בעוד הכותרות ממשיכות לעסוק באיומים, תקיפות והצהרות לוחמניות, מאחורי הקלעים מתרחש בשבועות האחרונים תהליך מדיני שעשוי להתברר כאחד המהלכים המשמעותיים ביותר במזרח התיכון מאז הסכמי אברהם. על פי הדיווחים, ישראל ולבנון מקיימות דיונים מתקדמים, בתיווך ובתמיכה אמריקנית, על פרויקט פיילוט שבמסגרתו יועברו בהדרגה אזורים בדרום לבנון משליטת צה”ל לאחריות צבא לבנון, כאשר הכוחות הלבנוניים יעברו הכשרה, פיקוח וסינון אמריקני.
מדובר בהתפתחות דרמטית משום שהיא מעידה על שינוי תפיסתי עמוק. במשך שנים נחשב צבא לבנון לגוף חלש שאינו מסוגל להתמודד עם חיזבאללה. כעת מנסים האמריקנים לבנות מודל חדש שבו המדינה הלבנונית עצמה, ולא ארגון הטרור השיעי, תהיה הגורם הביטחוני האחראי בדרום המדינה.
אם המהלך יצליח, הוא עשוי להפוך לגרסה משודרגת ומעשית יותר של החלטה 1701, שהתקבלה לאחר מלחמת לבנון השנייה אך מעולם לא יושמה באופן מלא. במשך שני עשורים כמעט המשיך חיזבאללה להתחמש, להתבסס ולהקים תשתיות צבאיות עצומות מדרום לליטני, לעיתים ממש מתחת לאפם של מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים.
הפעם, לפחות לפי התכנון המסתמן, האמריקנים מבקשים ליצור מנגנון שונה לחלוטין: פחות הצהרות ופחות החלטות של האו”ם, ויותר שליטה בפועל בשטח, הכשרה אמריקנית, פיקוח מודיעיני מתמשך ויצירת תלות של צבא לבנון במערכת הביטחון האמריקנית.
אבל הסיפור האמיתי גדול הרבה יותר מלבנון.
המהלך הזה מצטרף לשורת צעדים שנראים יותר ויותר כחלק מתוכנית אזורית רחבה שמוביל ממשל טראמפ. במשך חודשים רבים התמקד הדיון הציבורי בשאלה האם ארצות הברית וישראל יתקפו את מתקני הגרעין האיראניים. בפועל, נדמה שהבית הלבן פועל כיום בכיוון שונה לחלוטין: ניסיון לייצב את המזרח התיכון באמצעות שילוב של לחץ צבאי חסר תקדים עם הסדרים מדיניים רחבי היקף.
במקרה האיראני, התוצאה המסתמנת מזכירה במובנים רבים גרסה מעודכנת להסכם הגרעין מתקופת אובמה, אך עם הבדל מרכזי אחד: הפעם ההסכם נולד לאחר שאיראן חוותה לחץ צבאי, כלכלי ומדיני קשה בהרבה מזה שהיה קיים לפני עשור.
בטהרן מבינים שהמשך עימות עם וושינגטון עלול להוביל להחרפת הסנקציות ואף לעימות צבאי ישיר. מנגד, האמריקנים מבינים שגם הפלת המשטר האיראני אינה יעד מעשי או רצוי בשלב הנוכחי. לכן נוצרה נקודת מפגש אינטרסים נדירה שבה שני הצדדים מחפשים מנגנון שיאפשר לכל אחד מהם להכריז על ניצחון.
האמריקנים יקבלו פיקוח רחב יותר על תוכנית הגרעין והגבלות חדשות על ההעשרה.
האיראנים יקבלו הקלות כלכליות, שחרור נכסים והפחתת הלחץ הבינלאומי.
במקביל, לבנון הופכת למעין מעבדת ניסוי למדיניות החדשה.
אם צבא לבנון יצליח להיכנס בהדרגה לשטחים שמהם ייסוג צה”ל ולמנוע את חזרת חיזבאללה, הדבר עשוי להפוך למודל אזורי רחב יותר. לראשונה זה שנים, ארצות הברית מנסה לבנות מחדש מדינות ולא רק להילחם בארגונים.
גם בישראל יש מי שמתחילים להבין את משמעות השינוי.
במשך שנים התבססה תפיסת הביטחון על ההנחה שאין עם מי לדבר בלבנון, שאין גורם מדינתי אמיתי בביירות ושכל פתרון יסתיים בחזרת חיזבאללה לגבול. המהלך החדש מבוסס דווקא על ההנחה ההפוכה: שאם המדינה הלבנונית תקבל גיבוי אמריקני, משאבים בינלאומיים ומנגנוני פיקוח אפקטיביים, ניתן יהיה ליצור מציאות שונה.
איש אינו מבטיח הצלחה.
חיזבאללה עדיין קיים.
איראן עדיין משפיעה בלבנון.
המערכת הפוליטית הלבנונית עדיין שברירית.
וגם הסכם הגרעין המתגבש רחוק מחתימה סופית.
אבל לראשונה מזה שנים רבות, מוקד הפעילות האמריקנית באזור אינו מלחמה אלא יציבות.
במבט רחב יותר, ייתכן שבעוד שנים יתברר כי מאחורי הציוצים, האיומים וההצהרות הדרמטיות, טראמפ פעל בדיוק כפי שהוא אוהב לפעול: להרעיש בציבור, אך לנהל משא ומתן שקט מאחורי הקלעים.
אם אכן ייחתם הסכם גרעין חדש עם איראן, ואם בדרום לבנון יוקם מנגנון ביטחוני יציב שירחיק את חיזבאללה מהגבול, עשוי להיווצר מצב שכמעט איש לא האמין בו לפני חודשים ספורים בלבד – מזרח תיכון פחות אלים, פחות נפיץ ויותר נשלט.
הדרך לשם עדיין ארוכה, מלאה מוקשים ואיומים, אך לראשונה מזה זמן רב נראה שבמקום לספור את הימים עד המלחמה הבאה, וושינגטון מנסה לבנות את היום שאחריה.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
Inyan Merkazi www.news-israel.net
לחיצה על לייק תוביל אותך לידיעה הבאה, שסביר שלא תמצא במקום אחר. מומלץ.
