פסגת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא סין שי ג׳ינפינג הסתיימה בהישג מעשי מרכזי אחד: שתי המעצמות האריכו את הפסקת האש במלחמת הסחר עד 10 בינואר 2027. אין הסכם סחר חדש, המחלוקות על מכסים, שבבים ומתכות נדירות לא נפתרו, טייוואן נותרה מוקש — אבל וושינגטון ובייג׳ינג החליטו שבשלב הזה עדיף לנהל את היריבות מאשר להסלים אותה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
הפגישה בין טראמפ לשי בבית הלבן סיפקה לעולם בעיקר זמן. לא הסכם היסטורי, לא הכרעה במלחמת הסחר ולא פתרון לעימות האסטרטגי בין שתי המעצמות — אלא החלטה משותפת למנוע כרגע הידרדרות נוספת.
הפסקת האש המסחרית הוארכה בחודשיים, עד 10 בינואר 2027. המשמעות היא שהבעיות הקשות נדחו לסיבוב הבא: המכסים, רכישות סיניות של מוצרים אמריקניים, אספקת מתכות נדירות וההגבלות האמריקניות על יצוא טכנולוגיות ושבבים מתקדמים לסין.
עוד לפני הפסגה נוצר הרושם שהמפגש עשוי להניב עסקה כלכלית גדולה. בפועל, שתי הכלכלות הגדולות בעולם החליטו בעיקר שלא לפוצץ את המסגרת הקיימת.
שר האוצר האמריקני סקוט בסנט אמר כי ההארכה תעניק לצדדים זמן נוסף להתקדם. לדבריו, סין עמדה בהתחייבותה לרכוש 25 מיליון טונות של פולי סויה אמריקניים, אך מפגרת ברכישות חקלאיות אחרות. גם בסוגיית המתכות הנדירות, שבה מחזיקה בייג׳ינג מנוף לחץ משמעותי על תעשיות הטכנולוגיה והביטחון במערב, נותרו פערים.
בייג׳ינג בחרה להציג את הפסגה באור חיובי יותר. שי דיבר על הבנות חדשות בין צוותי הכלכלה והסחר ועל הצורך להרחיב את תחומי שיתוף הפעולה ולצמצם את המחלוקות. אלא שגם הסינים לא הודיעו על הסכם סחר כולל, פתרון למכסים או הסכמה בסוגיית השבבים.
טייוואן נשארה המוקש הגדול
שי ביקש מארצות הברית לטפל בסוגיית טייוואן בזהירות ולנקוט עמדה תקיפה יותר נגד עצמאות האי. מבחינת בייג׳ינג זהו עניין מהותי: הנוסח האמריקני המסורתי הוא שוושינגטון אינה תומכת בעצמאות טייוואן. מעבר לעמדה של התנגדות מפורשת לעצמאות יהיה הישג מדיני חשוב לסין.
לא פורסמה התחייבות אמריקנית חדשה כזאת.
בייג׳ינג מעוניינת גם בצמצום מכירות הנשק האמריקניות לטייוואן. וושינגטון, מנגד, אינה ממהרת לוותר על אחד ממנופי הלחץ החשובים שלה מול סין. לכן טייוואן נותרה אחת מנקודות החיכוך המסוכנות ביותר בין שתי המעצמות.
המלחמה על השבבים והבינה המלאכותית
מאחורי מלחמת הסחר מתנהל מאבק גדול אף יותר: מי תשלוט בטכנולוגיות שיעצבו את העשורים הבאים.
ארצות הברית מנסה לשמר את יתרונה בשבבים המתקדמים ביותר ולהגביל את הגישה הסינית לטכנולוגיות בעלות שימושים אסטרטגיים וצבאיים. סין משקיעה סכומי עתק בהקמת תעשיית שבבים עצמאית ובהקטנת תלותה בטכנולוגיה מערבית.
הבינה המלאכותית כבר אינה עוד ענף טכנולוגי בתוך המאבק הזה. היא נמצאת בליבו. שבבים, מרכזי נתונים, אנרגיה, חומרי גלם וכוח מחשוב הפכו כולם לנכסים אסטרטגיים. מי שיוביל בהם עשוי להשיג יתרון כלכלי וצבאי עצום.
גם כאן לא נרשמה בפסגה פריצת דרך.
איראן והמזרח התיכון נכנסו לחדר
טראמפ ושי דנו גם באיראן ובמשבר במזרח התיכון. לוושינגטון יש אינטרס שסין תפעיל את השפעתה על טהרן, ואילו לבייג׳ינג אינטרס מובהק בהחזרת היציבות לנתיבי האנרגיה והסחר.
סין תלויה הרבה יותר מארצות הברית באספקת אנרגיה מהמפרץ, ולכן השיבושים במצר הורמוז פוגעים באינטרסים הסיניים הישירים. אלא שבייג׳ינג אינה מאמצת את הקו האמריקני כלפי איראן ומעדיפה פתרון מדיני והפסקת ההסלמה.
גם בנושא הזה לא פורסמה הסכמה משמעותית חדשה.
לא שלום — הפוגה
הביקור לווה בטקסים מפוארים ובמחוות שנועדו להדגיש את חשיבות היחסים בין שתי המעצמות. אבל מאחורי התפאורה נותרה אותה מציאות: ארצות הברית וסין מתחרות על סחר, טכנולוגיה, חומרי גלם, השפעה באסיה והבכורה הכלכלית העולמית.
ועדיין, עצם ההחלטה להאריך את ההפוגה חשובה. הידרדרות למלחמת מכסים חדשה, חסימת שרשראות אספקה או עימות סביב טייוואן עלולים להשפיע במהירות על הבורסות, מחירי האנרגיה, התעשייה והצרכנים כמעט בכל מדינה בעולם.
טראמפ ושי לא פתרו כמעט אף אחת מהמחלוקות הגדולות שבין שתי המעצמות. הם עשו דבר צנוע יותר — אבל חשוב לכלכלה העולמית: החליטו שלא להסלים עכשיו.
הפסקת האש הכלכלית נמשכת עד 10 בינואר 2027. ואז יגיע רגע האמת הבא.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
