צוקרברג רוצה להכניס לכם לראש ״אינטליגנציית־על אישית״ שתכיר אתכם טוב מכולם – ותעבוד בשבילכם 24 שעות ביממה
מנכ״ל מטא פרסם מניפסט בן אלפי מילים שבו הוא מתאר עולם שבו לכל אדם יהיה סוכן AI שמכיר את מטרותיו, מערכות היחסים שלו, בריאותו, כספו, עבודתו וביתו • הוא מבטיח פרטיות עמוקה, AI חינמי למיליארדים וחזרה מסוימת למודלים פתוחים • מאחורי החזון מסתתר הימור עצום: הטלפון החכם עלול להפוך למוצר של העבר, המשקפיים יהפכו למחשב האישי החדש – ומטא רוצה להיות מערכת ההפעלה של האדם
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
מארק צוקרברג אינו מדבר עוד על צ׳אטבוט שעונה על שאלות, כותב מייל או מסכם מסמך. הוא מתאר משהו שאפתני, אינטימי ומעט מטריד הרבה יותר: ישות דיגיטלית אישית שתלווה כל אחד מאיתנו במשך כל היום, תלמד מי אנחנו, תכיר את האנשים שאנחנו אוהבים, תבין מה אנחנו רוצים להשיג ותפעל ללא הפסקה כדי לעזור לנו לחיות טוב יותר.
זהו לב החזון החדש שפרסם מנכ״ל מטא במאמר ארוך במיוחד שכותרתו “The Future is for Everyone”. צוקרברג מכנה את היעד “Personal Superintelligence” – אינטליגנציית־על אישית – ומציג אותו כחלופה לעולם שבו קומץ חברות ענק מפעילות מחשבי־על שמחליטים כיצד לנצל את הבינה המלאכותית עבור כולנו.
במילים פשוטות: אם המהפכה הראשונה של האינטרנט נתנה לכל אדם גישה למידע, והמהפכה השנייה הכניסה לכל כיס סמארטפון, צוקרברג מהמר שהמהפכה השלישית תהיה מוח נוסף לכל אדם.
והוא רוצה שמטא תהיה החברה שתספק אותו.
לא עוד ChatGPT משוכלל – אלא מישהו שמכיר אותך
ההבדל המרכזי בין סוכן כזה לבין עוזרי ה־AI של היום הוא הזיכרון וההקשר. כיום אנחנו בדרך כלל פונים לבינה מלאכותית עם משימה: כתוב, תרגם, חפש, תכנן, הסבר. בחזון של צוקרברג היחסים מתהפכים. הסוכן כבר מכיר את המשתמש ולכן אינו צריך לקבל בכל פעם מחדש את סיפור חייו.
הוא אמור לדעת מה חשוב לך, אילו מטרות הצבת לעצמך, במה אתה מתקשה, עם מי אתה חי, כיצד אתה עובד ומה אתה מנסה ללמוד. צוקרברג מתאר מערכת שתפעל עבור האדם סביב השעון ותסייע, בין השאר, במערכות יחסים, בריאות, קריירה, כספים, ניהול הבית ותחביבים.
נניח שאתה רוצה לרדת במשקל, ללמוד ספרדית, לחסוך לקראת טיול, להיות בקשר טוב יותר עם ילדיך ולהשלים פרויקט בעבודה. כיום אלה חמישה עולמות נפרדים: אפליקציית כושר, מורה לשפות, יועץ פיננסי, יומן ומשימות עבודה.
בחזון החדש יהיה גורם אחד שמכיר את כולם.
הוא עשוי להזכיר שהבטחת להתקשר לאמך, לזהות שאתה מוציא החודש יותר מדי, להכין עבורך חומר לימוד בדיוק ברמה המתאימה לך, לארגן את סדר היום בהתאם למטרות שהגדרת ולהציע לך בזמן אמת מידע הקשור למה שאתה רואה.
והמילה החשובה כאן היא אישי.
המשקפיים הם החלק הגדול באמת בסיפור
צוקרברג אינו רוצה שהסוכן יחיה רק בתוך חלון צ׳אט. מבחינתו ניתן יהיה לפנות אליו מכל מכשיר, אבל למשקפיים החכמים תפקיד מרכזי במיוחד.
הסיבה פשוטה: הטלפון נמצא בכיס. המשקפיים נמצאים מול העיניים.
משקפי AI יכולים עקרונית לראות את מה שהמשתמש רואה, לשמוע את מה שהוא שומע ולהבין את ההקשר שבו הוא נמצא. במקום לשלוף טלפון, לפתוח אפליקציה ולנסח שאלה, המשתמש יכול להמשיך להביט בעולם שסביבו ולקבל סיוע במקביל.
צוקרברג טוען שהרעיון הוא דווקא לאפשר לאדם להיות נוכח יותר ברגע ובקרבת האנשים החשובים לו. הוא רואה במשקפיים מועמד להפוך בהדרגה לממשק המחשוב האישי המרכזי שלנו.
וזה מסביר מדוע מטא משקיעה כל כך הרבה במשקפיים. הם אינם רק עוד גאדג׳ט אופנתי. אם צוקרברג צודק, הם יכולים להיות השער שדרכו AI נכנס לחיים הפיזיים.
מי שישלוט בשער הזה עשוי לזכות במה שאפל השיגה עם האייפון וגוגל עם אנדרואיד: המקום שממנו האדם מנהל את חייו הדיגיטליים.
ואז מגיעה השאלה המפחידה: כמה הוא יצטרך לדעת עלינו?
כאן נמצא הפיל הענקי בחדר.
כדי שסוכן מלאכותי יכיר אדם בצורה שתאפשר לו להועיל באמת, הוא זקוק למידע עצום. לא רק לשם ולגיל, אלא להרגלים, העדפות, מערכות יחסים, מיקום, שיחות, תחומי עניין, היסטוריית החלטות, מצב כלכלי ולעיתים גם מידע רפואי ואינטימי.
במילים אחרות: כדי שהעוזר יהיה באמת טוב, הוא צריך לדעת עליך כמעט הכול.
וזה מגיע מחברה ששמה מטא.
לכן צוקרברג מקדיש מקום מיוחד לפרטיות. הוא מציג חזון של מצב פרטי במיוחד שבו המשתמש יוכל לעבוד עם מידע רגיש באופן שאפילו מטא לא תוכל לראות אותו.
זו הבטחה עצומה.
אבל בין הבטחה טכנולוגית לבין מערכת אמיתית המשרתת מיליארדי אנשים יש מרחק גדול. יהיה צורך לדעת כיצד המידע מוצפן, היכן הוא נשמר, אילו פעולות מתבצעות במכשיר ואילו בענן, מה קורה לגיבויים, כיצד מועברים נתונים בין מכשירים ומה קורה כאשר הסוכן עצמו צריך להתחבר לבנק, לקופת חולים או לשירותים אחרים.
פרטיות תהפוך כאן מתכונה במוצר לתנאי בסיס לקיומו.
הביקורת על חזונו של צוקרברג מתמקדת בדיוק בנקודה הזאת: חברה שבנתה חלק גדול מעוצמתה הכלכלית על הבנת התנהגות המשתמשים מבקשת עכשיו שהמשתמשים יפקידו בידיה שכבה אינטימית בהרבה של חייהם.
ומה יעלה כל הדבר הזה?
צוקרברג מציע כאן רעיון מסקרן במיוחד.
מטא מתכוונת, לדבריו, להציע גרסאות חינמיות של הטכנולוגיה שיהיו זמינות למיליארדי בני אדם. אבל אינטליגנציה מלאכותית מתקדמת צורכת משאב יקר מאוד: כוח מחשוב.
ולכן מי שירצה יותר יוכל לשלם עבור יותר.
צוקרברג מתאר מנגנון של מכרז דינמי על כוח מחשוב, שאמור להתאים בין הביקוש לבין הקיבולת הזמינה ולהעניק למשתמשים מחיר נמוך ככל האפשר עבור החישוב שהם צורכים.
זה עשוי ליצור כלכלה חדשה לחלוטין.
אנחנו רגילים לשלם על אינטרנט לפי מהירות, על ענן לפי נפח אחסון ועל שירותים דיגיטליים לפי מנוי. בעתיד אנחנו עשויים לקנות אינטליגנציה.
צריך עצה פשוטה? כמעט חינם.
רוצה שהסוכן שלך ינתח אלפי מסמכים, יבנה תוכנית עסקית מורכבת, יריץ סימולציות ויעסיק סוכנים נוספים במשך שעות? שלם עבור יותר מוח דיגיטלי.
אם המודל הזה יתממש, כוח מחשוב יהפוך למעין חומר גלם חדש – משהו שבני אדם וחברות קונים בהתאם לכמות האינטליגנציה שהם זקוקים לה באותו רגע.
ומה יקרה לעבודה?
צוקרברג אינו מתחמק מהאפשרות שחברות יעסיקו פחות עובדים.
AI המסוגל לכתוב תוכנה, לנתח חוזים, להפיק פרסום, לבצע מחקר, לנהל לקוחות ולתכנן מוצרים יכול לאפשר לארגונים לעשות יותר עם פחות אנשים.
אבל צוקרברג מציג את הצד השני של המשוואה: אם כל אדם יקבל יכולות שבעבר דרשו צוות שלם, יהיה קל בהרבה להקים עסק.
אדם אחד יוכל לקבל לידיו מתכנת, מעצב, איש שיווק, אנליסט, עוזר אישי, מנהל חשבונות וחוקר – כולם מלאכותיים.
מכאן נובעת התחזית שלו: חברות קיימות עשויות להתכווץ, אבל מספר החברות עשוי לגדול.
במקום אלף עובדים בחברה אחת, אולי נקבל מאה חברות קטנות שבהן עובדים עשרה אנשים ומאות סוכני AI.
האם מספר המשרות הכולל באמת יגדל? איש אינו יודע. צוקרברג מציג תרחיש אופטימי, ויש בהחלט תרחישים אחרים שבהם האוטומציה מתקדמת מהר יותר מיצירת מקצועות ועסקים חדשים.
אבל השאלה החשובה ביותר עשויה להיות לא כמה משרות יישארו, אלא כמה כוח יהיה לאדם אחד.
יזם שבעבר היה זקוק למיליוני דולרים ועשרות עובדים כדי לבנות חברה עשוי בעתיד לעשות זאת עם מחשב, רעיון וצבא של סוכנים דיגיטליים.
מטא חוזרת לפתיחות – אבל עם כוכבית
מטא בנתה לעצמה בשנים האחרונות מעמד יוצא דופן בזירת הקוד הפתוח בזכות משפחת מודלי Llama. אלא שהמרוץ לסופר־אינטליגנציה גרם גם לה לשקול מחדש כמה מן הדברים שהיא מוכנה לחשוף.
כעת צוקרברג מאותת שמטא תחזור לפרסם חלק מהמודלים והטכנולוגיות באופן פתוח יותר, אך לא מבטיח שכל מערכת עתידית תשוחרר כך.
הסיבה היא בטיחות.
ככל שמודל נעשה חזק יותר, גדלה גם היכולת להשתמש בו לרעה. מודל שמסוגל לסייע בפיתוח תרופה עשוי גם לסייע בתכנון חומר ביולוגי מסוכן; מערכת שמצטיינת באבטחת מחשבים עשויה להיות שימושית גם לתוקפים.
לכן צוקרברג מנסה ללכת על חבל דק: להילחם בריכוזיות באמצעות מודלים פתוחים, בלי להפיץ ללא מגבלות יכולות מסוכנות.
וכאן נכנסת סין
המניפסט של צוקרברג אינו רק טכנולוגי. הוא פוליטי ואסטרטגי מאוד.
מבחינתו המרוץ לבינה מלאכותית הוא גם מרוץ בין ארצות הברית לסין על התשתית החשובה ביותר של המאה ה־21.
לכן הוא קורא לארצות הברית להאיץ בניית מרכזי נתונים, להרחיב באופן דרמטי את ייצור החשמל ולהעמיק את שיתוף הפעולה בין הממשלה למעבדות ה־AI האמריקניות.
זו נקודה שקל לפספס: AI אינו רק תוכנה. הוא תחנות כוח.
מרכזי הנתונים העצומים שעליהם ירוצו המודלים דורשים כמויות חשמל אדירות, מערכות קירור, שבבים, קווי הולכה, קרקע ומים. מחקרים כבר מזהירים שריכוז מרכזי AI באזורים מסוימים עלול להפעיל לחץ משמעותי על רשתות החשמל המקומיות.
מכאן נובעת טענתו של צוקרברג: אם אמריקה תכביד מדי על בניית תחנות כוח ומרכזי נתונים, היא עלולה להפסיד לא משום שהמהנדסים הסינים טובים יותר – אלא משום שלסין יהיה יותר חשמל ויותר מחשבים שעליהם אפשר לאמן ולהפעיל AI.
אבל צריך להבין גם מה צוקרברג מוכר
המניפסט מוצג כחזון פילוסופי על העצמת האדם, אבל הוא גם מסמך אסטרטגי מצוין עבור מטא.
כמעט כל רכיב בעולם שצוקרברג מתאר מתאים במקרה גם לעסק שהוא בונה.
אם העתיד הוא סוכן אישי – מטא מפתחת AI.
אם העתיד הוא משקפיים – מטא מוכרת משקפיים.
אם העתיד דורש כמויות עצומות של כוח מחשוב – מטא משקיעה בתשתיות AI אדירות.
אם העתיד צריך להגיע למיליארדי אנשים – למטא כבר יש פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ ומסנג׳ר.
ואם העולם ישתכנע שמודלים פתוחים חשובים כדי למנוע ריכוז כוח – מטא ממוצבת כאחת התומכות הבולטות בגישה הזאת.
זו אינה סיבה לפסול את החזון.
זו סיבה לקרוא אותו גם כמניפסט וגם כתוכנית עסקית.
ואם הוא צודק – החיים שלנו באמת ישתנו
נסו לדמיין בוקר רגיל בעולם הזה.
אתה קם והסוכן כבר יודע שישנת פחות מהרגיל. הוא מזיז פגישה שאינה דחופה, מזכיר שהיום יום ההולדת של חבר, מציע מסלול אחר לעבודה בגלל עומס תנועה ומעדכן שהוצאה מסוימת בחשבון הבנק חריגה.
במהלך פגישה הוא זוכר עבורך את הפרטים החשובים.
בסופרמרקט המשקפיים מזהים מוצר ומזכירים שכבר יש כזה בבית.
בערב הוא מציע לדבר עם אדם שלא דיברת איתו זמן רב.
לפני השינה הוא כבר הכין את מחר.
אתה לא “משתמש ב־AI”.
ה־AI פשוט נמצא איתך.
וזה בדיוק מה שהופך את החזון של צוקרברג גם למלהיב וגם למטריד.
המהפכה הגדולה אינה שהמחשב יידע יותר מאיתנו. אנחנו חיים עם מחשבים שיודעים יותר מאיתנו כבר שנים.
המהפכה היא שהמחשב יידע אותנו.
את החולשות. את הרצונות. את ההרגלים. את מערכות היחסים. את הכסף. את הבריאות. את המקומות שבהם אנחנו מצליחים ואת אלה שבהם אנחנו משקרים אפילו לעצמנו.
אם מערכת כזאת באמת תהיה נאמנה אך ורק לאדם, פרטית לחלוטין ובשליטתו, היא עשויה להיות אחד מכלי ההעצמה הגדולים שנוצרו אי פעם.
אם היא תהיה כלי לאיסוף מידע, להשפעה מסחרית או לעיצוב התנהגות, היא עלולה להיות גם מכונת השכנוע האישית החזקה ביותר שנבנתה.
וזו אולי השאלה האמיתית שמסתתרת מאחורי 6,000 ומשהו המילים של מארק צוקרברג.
לא האם תהיה לנו אינטליגנציית־על אישית.
בקצב שבו התעשייה מתקדמת, משהו הדומה לה כנראה יגיע.
השאלה היא מי יהיה הבעלים של המוח השני שלנו – אנחנו, או החברה שבנתה אותו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה.
