העובדה שטייס המשנה החשוד בניסיון להפיל את מטוס פליי דובאי לתל אביב הוא עומאני הופכת את הפרשה למסקרנת הרבה יותר. עומאן היא השכנה הערבית המקורבת ביותר לאיראן, שותפתה לניהול מצר הורמוז, המתווכת הקבועה בינה לבין ארצות הברית — ובאותה שעה גם מדינה המקיימת קשרים ביטחוניים הדוקים עם וושינגטון.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
מוסקט שומרת בינתיים על שתיקה זהירה. אפילו אזרחותו העומאנית של טייס המשנה לא אושרה רשמית בידי ממשלת עומאן, אך לפי המידע שנמסר מישראל הוא עומאני, ועומאן משתתפת בחקירה הבינלאומית של הפרשה.
וזה חשוב משום שעומאן אינה עוד מדינה במפרץ.
היא חולקת עם איראן את מצר הורמוז ובחודשים האחרונים הידקה עמה מאוד את שיתוף הפעולה סביב המעבר הימי החשוב בעולם. שתי המדינות הקימו ועדה משותפת לניהול הסוגיות במצר, דנו במסדרון ימי משותף, בפינוי מוקשים, בחילופי מידע, בבטיחות השיט ובמנגנון קבוע לניהול התנועה.
אבל עומאן אינה גרורה איראנית. היא אפילו התנגדה לדרישת טהרן לגבות תשלומי מעבר מחייבים מאוניות. המדיניות העומאנית הרבה יותר מתוחכמת: להיות חברה של כולם ומשרתת של אף אחד.
במשך שנים הפכה מוסקט לצינור התקשורת השקט החשוב ביותר בין איראן לארצות הברית. כשוושינגטון וטהרן אינן מסוגלות לדבר ישירות — העומאנים מעבירים מסרים. גם במהלך המשבר הנוכחי היא ניסתה לתווך ולמנוע הידרדרות למלחמה רחבה.
יחסיה עם ישראל מורכבים הרבה יותר. אין יחסים דיפלומטיים, עומאן לא הצטרפה להסכמי אברהם ובשנים האחרונות החריפה מאוד את ביקורתה על ישראל. שר החוץ העומאני אף הציג תפיסת ביטחון אזורית שלפיה יש לשלב את איראן במערכת הביטחון של המפרץ ולא להמשיך במדיניות של בידודה.
ואז מגיע טייס המשנה.
לפי דיווחים בישראל, מתברר שעומאנים נוספים הטיסו בעבר מטוסים לתל אביב אף שאין יחסים דיפלומטיים בין המדינות. חברות התעופה הזרות הן שנשאו בחלק משמעותי מהאחריות לבדיקת צוותיהן — ועכשיו מתברר עד כמה הסידור הזה מחייב בדיקה מחודשת.
השאלה המרכזית בחקירה פשוטה: האם האיש פעל לבדו.
אם התשובה חיובית, מוסקט תוכל לגנות את המעשה, לסייע בחקירה ולנסות לסגור את הפרשה.
אם התשובה שלילית — מתחיל סיפור אחר לגמרי.
טייס המשנה לא הצליח למות במהלך ניסיון ההשתלטות. הוא נלכד בחיים והועבר לאמירויות, ושם אפשר לחקור לא רק אותו אלא את כל חייו הדיגיטליים: טלפונים, מחשבים, חשבונות, נסיעות, קשרים והעברות כספים. אם מישהו גייס, הדריך או מימן אותו, החוקרים יחפשו את העקבות.
וכאן נמצאת המלכודת העומאנית.
מוסקט זקוקה לאיראן כדי שהורמוז יתפקד, זקוקה לארצות הברית לביטחונה, רוצה לשמור על יחסיה עם סעודיה והאמירויות ובנתה במשך עשרות שנים מעמד ייחודי של מתווכת שאפשר לסמוך עליה משני צדי המתרס.
לכן לעומאן יש אינטרס עצום שהחקירה תהיה עמוקה — אבל גם שהמסקנות יתבססו על ראיות ולא על חשדות פוליטיים.
עד כה לא פורסמה ראיה המוכיחה שאיראן היתה מעורבת בניסיון הפיגוע. בהחלט ייתכן שמדובר בקיצוני בודד.
אבל אם מתוך חקירתו של הטייס העומאני יצוץ חוט שיוביל למשמרות המהפכה, מוסקט תמצא את עצמה במצב שמעולם לא ביקשה להגיע אליו:
במקום לתווך בין איראן לאמריקה — היא תהיה תקועה בדיוק באמצע.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
