דונלד טראמפ קיבל השבוע תזכורת כואבת לכך שניצחון בבחירות אינו מבטיח אהבה ציבורית לאורך זמן. הוא נשפט על מעשיו ואלה כוללים בינתיים לפי הסקרים הפנימיים ואלה שמתפרסמים מיד שבוע, שורה חסרת תקדים בהיסטוריית הנשיאותית של כשלונות מהדהדים בכל התחומים. והתוצאה היא בווווז ציבורי וקולני צורם שרק מתגבר.
הסערה שהתעוררה בעקבות הופעתו המביכה של טראמפ במשחק ה־NBA במדיסון סקוור גארדן בניו יורק גררה בושה ענקית שהובילה להחלטה שלא להגיע למשחק נבחרת ארצות הברית מול פרגוואי במסגרת המונדיאל. זו סטירת לחי עצמית מצלצלת. הנרקסיסט הגרנדיוזי (לפי טענת רבים בארה״ב) חוטף בכל הכוח מהציבור שלו וזה -לדעת מומחים – מבחינתו בלתי נסבל נפשית ולכן הוא בורח.
האירוע בניו יורק היה אמור להיות עוד הופעה נשיאותית מתוקשרת. טראמפ הגיע למדיסון סקוור גארדן כדי לצפות במשחק גמר ה־NBA בין ניו יורק ניקס לסן אנטוניו ספרס, אולם בתוך שניות הפך ממכובד האולם למוקד הסיפור. כאשר הוקרן על מסכי הענק נשמעו ביציעים שריקות בוז רמות שנמשכו זמן ממושך והאפילו על כל ניסיון להציג את ביקורו כהפגנת כוח פוליטית.
עבור טראמפ מדובר היה במכה תדמיתית לא פשוטה. ניו יורק היא עיר הולדתו. במשך שנים ארוכות הוא הציג את עצמו כסמל ניו יורקי מובהק, כאיש עסקים שצמח ממנה והפך לדמות בינלאומית. אלא שבשנים האחרונות הפכה העיר לאחד המעוזים הבולטים של ההתנגדות אליו, והקהל במדיסון סקוור גארדן לא הותיר מקום לספק באשר לרגשותיו.
מה שהפך את הסיפור למשמעותי במיוחד הוא שהאירוע התרחש מול מיליוני צופים. לא מדובר בהפגנה פוליטית מאורגנת או בכנס מפלגתי אלא באירוע ספורט ענק שבו הגיעו אנשים כדי לצפות בכדורסל. דווקא שם, במקום שבו פוליטיקאים מעדיפים בדרך כלל לקבל אהדה כמעט אוטומטית, נשמעו קריאות הבוז בעוצמה שהפכה מיד לכותרת ראשית.
בתוך שעות הוצפו הרשתות החברתיות בסרטונים מהאירוע. מגישים, פרשנים וקומיקאים עסקו בכך ללא הפסקה. מתנגדי טראמפ הציגו את התמונות כהוכחה לכך שהנשיא אמנם ניצח בבחירות אך רחוק מלהיות אהוד בקרב חלקים גדולים מהציבור. תומכיו טענו מנגד שמדובר בניו יורק הליברלית ולכן אין בכך כדי ללמד דבר על מצב התמיכה בו ברחבי המדינה.
אלא שהסערה לא הסתיימה עם שריקת הסיום. ימים ספורים לאחר מכן התברר שטראמפ לא יגיע למשחק נבחרת ארצות הברית מול פרגוואי במסגרת המונדיאל. רשמית לא נמסר הסבר המקשר בין שני האירועים, אולם באמריקה רבים כבר חיברו את הנקודות.
הסיבה לכך פשוטה: טראמפ ידוע כפוליטיקאי שמקדיש תשומת לב עצומה לאופן שבו הוא נתפס בציבור. לאורך הקריירה שלו הוא הקפיד להופיע בעיקר באירועים שבהם הסיכוי לקבלת פנים אוהדת היה גבוה. קרבות אמנויות לחימה, משחקי פוטבול באזורים שמרניים ועצרות ענק במדינות אדומות הפכו לחלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה התקשורתית שלו.
המונדיאל, לעומת זאת, מושך קהל שונה לחלוטין. צעיר יותר, בינלאומי יותר, מגוון יותר מבחינה פוליטית ופחות צפוי בתגובותיו. אחרי החוויה הלא נעימה בניו יורק, יש מי שסבורים שבבית הלבן העדיפו להימנע מהאפשרות לתמונות דומות שישודרו לכל העולם.
הפרשה כולה מדגישה את אחד הפרדוקסים הגדולים של טראמפ. מצד אחד הוא האיש החזק ביותר בעולם המערבי, נשיא מכהן שהצליח לבצע קאמבק פוליטי שנראה בלתי אפשרי. מצד שני, הוא ממשיך להיות אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בתולדות הפוליטיקה האמריקנית. כמעט בכל מקום שבו הוא מופיע מתקבלת תגובה קיצונית – הערצה מוחלטת מצד אחד ושנאה עזה מצד שני.
מבחינת יריביו, התמונות ממדיסון סקוור גארדן הן הוכחה לכך שחלקים גדולים באמריקה עדיין דוחים אותו. מבחינת תומכיו, אותן תמונות רק מחזקות את הטענה שהוא ממשיך להילחם בממסד התרבותי והתקשורתי שמנסה לדבריהם להפילו מאז שנכנס לפוליטיקה.
כך או כך, השבוע האחרון הזכיר שטראמפ יודע לייצר כותרות גם כאשר אינו אומר מילה. כמה שניות על מסך ענק בניו יורק הספיקו כדי להצית ויכוח ארצי חדש, וכעת רבים תוהים האם היעדרותו מהמונדיאל הייתה החלטה ביטחונית, לוגיסטית או פשוט מהלך שנועד למנוע סיבוב נוסף של מבוכה פומבית.
מה שבטוח הוא שהוויכוח סביב מעמדו הציבורי רחוק מסיום. להפך. ככל שמתקרבים אירועי הבחירות הבאות והמאבקים הפוליטיים החדשים, כל שריקת בוז וכל מחיאת כפיים יהפכו לחלק מהקרב הגדול על דעת הקהל האמריקנית.
יותר מהבוז עצמו, מה שמטריד את טראמפ הוא האפשרות שהבוז הזה כבר אינו מוגבל לניו יורק. במשך עשור הצליח לשכנע את עצמו ואת תומכיו שהוא מייצג את ‘אמריקה האמיתית’. השאלה שמתחילה להדהד כעת במסדרונות וושינגטון היא האם אמריקה האמיתית מתחילה להתעייף גם ממנו.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
