הבעיה המרכזית בסיקור אירועים בימים אלה בישראל היא זו: אף אחד לא באמת יודע מה אמת ומה שקר. מה עובדה ומה בדיה, מה צודק ומה תוצאה של ספין שמשחק לך בתודעה. לכן הדרך היחידה להתמודד עם המציאות ההזויה שמתהווה כאן היא לא להאמין לאף אחד אף פעם ולבדוק הכל שוב ושוב וגם אז לנקוט משנה זהירות לפני נקיטת עמדה.
ובכן, לאחר שנדחה ערעורה של האלופה יפעת תומר‑ירושלמי, הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר, היא תשהה לפחות שלושה ימים בתא מעצר מבודד ומפוקח — לא כאסירה מסוכנת, אלא כמי שהוגדרה על-ידי המשטרה כ״סיכון ממשי לעצמה״. החשש: כי תממש את איום ההתאבדות שצוין קודם לכך בחוף הצוק, ערב מעצרה.
במקביל, המשטרה פועלת לדוג מהמעמקים את פלטה נייד שנטען כי הושלך לים — כדי לחשוף “ספר שחור” שבו חומרי ראיות שנועדו לעורר אסון במערכת המשפטית. החשד הנבדק: ששיחת ההתאבדות והנעלמות היו רק מסע תיאטרלי מתוכנן — והטלפון הוא הציר המרכזי שיכול לחשוף את הכול.
איך הגענו לכאן?
הפרשה התחילה כאשר התפרסם סרטון מצלמת אבטחה ממתקן “שדה תימן” – בו נראים לכאורה חיילי מילואים מהיחידה “כוח 100” מתעללים בעציר פלסטיני.
עם הגשת כתב-אישום נגד החיילים, נחשפה גם הדלפה של הסרטון ופרסום בזירה הציבורית.
תומר-ירושלמי הודתה כי אישרה את ההדלפה — מכל מקום, הטענה הרשמית הייתה שהיא פעלה למניעת “תעמולה שקרית” נגד הצבא.
בימים האחרונים היא נעדרה שעות רבות, אותרה בחוף הצוק בתל-אביב, נעצרה והושם מעצר עד להשלמת החקירה.
תגובות מן המערכת
מערך הפרקליטים והמשפט הצבאי
עשרות משפטנים צבאיים פרסמו עצומה בתמיכה בתומר-ירושלמי ובהפרקליטות הצבאית, בה גינו את ההתקפות נגדה וטענו כי היא עומדת על שלטון החוק בצה״ל.
לעומת זאת, ביקורת נוקבת צצה גם ממגזרים בצבא שמותחים את ביקורתם על החלטותיה בעבר, למשל על מינוי הסגן לחקור את ההדלפה – אף שהיא עצמה חשודה בכך.
המשטרה והחקירה
גורמי חקירה צהירו בדיון משפטי כי קיימת “חוש שיבוש” במעשים שנעשו, ושמעבר לחשדות להדלפה – יש גם חשד לשיבוש חקירה, מרמה והפרת אמונים. השופטת האריכה את מעצרה בשל “חשש ממשי לשיבוש מהלכי חקירה”.
משטרת ישראל הודיעה כי נושא הטלפון שיושלך לים הוא חלק מרכזי בחקירה.
המערכת הפוליטית
הדחתה של תומר-ירושלמי עוררה סערה פוליטית. ישראל כ”ץ, שר הביטחון, הצהיר כי היא לא תחזור לתפקיד והבטיח למנות מחליף – “נוכח חומרת החשדות ורגישות התפקיד”.
המערכת הפוליטית כולה נכנסה למעגל טיבוע: גורמים בקואליציה הטיחו בה כי “שיקרה בזדון”.
משפטים ובקרה
בבתי המשפט הצבאיים ובמערכת המשפט האזרחית הועלו סימני שאלה מהותיים: איך מערכת שמפקחת על החוק – בעצמה עומדת בחשד לעבירות של הדלפה ושיבוש?
סוגיות עומק שעל הפרק
עצמאות ומוסדיות
אם פרקליטה צבאית ראשית חשודה בשיבוש ובקשר להדלפה – מה משמעותה של מערכת אכיפת דין עצמאית? האם קיים ערוץ אמין לניהול עניינים מבצעיים וכוחות מיוחדים מתוך פיקוח אמיתי?
אמון הציבור
האמון בצה״ל, בפרקליטות, במערכת השיפוטית – כולו רועד. הציבור צופה בפרשה שבה המחויבות לערכי סף מוחשית נדמה כי נשחקה.
מבצעיות מול דוקטרינה משפטית
במערכת צבאית תוך כדי לחימה, מופעלים לעיתים סמכויות קיצוניות. אך כשהפרקליטות והיחידות המשפטיות הופכות ליעד – השבר מתחיל להיות פנימי, לא רק חיצוני.
שקיפות מול טקטיקת הסתרה
ההדלפה, המכשיר הטלפון שנזרק לים, המכתב “להתאבדות” שמטיל ספק – כל אלה מעוררים שאלות לא רק – איזה חומר נחשף? אלא – מי מחליט מה לא ייחשף?
מסקנה וסימני אזהרה
הפרשה של יפעת תומר-ירושלמי היא הרבה מעבר למקרה אישי. זו משבר עמוק במבנה שסביבו מתייצב הצבא, המשפט והמדינה.
הפרקליטה שהייתה סמל – הופכת כתב אשמה.
הטלפון שנזרק לים אינו רק סלולרי – הוא סמל למה שקורה כשמערכת שפועלת בשירות הציבור מפעילה עצמה.
וזה ההווה:
לא מדובר רק על “עבירה של כמה חיילים” או “הדלפה של סרטון”.
מדובר בסכנה מערכית: לישראל הדמוקרטית – ליכולת שלה לנהל מלחמה, להגן על חייליה ולהיות מדינה שמבצעת חוק ולא חוקרת אותו או מפעילה אותו לפי עניין.
״עניין מרכזי״
