ארצות הברית, מצרים, קטאר וטורקיה נערכות לקיום מפגש מרובע בקהיר, שנועד לעבור משלב ההכרזות אל שלב הביצוע בפועל של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה. על פי דיווחים בתקשורת הערבית, ובראשם העיתון הסעודי “א-שרק אל-אווסט”, מטרת הפגישה היא לגבש מנגנון מוסכם שיבטיח את יישום ההבנות, ימנע קריסה מחודשת של ההסכם ויצור מנגנון פיקוח שילווה את התהליך כולו.
היוזמה מגיעה לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז כי הושגה פריצת דרך משמעותית בדרך לסיום המלחמה, אך כבר בימים שלאחר מכן התברר כי קיימים פערים עמוקים בין ההצהרות לבין המציאות בשטח. למרות ההכרזות, נמשכו חילופי האש, ובכל הצדדים מבינים שכעת נדרש מנגנון ביצוע ברור ולא רק הסכמות עקרוניות.
על פי הדיווחים, מצרים מובילה את המאמצים לקיים את המפגש כבר בימים הקרובים. בקהיר סבורים שהשאלה איננה עוד האם ניתן להגיע להסכם, אלא כיצד מונעים ממנו להתפרק כבר בימיו הראשונים.
לכל אחת מארבע המדינות תפקיד שונה במאמץ.
מצרים רואה ביציבות ברצועת עזה אינטרס ביטחוני ראשון במעלה. היא מעוניינת למנוע הסלמה נוספת סמוך לגבולה, להחזיר את מעבר רפיח לפעילות סדירה ולאפשר התחלה של שיקום אזרחי.
קטאר ממשיכה להיות ערוץ הקשר המרכזי עם הנהגת חמאס. תפקידה יהיה להבטיח שהארגון יעמוד בהתחייבויותיו, לא ישנה את תנאיו במהלך הדרך ולא יעכב את יישום ההסכם.
טורקיה, שלה קשרים הדוקים עם הנהגת חמאס לצד יחסים עם ארצות הברית ומדינות האזור, צפויה להעניק גיבוי פוליטי לתהליך ולהפעיל לחץ על ההנהגה הפלסטינית להמשיך במסלול המדיני.
ארצות הברית אמורה להפעיל את מנופי הלחץ על ישראל כדי למנוע צעדים חד-צדדיים שעלולים למוטט את ההסכם כבר בראשיתו. על פי הדיווחים, השליחים האמריקנים צפויים להשתלב באופן פעיל בפיקוח על יישום ההבנות.
במוקד הדיונים יעמוד הניסיון לפתור את המחלוקת המרכזית: מי יבצע ראשון את התחייבויותיו.
חמאס דורש הפסקת אש מלאה, נסיגה ישראלית הדרגתית וכניסת מנגנון אזרחי חדש לרצועה, ורק לאחר מכן התחלת פירוק הנשק.
ישראל דורשת את ההפך – פירוז ממשי של חמאס, השמדת יכולותיו הצבאיות והוכחה שהרצועה לא תהווה עוד בסיס טרור, ורק אחר כך הרחבת הנסיגה.
כדי לגשר על הפער הזה מנסים המתווכים לבנות מנגנון של צעדים מקבילים. ככל שייאסף נשק, תתבצע נסיגה ישראלית נוספת. ככל שהנסיגה תתקדם, ייכנסו לרצועה גורמי הניהול החדשים והכוח הבינלאומי שאמור לפקח על יישום ההסכם.
על פי הפרסומים, אחד היעדים המרכזיים הוא הקמת ועדה פלסטינית מקצועית שתנהל את ענייני היום-יום ברצועה – בריאות, חינוך, רווחה, תשתיות ושיקום – במקום מנגנוני השלטון של חמאס.
פירוק הנשק עצמו אינו צפוי להיות מיידי. על פי הדיווחים, מדובר בתהליך מדורג שעשוי להימשך חודשים ארוכים. בשלב הראשון ייאסף הנשק הכבד, בהמשך יטופלו מתקני הייצור, המנהרות והתשתיות הצבאיות, והכול תחת מנגנון פיקוח בינלאומי.
גם סוגיית השיקום צפויה לעמוד במרכז הדיונים. המתווכים מבינים שלא ניתן יהיה לשכנע את הציבור הפלסטיני לתמוך במהלך אם לא יורגש במהירות שיפור במצב החיים. לכן צפויות לעלות תוכניות לפתיחת בתי ספר, שיקום בתי חולים, חידוש אספקת החשמל והמים, פינוי ההריסות והכנסת ציוד הומניטרי בהיקף רחב.
מנגד, כל הצדדים מודעים לכך שהדרך רצופה מוקשים. כל תקיפה, כל ירי, כל מחלוקת על פירוש סעיף כזה או אחר, עלולים להביא לקריסת כל המהלך.
גם בישראל ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני דילמה מורכבת. מצד אחד מופעל עליו לחץ אמריקני כבד להתקדם עם המתווה. מצד שני קיימת התנגדות פוליטית חריפה בתוך הקואליציה לכל מהלך שעלול להתפרש כוויתור לחמאס או כנסיגה מוקדמת מדי של צה”ל.
לכן המפגש בקהיר עשוי להפוך לרגע המכריע הראשון שלאחר ההכרזה על ההסכם. אם יצליחו ארבע המדינות לגבש מנגנון ביצוע ברור, ייתכן שהפעם תתחיל תנועה אמיתית לעבר סיום המלחמה. אם לא – גם ההסכם הזה עלול להפוך לעוד מסמך שנשאר על הנייר בלבד.
השורה התחתונה: ההכרזות כבר ניתנו, הלחיצות הידיים כבר צולמו וההבטחות כבר הושמעו. עכשיו מגיע השלב הקשה באמת – המעבר מהמילים אל המעשים. המפגש המרובע בקהיר אמור לקבוע האם עזה תצא סוף סוף ממעגל המלחמות הבלתי נגמר, או שהמציאות בשטח תנצח פעם נוספת את הדיפלומטיה.
עניין מרכזי ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות, להביא את התמונה הרחבה, להסביר את המשמעויות שמאחורי הכותרות ולעדכן אתכם בכל תפנית משמעותית – בזמן אמת.
