התפתחות ביטחונית משמעותית ביחסי ישראל ואוקראינה: קייב מעבירה לישראל אמצעי לחימה רוסיים שנאספו בשדות הקרב, ובהם כטב״מים ממוצא איראני, לצורך מחקר ופיתוח מערכות יירוט. במקביל נחשף כי רוסיה השלימה בתוך שישה שבועות כמעט לחלוטין הקמת בסיס שיגור ענק, המסוגל על פי הערכות לשגר כמאה כטב״מים סילוניים ביממה. המלחמה באוקראינה הופכת למעבדת הנשק החשובה בעולם, וישראל מבקשת להפיק ממנה יתרון מול איראן ושלוחותיה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
ישראל ואוקראינה מעמיקות את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן לנוכח האיום הגובר של כלי טיס בלתי מאוישים מתוצרת איראן ורוסיה. מיכאל ברודסקי, שגריר ישראל לשעבר באוקראינה, אישר במפגש עם עיתונאים אוקראינים כי ישראל קיבלה מקייב דגימות של אמצעי לחימה ששימשו את הצבא הרוסי, במטרה לחקור את הטכנולוגיות שלהם ולפתח אמצעי התגוננות יעילים יותר.
גורמים אוקראיניים אישרו כי כבר בשלבים מוקדמים של המלחמה הועבר לישראל כטב״ם מסוג שאהד האיראני. דיווחים נוספים מצביעים על בחינת גרסאות מתקדמות של משפחת הכטב״מים הרוסית גראן, שהתפתחה על בסיס טכנולוגיות איראניות. עם זאת, ברודסקי לא אישר במפורש אילו דגמים מתקדמים הועברו.
החשיפה מקבלת משמעות מיוחדת בעקבות דיווח דרמטי נוסף: רוסיה הקימה בתוך שישה שבועות בלבד בסיס שיגור ענק במחוז רוסטוב, סמוך לגבול אוקראינה. תצלומי לוויין שנבדקו בידי מומחים מצביעים על מתחם המשתרע על שטח של כ־126 מגרשי כדורגל, ובו שמונה עמדות שיגור המיועדות בין היתר לכטב״מים הסילוניים החדשים גראן־4 וגראן־5.
הכלים החדשים מסוגלים להגיע למהירות של כ־600 קמ״ש, נתון המקשה מאוד על יירוטם באמצעים הזולים שפותחו נגד כטב״מים איטיים יותר. מומחי ביטחון מעריכים כי הבסיס החדש עשוי לאפשר שיגור של מאה כטב״מים ואף יותר בתוך יממה, בכפוף לזמינות החימוש ולצרכים המבצעיים.
מדובר בהתפתחות מדאיגה מבחינת ישראל. השילוב בין טכנולוגיה איראנית, יכולות ייצור רוסיות וניסיון מבצעי שנצבר במלחמה באוקראינה עלול להאיץ את התפתחות האיום האווירי גם במזרח התיכון. אין פירוש הדבר שכל טכנולוגיה רוסית תועבר בהכרח לאיראן, אך שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות מחייב היערכות לתרחיש כזה.
מבחינת ישראל, היתרון שבקבלת כטב״מים שנפלו בשטח אוקראינה הוא עצום. פירוק הכלים מאפשר לבחון את מערכות הניווט, התקשורת, ההנעה והבקרה, לזהות נקודות תורפה וללמוד כיצד מתמודדות המערכות הרוסיות עם שיבושים אלקטרוניים ועם אמצעי יירוט.
אוקראינה, מצדה, צברה ניסיון יוצא דופן בהתמודדות יומיומית עם מתקפות המוניות. היא פיתחה שיטות יירוט המשלבות מערכות הגנה אווירית, לוחמה אלקטרונית וכטב״מים מיירטים זולים יחסית. הניסיון הזה חשוב במיוחד לנוכח הפער הכלכלי העצום בין מחירו של כטב״ם תוקף לבין עלותם של טילי יירוט מתקדמים.
ברודסקי הדגיש כי ישראל משקיעה מאמצים בפיתוח פתרונות חדשים, ובהם מערכות לייזר, אך הודה כי עדיין לא נמצא מענה אוניברסלי המסוגל להתמודד עם כל סוגי הכטב״מים. לדבריו, המדינה הראשונה שתצליח לפתח פתרון יעיל במיוחד תזכה ביתרון אסטרטגי עצום, ומדינות אחרות ימהרו לאמץ את הטכנולוגיה.
לשיתוף הפעולה יש גם משמעות מדינית. במשך שנים ביקשה אוקראינה מישראל סיוע צבאי מתקדם, בעוד ירושלים נקטה מדיניות זהירה לנוכח יחסיה עם מוסקבה. כעת מתברר כי קייב אינה רק מבקשת סיוע אלא גם מחזיקה בנכס מודיעיני וטכנולוגי שישראל מעוניינת בו.
המשמעות הרחבה חורגת משתי המדינות. המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון ממחישות כי עידן חדש של לחימה כבר החל: מערכי כטב״מים זולים יחסית, המיוצרים בכמויות גדולות ומשתדרגים במהירות, מאתגרים מערכות הגנה שעלו מיליארדים.
המרוץ הגדול כבר אינו רק מי יפתח את הנשק הקטלני הבא, אלא מי יצליח לנטרל אותו במהירות, ביעילות ובעיקר במחיר המאפשר להתמודד עם מאות כלים תוקפים.
ישראל ואוקראינה ניצבות בחזית המרוץ הזה. ההצלחה או הכישלון שלהן עשויים להשפיע על תפיסות ההגנה האווירית בעולם כולו בשנים הבאות.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שתהיה מעניינת לא פחות.
