צפון קוריאה משתנה באופן חסר תקדים מבפנים. המעצמה הגרעינית המבודדת בעולם לא הפכה פתאום מדיקטטורה אימתנית לדמוקרטיה פורחת. היא לא נעשתה חופשית ולא הפסיקה לאיים על העולם בנשק גרעיני.
הגבולות עדיין כמעט נעולים בפני האזרח, חופש הביטוי אינו קיים, מתנגדי משטר נעלמים במערכת הכליאה והוצאות להורג עדיין משמשות כלי הפחדה. אבל בתוך הכלוב הטוטליטרי הזה מתרחש דבר כמעט אבסורדי: קים ג׳ונג און משחרר את הרסן הכלכלי ומאפשר לצפון קוריאה לפתח קפיטליזם פרוע למדי שבו מותר ורצוי להתעשר, להתחרות, לבזבז וליהנות מהחיים.
זה קרה במהירות מפתיעה והרחק מעיני רוב העולם. בפיונגיאנג ובמרכזים נוספים צומחת תרבות צריכה שלא היתה מביישת מדינה קפיטליסטית: מסעדות ובתי קפה, מרכזי קניות, מכוניות, פארקי מים, אתרי סקי ונופש, משחקי וידאו ומוצרי מותרות. יבוא מכשירי העיסוי מסין זינק בתוך עשור בערך פי 40, ויבוא מכשירי הכושר ביותר מ־600 אחוזים.
במילים פשוטות: תעשה כסף, תתעשר, תבזבז, תיהנה. רק אל תבקש חופש.
זהו החוזה החדש שמציע קים לנתיניו. אפשר לבחור מכונית, אבל לא מנהיג. לבחור מסעדה, אבל לא עיתון. לצבור הון, אבל לא להתארגן פוליטית. לצאת לחופשה בתוך המדינה, אבל לא לקחת דרכון ולטוס לפריז. אפשר להתחרות בשכן על כסף ומעמד — אסור להתחרות בשלטון על רעיונות.
והעסק בינתיים עובד. הכלכלה הצפון־קוריאנית צומחת בשנים האחרונות בקצב מפתיע, וב־2025 הוערכה הצמיחה בכ־3.5 אחוזים — יותר מארצות הברית באותה שנה. רוסיה וסין מספקות חמצן, הסחר מתרחב, והמשטר רוצה שהכסף הפרטי שהצטבר אצל שכבה הולכת וגדלה של בעלי אמצעים ייצא מהמזרנים וייכנס למסעדות, לחנויות, למכוניות ולמלונות.
סמל העידן החדש הוא אתר הנופש הענק וונסאן־קלמה. חופים, מלונות ומתקני בילוי שאליהם נהרו יותר מ־300 אלף צפון־קוריאנים בתוך כחצי שנה. השמנמן הנהנתן, שחיבתו למנעמי החיים מעולם לא היתה סוד גדול, החליט כנראה שגם לנתיניו מותר להתפנק.
ובאותו זמן ממש צפון קוריאה ממשיכה להרחיב את יכולותיה הגרעיניות, לפתח טילים ולהפחיד את שכנותיה. מאחורי חלונות הראווה הנוצצים נותר אותו משטר של מעצרים שרירותיים, עבודות כפייה, מחנות כליאה, היעלמויות והוצאות להורג.
קפיטליזם פרוע מלמטה — טוטליטריות מוחלטת מלמעלה.
אבל כאן קים משחק באש.
כי נהנתנות משנה בני אדם. כסף יוצר מעמד, מעמד יוצר תחרות, תחרות מייצרת שאיפות. מי שקנה מכונית רוצה טובה יותר. מי שיצא לחופשה רוצה לראות את העולם. מי שהתעשר רוצה לדעת כיצד חיים העשירים בסיאול, בטוקיו ובניו יורק. וברגע שאדם מתרגל לבחור מה יקנה, עלולה להתעורר בו השאלה המסוכנת מכול: למה אסור לי לבחור גם איך אחיה?
קים מהמר למעשה על המודל הסיני: שגשוג כלכלי בלי דמוקרטיה. בייג׳ינג הוכיחה שאפשר לגדל מעמד ביניים עצום, מיליארדרים, קניונים, תחרות וצרכנות — ולהשאיר את המפלגה הקומוניסטית בשלטון.
אבל צפון קוריאה עומדת עכשיו בפני הניסוי המסוכן באמת: האם אפשר לפתוח לאדם את הארנק, להצית בו תיאבון לעוד ועוד, להפוך אותו לצרכן תחרותי ונהנתן — ובאותה שעה להשאיר את מוחו, פיו וגבולות ארצו נעולים?
קים ג׳ונג און מהמר שכן. ההיסטוריה עוד תחליט אם דווקא הקפיטליזם שהוא משחרר יהיה הדבר שיתחיל לשנות את צפון קוריאה באמת.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
