימיים וכן כלי שיט מהירים המשמשים את משמרות המהפכה באזור הורמוז.
זהו למעשה המשך של מבצע רחב יותר. בגלי התקיפות הקודמים תקפה ארצות הברית עשרות רבות של יעדים צבאיים והשמידה, לפי הפנטגון, סירות תקיפה של משמרות המהפכה, סוללות הגנה אווירית, מערכי מכ”ם, מרכזי פיקוד ומערכות שיגור שנועדו לאיים על חופש השיט במפרץ. בוושינגטון מדגישים כי מטרת המבצע היא לשחוק באופן שיטתי את יכולתה של איראן לפגוע בספנות האזרחית ובמסחר הבינלאומי.
במערכת הביטחון הישראלית עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות. ההערכה היא שכל הסלמה ישירה בין ארצות הברית לאיראן עלולה לגרור ניסיונות תגובה באמצעות טילים, כטב”מים או פעולות של שלוחות איראן בזירות נוספות ובהן עיראק, סוריה, תימן, לבנון ואף נגד יעדים ישראליים. בהתאם לכך נמשכת הכוננות הגבוהה בכלל זרועות הביטחון.
עם זאת, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות פיקוד העורף לציבור בישראל. מערכת הביטחון אינה מטילה מגבלות חדשות על הפעילות האזרחית, מערכת החינוך והמשק פועלים כסדרם, וגם התנועה האווירית מנמל התעופה בן־גוריון ומיתר שדות התעופה נמשכת כסדרה. גורמי הביטחון מדגישים כי הם ממשיכים לעקוב אחר ההתפתחויות באופן רציף, וכי אם תחול החמרה במצב תימסר לציבור הודעה מיידית.
במקביל גובר החשש במדינות המפרץ. ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, קטר, כווית ועומאן העלו את רמת הכוננות סביב מתקני הנפט, מסופי הגז, הנמלים והבסיסים האמריקניים שבשטחן. החשש המרכזי הוא שאם איראן תחליט להגיב ישירות, חלק מהתגובה יופנה לעבר תשתיות האנרגיה החיוניות של מדינות המפרץ ולעבר הכוחות האמריקניים הפרוסים באזור.
גם בזירה הימית הדריכות בשיאה. חברות ספנות בינלאומיות בוחנות מחדש את נתיבי ההפלגה שלהן, וחלקן כבר מעכבות הפלגות או משנות מסלולים עד להתבהרות המצב. מצר הורמוז הוא אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם, וכל שיבוש ממושך בו עלול לגרום לזינוק חד במחירי הנפט, להעלות את מחירי ההובלה הימית ולפגוע בשרשראות האספקה העולמיות.
למרות חילופי האש, ערוצי התיווך עדיין אינם סגורים. באמצעות עומאן ומתווכים נוספים נמשכים מאמצים למצוא נוסחה שתאפשר את חידוש התנועה החופשית במצר הורמוז מבלי שאיראן תידרש להציג נסיגה מוחלטת מעמדותיה. עם זאת, ככל שנמשכות התקיפות ההדדיות, הולך ופוחת הסיכוי להסדר מהיר.
פרשנות ״עניין מרכזי״
ההסלמה המחודשת מגיעה הפעם, לפחות על פי השתלשלות האירועים, לאחר שורת מהלכים שיוחסו למשמרות המהפכה. נקודת המפנה הייתה הלוויית ההמונים של עלי חמינאי בטהרן, שבה השתתפו, על פי הדיווחים, מיליוני בני אדם. במהלך מסע ההלוויה נשמעו קריאות נקם חריפות נגד ארצות הברית וישראל, והמשטר קיבל ממפגן התמיכה הציבורי רוח גבית משמעותית להקשחת עמדותיו.
בימים שלאחר מכן הלכה והחריפה הרטוריקה האיראנית. בכירים במשטר ובמשמרות המהפכה שבו והבטיחו כי מותו של חמינאי לא יעבור ללא תגובה. במקביל פורסמו בכלי תקשורת המזוהים עם המשטר כרזות מאיימות ובהן הוצגה מעין “רשימת חיסול” של מי שנתפסים בעיני טהרן כאחראים למותו של המנהיג העליון.
בראש הרשימה הופיעו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ולצדם שר הביטחון ישראל כ”ץ, שר החוץ גדעון סער, הרמטכ”ל אייל זמיר וכן מנהיגים ובכירים נוספים מארצות הברית ומאירופה. בכך קיבל קמפיין האיומים האיראני גם ממד אישי, שנועד להמחיש לציבור האיראני ולעולם כולו כי מבחינת המשטר, האחריות למותו של חמינאי אינה מופשטת אלא מיוחסת לאישים מוגדרים.
מכאן הדרך להסלמה הנוכחית הייתה קצרה. תחילה באו האיומים, אחריהם הפגיעה בכלי השיט במצר הורמוז, ובהמשך התגובה האמריקנית הנרחבת.
כעת ניצבים שני הצדדים בפני הכרעה. מצד אחד נמשכות התקיפות והאיומים ההדדיים, ומצד אחר נמשכים גם המגעים החשאיים במטרה למנוע מלחמה כוללת ולהחזיר את חופש השיט במפרץ.
בשלב זה נדמה כי אף אחד מהצדדים אינו מעוניין במלחמה כוללת, אך כל אחד מהם נחוש שלא להיראות כמי שמתקפל בפני יריבו. במזרח התיכון זו בדיוק הנוסחה שעלולה להפוך כל טעות, כל שיגור וכל תקיפה נקודתית לעימות אזורי רחב.
ישראל אינה עומדת הפעם במרכז הזירה, אך היא בהחלט נמצאת במעגל הסיכון. כל הידרדרות נוספת בין וושינגטון לטהרן עלולה להביא את איראן או את שלוחותיה לנסות להרחיב את העימות גם לעבר ישראל.
הימים הקרובים יהיו מכריעים. אם התקיפות יישארו מוגבלות ליעדים צבאיים ולהרתעה הדדית, עדיין קיימת אפשרות לחזרה למסלול של הבנות. אולם אם איראן תבחר להגיב נגד בסיסים אמריקניים, מדינות המפרץ או נתיבי השיט הבינלאומיים, המזרח התיכון עלול למצוא את עצמו בעיצומו של עימות אזורי רחב, כזה שישפיע לא רק על הביטחון אלא גם על הכלכלה העולמית.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
