סקר המנדטים השבועי של “מעריב”, המתפרסם הבוקר, יום שישי 7 באוגוסט 2026, מצביע פחות על דרמה שבועית ויותר על דבר שעשוי להיות חשוב ממנה: התייצבות של מגמה פוליטית חדשה. גדי איזנקוט ומפלגת “ישר!” נשארים במקום הראשון זה השבוע השלישי ברציפות עם 23 מנדטים, הליכוד של בנימין נתניהו נותרת צמודה עם 22, ואילו “ביחד” בראשות נפתלי בנט נשארת שלישית עם 15.
דווקא העובדה שכמעט שום דבר אינו זז בצמרת היא החדשה. בסקר הקודם קיבלו איזנקוט והליכוד בדיוק אותם מספרים – 23 מול 22 – וגם בנט, ליברמן והדמוקרטים נשארו השבוע ללא שינוי. במילים אחרות, אין כאן צילום רגעי שנוצר בעקבות כותרת מקרית של יום או יומיים, אלא לפחות לפי סדרת הסקרים של “מעריב” מתחיל להסתמן מבנה יציב יותר של המערכת הפוליטית.
התמונה המלאה: ישר! – 23, הליכוד – 22, ביחד – 15, ישראל ביתנו – 10, הדמוקרטים – 9, עוצמה יהודית – 8, יהדות התורה – 8, ש”ס – 7, חד”ש־תע”ל – 5, רע”ם – 5, הציונות הדתית – 4, ובית ציוני של חילי טרופר ויועז הנדל – 4. כחול לבן של בני גנץ אינה עוברת את אחוז החסימה ומקבלת 1.2% בלבד, וגם בל”ד בחוץ עם 1.4%.
הבעיה של נתניהו איננה הליכוד – אלא הגוש
מבחינת נתניהו, 22 מנדטים לליכוד אינם בהכרח הנתון המדאיג ביותר. הבעיה האסטרטגית נמצאת בחיבור המספרים: מפלגות הקואליציה הנוכחית מגיעות יחד ל־49 מנדטים בלבד. מנגד, האופוזיציה הציונית מגיעה ל־57, והמפלגות הערביות ל־10.
המספר 49 מעניין במיוחד משום שהוא מופיע גם בסקר אחר שהתפרסם השבוע, של Direct Polls, אף שהחלוקה בין המפלגות שונה מאוד: שם הליכוד קיבל 28 מנדטים וישר! 23, אך גם שם גוש הקואליציה הסתכם ב־49.
כלומר, שני מכוני סקרים שמציגים תמונות שונות מאוד של כוח הליכוד מגיעים במקרה הזה לאותה נקודת חולשה של הגוש. זה אינו מוכיח שכך ייראו הבחירות, אבל בהחלט הופך את השאלה “כיצד מגיע נתניהו ל־61” לבעיה המרכזית של המחנה.
איזנקוט כבר אינו רק אלטרנטיבה מפלגתית
הגרף השני שצורף לסקר חשוב אולי אפילו יותר ממפת המנדטים. בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, 47% מעדיפים את גדי איזנקוט ורק 38% את בנימין נתניהו; 15% אינם יודעים.
פער של תשע נקודות מול ראש ממשלה מכהן הוא נתון פוליטי משמעותי. עד לא מכבר אחת מנקודות הכוח הגדולות ביותר של נתניהו הייתה יכולתו לנצח אישית יריבים גם כאשר מצבה של הקואליציה היה בעייתי. הסקר הנוכחי מציע שאיזנקוט מצליח, לפחות כרגע, להתמודד איתו גם בזירת המנהיגות האישית ולא רק במספר המנדטים.
והשילוב הוא החשוב: איזנקוט אינו מוביל בסקר יחיד ונעלם. “ישר!” נמצאת בראש טבלת “מעריב” זה שלושה שבועות רצופים. לפני כשלושה שבועות, למשל, הסקר הציב את ישר! והליכוד בשוויון של 22 מנדטים; כעת איזנקוט נמצא על 23 והליכוד על 22.
ובנט? בינתיים הוא המפסיד הגדול מהופעת איזנקוט
15 המנדטים של “ביחד” הם עדיין כוח משמעותי, אבל הם מספרים סיפור אחר לגמרי מזה שנראה בסקרים לפני שנה. ביולי 2025, למשל, סקר “מעריב” העניק למפלגה בראשות בנט 24 מנדטים בתרחיש הבסיסי, בעוד שאיזנקוט נבחן אז בעיקר במסגרת תרחיש של מפלגה חדשה בת שישה מנדטים.
מאז התהפכה התמונה. איזנקוט הפך לשחקן המרכזי, ובנט מוצא את עצמו במקום השלישי.
זה חשוב מפני שהמאבק האמיתי באופוזיציה אינו רק נגד נתניהו. הוא גם על השאלה מי יהיה האיש שינסה להחליפו. נכון לעכשיו, לפחות בסדרת הסקרים הזו, איזנקוט מצליח לתפוס את המקום שבנט קיווה לעצמו.
בן גביר מתחזק – סמוטריץ’ נחלש
התזוזה המובהקת היחידה השבוע בתוך המפלגות היא בתוך הימין: עוצמה יהודית של איתמר בן גביר עולה במנדט ומגיעה ל־8, בעוד הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ’ מאבדת מנדט ויורדת ל־4 – בדיוק על סף הכניסה לכנסת.
גם כאן המספר הקטן מסתיר משמעות גדולה. מפלגה הנמצאת סביב אחוז החסימה היא סיכון לגוש כולו. אם בבחירות אמת מפלגה בת שלושה ומשהו אחוזים תישאר בחוץ, עשרות אלפי קולות עלולים להיזרק לפח ולשנות את חלוקת המנדטים.
בן גביר, לעומת זאת, ממשיך להוכיח בסיס אלקטורלי קשיח יותר. אם המגמה הזו תימשך, מערכת הבחירות עלולה לייצר מאבק פנימי חריף מאוד בתוך הימין על כל קול שמימין לליכוד.
טרופר והנדל בפנים – גנץ בחוץ
עוד נתון שראוי לתשומת לב הוא “בית ציוני” של חילי טרופר ויועז הנדל, שעוברת בסקר את אחוז החסימה ומקבלת ארבעה מנדטים. לעומתה, כחול לבן של בני גנץ מקבלת 1.2% בלבד.
אם המגמה הזו תתקבע, מדובר למעשה בחילופי דורות במרכז הפוליטי: המותג שהפך את גנץ במשך שנים לאחד האנשים החזקים בישראל עלול להיעלם מהכנסת, בזמן שדמויות שצמחו בחלקן מתוך אותו מרחב פוליטי מקימות מסגרת חדשה ועוברות את אחוז החסימה.
אבל ארבעה מנדטים הם עדיין אזור מסוכן. כל שינוי קטן יכול להפוך אותם לאפס.
זו עדיין אינה תחזית בחירות
כאן נדרשת הזהירות המתבקשת. סקר אינו קלפי, ומערכת מפלגתית שבה קיימות מפלגות חדשות, איחודים אפשריים וכמה רשימות הנמצאות סביב אחוז החסימה יכולה להשתנות במהירות.
גם אין בסיס מקצועי לקבוע באופן מוחלט שסקר “מעריב” הוא האמין ביותר מכל הסקרים בישראל בלי להשוות באופן שיטתי את תחזיות המכונים לתוצאות בחירות לאורך זמן. מה שכן אפשר לומר הוא שהערך המיוחד של הסקר השבועי הוא הרצף: כאשר אותה מתודולוגיה מודדת שוב ושוב את אותה מערכת פוליטית, אפשר ללמוד מהתנועה לאורך זמן יותר מאשר מהתרגשות סביב מספר בודד.
והרצף הנוכחי מספר סיפור ברור למדי: איזנקוט התבסס בצמרת; נתניהו והליכוד אינם קורסים אך הגוש מתקשה להתרומם; בנט נותר כוח משמעותי אבל איבד את הבכורה במחנה המתנגד לנתניהו; בן גביר חזק מסמוטריץ’; וגנץ נמצא כרגע מחוץ למשחק הפרלמנטרי.
אם המגמות האלה ישרדו גם את השבועות הבאים, מערכת הבחירות הבאה כבר לא תהיה רק עוד סיבוב של “רק ביבי” מול “רק לא ביבי”. היא עשויה להפוך למאבק משולש על הנהגת ישראל – נתניהו, איזנקוט ובנט – כאשר שאלת היכולת להרכיב 61 חשובה לא פחות מהשאלה מי מהם מקבל הכי הרבה מנדטים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
