סקר סוף השבוע: איזנקוט נשאר ראשון, נתניהו תקוע על 20 — וכניסת וינטר מוחקת את סמוטריץ׳
מפת המנדטים ממשיכה להצביע על שינוי עמוק בפוליטיקה הישראלית: ישר! של גדי איזנקוט אמנם נחלשת במנדט אך נותרת המפלגה הגדולה עם 25 מנדטים, בעוד הליכוד של נתניהו נשאר הרחק מאחור עם 20 בלבד. עופר וינטר נכנס עם 5 מנדטים ודוחק את סמוטריץ׳ מתחת לאחוז החסימה, בנט מתחזק ל־15 — ובקרב הישיר על ראשות הממשלה איזנקוט ממשיך להביס את נתניהו בפער דו־ספרתי.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
סקר סוף השבוע החדש אינו מביא מהפכה לעומת השבוע שעבר — ודווקא משום כך הוא רע מאוד מבחינת בנימין נתניהו. לאחר שבוע נוסף של חדשות, פעילות פוליטית וניסיונות לשנות את סדר היום, הליכוד נשאר תקוע על 20 מנדטים בלבד, בעוד מפלגת ישר! של גדי איזנקוט, גם לאחר איבוד מנדט, מובילה בבטחה עם 25.
המשמעות החשובה אינה תנודה של מנדט לכאן או לכאן אלא התבססותה של תמונה שנראתה עד לא מזמן כמעט בלתי אפשרית: הליכוד כבר אינו המפלגה הגדולה בישראל בסקרים, ואיזנקוט אינו רק מועמד שמצליח בסקרי מנדטים — הוא מוביל באופן ברור גם בשאלה האישית מי מתאים יותר להיות ראש הממשלה.
בקרב ראש בראש מקבל איזנקוט 48% לעומת 37% לנתניהו. הפער אמנם הצטמצם מ־14 נקודות בסקר הקודם ל־11, אך עדיין מדובר ביתרון משמעותי ביותר. חשוב מכך, הוא מצביע על כך שהתחזקותו של איזנקוט אינה נשענת רק על איחוד טכני של מצביעי מרכז ואופוזיציה. חלק ניכר מהציבור כבר מוכן לראות בו באופן אישי מחליף אפשרי לנתניהו.
גם נפתלי בנט מנצח את נתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה: 45% לבנט לעומת 40% לנתניהו. מול אביגדור ליברמן התמונה מתהפכת ונתניהו עדיין מוביל, אך בפער קטן יחסית — 40% מול 37%.
במפת המנדטים עצמה ישר! יורדת מ־26 ל־25, אך ממשיכה להוביל. מפלגת ביחד של בנט מתחזקת במנדט ועולה ל־15. הדמוקרטים בראשות יאיר גולן נשארים עם 10, ישראל ביתנו של ליברמן נחלשת ל־9, ואילו הליכוד כאמור נותר עם 20.
גם בימין מתרחשת תזוזה משמעותית הרבה יותר מכפי שמלמדת תנודה רגילה של מנדט. עוצמה יהודית של איתמר בן גביר יורדת ל־8 מנדטים, ש״ס נשארת עם 7 ויהדות התורה עם 8. אלא שהאירוע הגדול נמצא במקום אחר: כניסתו הרשמית של האלוף במילואים עופר וינטר לזירה הפוליטית מעניקה למפלגתו 5 מנדטים — ובמקביל שולחת את הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ׳ אל מתחת לאחוז החסימה.
וזה כבר אינו משחק סכום אפס חסר משמעות בתוך הימין. אם סמוטריץ׳ אינו עובר את אחוז החסימה, קולות רבים עלולים להיזרק לפח. במערכת בחירות צמודה די בכך כדי להכריע מי יקבל את המנדט להרכבת הממשלה.
הבעיה הזאת רחבה בהרבה מסמוטריץ׳. הסקר מצביע על 8.1% מהקולות הניתנים למפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה — כמות השווה בקירוב לכוח אלקטורלי של כעשרה מנדטים. בין המפלגות שנותרות בחוץ נמצאות גם בית ציוני – המילואימניקים של יועז הנדל וחילי טרופר, האחדות של גלעד ארדן ורשימות נוספות.
זהו נתון שצריך להדליק נורה אדומה בכל המטות. מערכת הבחירות הבאה עלולה שלא להיות מוכרעת רק בשאלה מי ישיג יותר קולות, אלא מי יצליח למנוע ממאות אלפי קולות במחנה שלו להיעלם מתחת לאחוז החסימה.
במפלגות הערביות מתרחשת במקביל התחזקות. הרשימה המשותפת של חד״ש, תע״ל ובל״ד בראשות יוסף ג׳בארין מזנקת בשני מנדטים מ־6 ל־8, ואילו רע״מ של מנסור עבאס נשארת עם 5. יחד מגיעות המפלגות הערביות ל־13 מנדטים — מספר שיכול להפוך לקריטי בחשבון הקואליציוני שלאחר הבחירות.
וכאן מגיע הנתון הפוליטי החשוב באמת: גוש הקואליציה הנוכחי מסתכם ב־43 מנדטים בלבד. גם אם מצרפים אליו אוטומטית את חמשת המנדטים של וינטר — הנחה שכלל אינה מובנת מאליה בשלב הזה — מגיע המחנה ל־48 בלבד.
מולו עומדות מפלגות האופוזיציה הציוניות עם 59 מנדטים. כלומר, גם הן אינן מגיעות לבדן לרוב של 61.
וזו האירוניה הגדולה של הסקר. הציבור יכול להעניק לאיזנקוט ניצחון ברור על נתניהו, להפוך את ישר! למפלגה הגדולה בישראל ולהותיר את הליכוד על 20 מנדטים — ובכל זאת לייצר בליל הבחירות פלונטר קואליציוני שבו איש אינו מסוגל להקים ממשלה ללא שותפים נוספים.
לכן מוקדם מאוד להכתיר ממשלה, אבל כבר קשה להתעלם מן המגמה. נתניהו אינו מצליח לפי שעה להחזיר לליכוד את המנדטים שאבדו לו. מפלגה שקיבלה 32 מנדטים בבחירות 2022 נעה כעת בסקרים סביב עשרים בלבד, ובמקביל שני יריבים שונים — איזנקוט ובנט — מצליחים לנצח אותו בקרב הישיר על ההתאמה לראשות הממשלה.
עבור נתניהו זו אולי הנקודה המדאיגה ביותר. במשך שנים כוחו לא נבע רק ממספר המנדטים של הליכוד אלא מן הטענה שגם כאשר הציבור כועס עליו, אין מולו אדם שנתפס כראש ממשלה טבעי יותר. הסקרים האחרונים מתחילים לערער גם על הנכס הזה.
איזנקוט מציב בפניו בעיה מיוחדת. כרמטכ״ל לשעבר וכמי שמגיע מן המרכז הביטחוני של החברה הישראלית, קשה יותר להציגו בפני מצביעי מרכז־ימין כמועמד שאינו כשיר לעסוק בביטחון. בנט מצדו ממשיך להציע כתובת אחרת למצביע ימני המבקש להחליף את נתניהו בלי לעבור שמאלה. וינטר פותח חזית נוספת מימין ומאיים לקחת קולות דווקא מן האגף האידיאולוגי ביותר של המחנה.
כך נוצר סביב נתניהו לחץ משלושה כיוונים שונים: איזנקוט מהמרכז, בנט מימין־מרכז ווינטר מהימין האידיאולוגי.
סקר אחד אינו בחירות, ומנדט שעובר השבוע ממפלגה למפלגה יכול לחזור בשבוע הבא. לנתניהו יש גם ניסיון פוליטי, מכונת שטח ובסיס מצביעים נאמן שאין כמעט לאף פוליטיקאי אחר בישראל. אסור להספיד אותו לפני שהקלפיות נסגרות.
אבל כאשר שבוע אחרי שבוע מתקבלת אותה תמונת יסוד, כבר אי אפשר לפטור אותה כרעש סטטיסטי בלבד. הליכוד סביב 20, איזנקוט סביב אמצע שנות העשרים, בנט מתחזק, וגוש נתניהו רחוק מאוד מ־61.
והמספר המסקרן ביותר בסקר הזה אינו 25 של איזנקוט ואפילו לא 20 של נתניהו.
הוא 48 מול 37.
כי מנדטים מספרים למי הציבור מתכוון להצביע. שאלת ההתאמה לראשות הממשלה מספרת משהו עמוק יותר — את מי הציבור כבר מסוגל לדמיין יושב בכיסא ביום שאחרי נתניהו.
וכרגע, יותר מכל אדם אחר, התשובה היא גדי איזנקוט.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
