מאות מיליארדי דולרים זורמים למרכזי נתונים, שבבים ותחנות כוח כדי להזין את מהפכת הבינה המלאכותית. אלא שמתחת לחגיגה מתגלה תופעה מסקרנת: אותן חברות שמרוויחות מהמרוץ משקיעות לעיתים גם בחברות שקונות מהן ומסייעות במימון התשתיות שבהן יותקן הציוד שלהן. הכול יכול להיות הגיוני לחלוטין — ובכל זאת עולה שאלה שאי אפשר להתעלם ממנה: כמה מהביקוש העצום ל־AI נוצר באופן עצמאי וכמה ממנו מוזן בידי המערכת עצמה?
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
מי שרוצה להבין מדוע הבינה המלאכותית הפכה מאירוע טכנולוגי לאחד ההימורים הפיננסיים הגדולים בתולדות הקפיטליזם, כדאי שיסתכל על מה שקורה עכשיו באוהיו.
שם מתוכנן לקום מרכז נתונים עצום שישרת את OpenAI במשך עשרים שנה. את האתר תפתח SB Energy, חברה הקשורה לסופטבנק. אנבידיה תהיה ספקית השבבים המרכזית, ובמקביל התחייבה להעמיד ערבויות שעשויות להגיע לסכומי עתק כדי לתמוך בהתחייבויות הקשורות לפרויקט.
במילים פשוטות: החברה שמרוויחה ממכירת השבבים הנדרשים להפעלת הבינה המלאכותית מסייעת גם ביצירת התנאים הפיננסיים שיאפשרו להקים את מרכזי הנתונים שבהם יותקנו אותם שבבים.
ופה מתחיל הסיפור המעניין באמת.
האם אנחנו רואים מנגנון פיננסי מתוחכם שמאפשר לעולם לבנות במהירות תשתית שהוא באמת זקוק לה — או מערכת שבה ענקיות הבינה המלאכותית משקיעות זו בזו, מממנות זו את זו וקונות זו מזו באופן שמקשה לדעת היכן מסתיים הביקוש הטבעי ומתחיל הביקוש שהמערכת עצמה מסייעת לייצר?
חשוב מאוד להיזהר מהמילה “בועה”. אין כיום הוכחה שהבינה המלאכותית היא בועה מהסוג שאפיין חלק מחברות האינטרנט בתחילת שנות האלפיים. להפך. אנבידיה מוכרת מוצרים אמיתיים בכמויות עצומות, מרכזי נתונים באמת נבנים, מאות מיליוני בני אדם משתמשים בכלי בינה מלאכותית וחברות בכל העולם מטמיעות אותם.
אבל בועה אינה חייבת להתחיל בשקר.
לעיתים היא מתחילה דווקא בטכנולוגיה אמיתית לחלוטין ובאמונה מוצדקת שהיא תשנה את העולם. הבעיה מתחילה כאשר הכסף שרץ אל העתיד מגיע הרבה לפני שההכנסות העתידיות מסוגלות להצדיק אותו.
הפרויקט באוהיו ממחיש את גודל ההימור. הוא מתוכנן להגיע לכוח מחשוב בהיקף עצום, כאשר החלק הראשון אמור להיכנס לפעולה לקראת סוף העשור. אלה סדרי גודל שבעבר היו שייכים לתשתיות לאומיות, לא לחברות טכנולוגיה.
וזה כבר מזמן אינו רק סיפור על מחשבים.
כדי להפעיל מרכזי נתונים כאלה צריך קרקע, תחנות כוח, קווי הולכה, מערכות קירור, מים, שנאים, גנרטורים, בניינים, סיבים אופטיים — וכמובן כמויות אדירות של שבבים.
הבינה המלאכותית הופכת למעשה לענף תשתיות.
בימי הבהלה לזהב בארצות הברית נהגו לומר שלעתים מי שהתעשרו באמת לא היו האנשים שחיפשו זהב אלא אלה שמכרו להם את כלי העבודה. במשך שנים אנבידיה היתה המקבילה המודרנית שלהם: כמעט כל חברה שרצתה לבנות מערכות בינה מלאכותית מתקדמות נזקקה לשבבים שלה.
עכשיו היא כבר אינה מסתפקת במכירת הציוד.
היא גם מסייעת להקים את העולם שיקנה אותו.
אנבידיה משקיעה בחברות בינה מלאכותית, בחברות ענן ובחברות המקימות מרכזי נתונים. היא גם משתפת פעולה עם כמה מענקיות הפיננסים בעולם במאמץ להזרים סכומי עתק לתשתיות בינה מלאכותית.
מבחינת אנבידיה, ההיגיון פשוט מאוד. העולם רוצה הרבה יותר כוח מחשוב מכפי שניתן כיום לספק. הקמת מרכזי הנתונים דורשת סכומים כה גדולים, עד שאפילו חברות ענק אינן יכולות או אינן רוצות לממן הכול לבדן. אם אנבידיה יכולה להשתמש במאזן שלה ובאמון העצום ששוק ההון רוחש לה כדי לסייע בהקמת התשתיות — היא מאיצה את השוק שבו היא עצמה שולטת.
וזה בהחלט עשוי להיות מהלך עסקי מבריק.
הבעיה מתחילה כאשר מנסים למדוד את הביקוש.
דמיינו חברה שמייצרת מכוניות. היא משקיעה בחברת מוניות. חברת המוניות משתמשת בכסף כדי לרכוש את המכוניות של אותה יצרנית. המכירות של היצרנית עולות. המשקיעים מתלהבים. שווי החברה מזנק, והיא יכולה להשתמש בכוחה החדש כדי להשקיע בעוד חברות שיקנו ממנה עוד מכוניות.
אף עסקה בשרשרת הזאת אינה בהכרח פסולה.
אבל אם התופעה מתרחבת מספיק, מגיע הרגע שבו המשקיעים צריכים לשאול: כמה מכוניות היו נמכרות אילו היצרנית לא היתה מסייעת ללקוחות לקנות אותן?
זו השאלה שמתחילה לרחף מעל חלק מתעשיית הבינה המלאכותית.
אנבידיה עצמה דוחה את הטענה שמדובר במימון מעגלי פשוט, ובצדק צריך להיזהר מהצגה פשטנית של העסקאות. היא אינה פשוט מעבירה כסף ל־OpenAI כדי שזו תחזיר אותו ברכישת שבבים. מבני המימון מורכבים הרבה יותר, כוללים משקיעים וגופי אשראי נוספים ונועדו לממן תשתיות שיישארו נכסים ממשיים.
אבל עצם העובדה שנדרשים מבני מימון כה עצומים מלמדת משהו חשוב על השלב שאליו הגיעה המהפכה.
בניית הבינה המלאכותית יקרה להחריד.
OpenAI היא אחת מחברות הטכנולוגיה החשובות בעולם, אבל המודל הכלכלי של הענף כולו עדיין נמצא בניסוי היסטורי. איש אינו יודע בוודאות כמה כסף יסכימו בני אדם וחברות לשלם לאורך שנים עבור שירותי בינה מלאכותית, כמה כוח מחשוב יידרש כדי לספק אותם ומה תהיה עלות הפעלת המערכות כאשר התחרות תלחץ את המחירים כלפי מטה.
ומנגד עומד מרוץ חימוש שבו כמעט בלתי אפשרי לעצור.
אם OpenAI תאט ומתחרה תמשיך לבנות — היא עלולה להישאר מאחור. אם אנבידיה לא תסייע להרחיב את שוק המחשוב שלה, מתחרותיה ינסו לעשות זאת. ואם ענקיות הטכנולוגיה יחליטו להמתין עד שהכלכלה תהיה ברורה לחלוטין, הן עלולות לגלות שמישהו אחר כבר הקים את התשתית.
לכן כולם ממשיכים לרוץ.
וכאן מתחיל הדמיון לבועות הגדולות של העבר.
גם מסילות הברזל במאה ה־19 היו מהפכה אמיתית. גם האינטרנט היה מהפכה אמיתית. העובדה שטכנולוגיה משנה את העולם אינה מבטיחה שכל דולר שהושקע בה יניב תשואה.
בועת הדוט־קום היא הדוגמה הקלאסית. האינטרנט אכן שינה את האנושות אפילו יותר מכפי שחזו רבים מהמשקיעים בשנת 1999. ובכל זאת, אינספור חברות קרסו ומיליארדים התאדו מפני שהמשקיעים צדקו לגבי העתיד — אבל טעו במחיר ששילמו ובמהירות שבה ציפו שהעתיד יגיע.
וזה בדיוק הסיכון המעניין גם עכשיו.
ייתכן שבעוד עשר שנים הבינה המלאכותית תהיה מוטמעת כמעט בכל מקצוע, מכונית, מפעל, טלפון ומערכת רפואית. ועדיין ייתכן שחלק ממרכזי הנתונים שנבנים היום לא יצדיקו את המחיר ששולם עבורם.
יש גם הבדל עצום בין התקופות.
אנבידיה אינה סטארט־אפ שמוכר חלום במצגת. היא חברה שמייצרת רווחי עתק ומחזיקה בטכנולוגיה הנמצאת בלב המהפכה. OpenAI אינה אתר אינטרנט חסר משתמשים. מוצרי הבינה המלאכותית כבר הפכו לחלק מחייהם של מאות מיליוני בני אדם.
לכן השאלה אינה אם הבינה המלאכותית אמיתית.
היא אמיתית מאוד.
השאלה היא כמה שווה העתיד הזה — וכמה כסף אפשר להשקיע בו היום לפני שהתשואה העתידית כבר אינה מסוגלת להצדיק את המחיר.
המספרים מתחילים להיות כמעט בלתי נתפסים. ענקיות הטכנולוגיה, קרנות השקעה, בנקים וחברות תשתית נערכים להשקעות מצטברות של מאות מיליארדי דולרים במרכזי נתונים, שבבים ואנרגיה.
כל זה נשען בסופו של דבר על הנחה אחת: שהעולם ירצה לצרוך כמויות אדירות של חישובי בינה מלאכותית — וישלם עליהן מספיק כסף.
אם ההנחה נכונה, אנחנו צופים בהקמת תשתית שעשויה להיות למאה ה־21 מה שהחשמל, הכבישים והאינטרנט היו לתקופות קודמות.
אם היא נכונה רק חלקית, יישארו בעולם הרבה מאוד מרכזי נתונים יקרים והרבה מאוד משקיעים שיגלו ששילמו היום עבור ביקוש שיגיע רק בעוד שנים.
ואם היא שגויה באופן משמעותי, יתברר שהמערכת שבנתה את מהפכת הבינה המלאכותית גם עזרה במשך זמן מה לייצר את הביקוש שהצדיק את המשך בנייתה.
וזו אולי הנקודה המרתקת ביותר.
אנבידיה כבר אינה רק החברה שמוכרת את הרכיב החיוני למהפכת ה־AI.
היא מוכרת את השבבים, משקיעה בחלק מהחברות המשתמשות בהם, מסייעת להקמת מרכזי הנתונים שבהם הם יפעלו ומשתמשת בעוצמתה הפיננסית כדי להאיץ את כל המערכת.
כל עוד הביקוש ממשיך לצמוח, זו יכולה להתברר כאחת האסטרטגיות העסקיות המבריקות של התקופה.
המבחן האמיתי יגיע ביום שבו המשקיעים יפסיקו לשאול כמה שבבים נמכרו — ויתחילו לשאול כמה כסף העולם באמת מרוויח מכל הבינה המלאכותית שהם מפעילים.
״עניין מרכזי״ — חדשות, סקופים, פרשנות, תרבות וסיפורים מרתקים מאז 1999.
