בית הדין דחה את רוב דרישות עירוני טבריה: ״מסע דיג״ לא יעכב את ההליך – כתב האישום נשען על כמעט אלף עמודי חקירה וראיות לכאורה.
פרשת עירוני טבריה בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל עולה מדרגה. בית הדין דחה את מרבית בקשת המועדון לקבלת מסמכים וחומרים נוספים מן ההתאחדות, קבע כי חלק ניכר מהדרישות הוא בגדר ניסיון לצאת ל״מסע דיג״ אחר ראיות, והבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: ההליך יימשך לפי לוח הזמנים שנקבע ולא ייעצר בשל המאבק על חומרי החקירה.
עם זאת, עירוני טבריה רשמה גם הישג נקודתי חשוב. בית הדין הורה לתובע ההתאחדות לתמלל את התשאולים הטלפוניים שעליהם הוא מתכוון להסתמך ולהעביר את התמלילים למועדון ולבית הדין לפחות 14 ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה. המשמעות היא שההתאחדות לא תוכל להסתפק בהשמעת קובצי קול במהלך הדיון אם בכוונתה להשתמש בתוכנם כראיות מרכזיות.
ההחלטה ניתנה ביום ראשון, 9 באוגוסט, לאחר שבדיון שנערך ב־5 באוגוסט טענה טבריה כי לא קיבלה את מלוא חומר הראיות הדרוש להגנתה. בית הדין הורה אז למועדון להגיש בקשה מסודרת המפרטת מה חסר לו, ולהתאחדות ניתנה האפשרות להגיב. שני הצדדים עשו זאת, וכעת הגיעה ההכרעה.
מדובר בהחלטת ביניים, ולא בהכרעה באשמתה של עירוני טבריה. אבל היא חשובה מאוד להמשך המשפט המשמעתי משום שהיא מגדירה אילו קלפים תוכל ההגנה לדרוש מן ההתאחדות, אילו יישארו מחוץ לתיק, ובעיקר מונעת בשלב הזה את האפשרות שהליך גילוי המסמכים יהפוך לסיבה לדחייה ממושכת של הדיונים.
בית הדין עצמו הגדיר את נקודת האיזון בצורה ברורה: ההליך המשמעתי בכדורגל איננו משפט פלילי רגיל, אך גם אינו זירה שבה אפשר להתעלם מזכויותיו של נאשם. לדבריו, הדין המשמעתי נמצא בתווך שבין הדין הפלילי לאזרחי. בית הדין אינו כבול באופן מלא לדיני הראיות ולסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, אולם עליו לשאוף ככל האפשר להליך הוגן ולשמור על זכויות הצדדים.
מכאן נובעת גם זכותה הבסיסית של טבריה לקבל את חומר החקירה שעליו מבוסס כתב האישום. אלא שבית הדין הדגיש כי הזכות הזאת איננה בלתי מוגבלת. החומר המבוקש חייב להיות רלוונטי להגנה, ויש לאזן את זכות הנאשמת מול אינטרסים אחרים ובהם הגנה על צדדים שלישיים, חקירות המתנהלות בהתאחדות והצורך למנוע סחבת.
במילים אחרות: טבריה זכאית לדעת מהן הראיות נגדה ולהתגונן מפניהן, אבל אינה מקבלת היתר לפתוח את כל ארכיוני ההתאחדות בתקווה למצוא בהם משהו שיוכל לסייע לה.
אחד הנושאים המרכזיים שביקשה טבריה לברר הוא טענתה האפשרית ל״אכיפה בררנית״. המועדון ביקש לקבל מידע וחומרי חקירה מתיקים אחרים כדי לבדוק אם במקרים דומים נהגה ההתאחדות אחרת.
כאן בית הדין היה נחרץ במיוחד. הוא קבע שטבריה לא הציגה אפילו ראשית ראיה לכך שהתקיימה אכיפה בררנית פסולה. לכן אין הצדקה לחייב את ההתאחדות לחשוף מידע מתיקים אחרים רק כדי לאפשר למועדון לחפש בדיעבד ראיות שיוכלו אולי לבסס את הטענה.
בית הדין כינה את הדרישה במפורש ״ירייה באפילה ומסע דיג״. הוא אף הסביר שקבלת דרישה כזאת הייתה הופכת למעשה את נטל ההוכחה: במקום שהמועדון יציג תשתית ראשונית לטענתו, ההתאחדות הייתה נדרשת למסור לו מאגר מידע כדי שיוכל לחפש בתוכו את אותה תשתית.
יתרה מכך, בית הדין הזהיר שחשיפת מידע על חקירות אחרות שמנהלת ההתאחדות עלולה לפגוע בחקירות המתנהלות כעת, אם אכן קיימות כאלה. לכן גם מטעם זה סירב לפתוח בפני טבריה מידע הנוגע להליכים אחרים. עם זאת, הדלת לא נסגרה לחלוטין: בית הדין הבהיר שטענת האכיפה הבררנית תוכל להישמר לשלב הסיכומים, אם ההתפתחויות בתיק יספקו לה בסיס.
נקודה מעניינת נוספת בהחלטה נוגעת לשאלה מי בכלל הניע את החקירה נגד טבריה. המועדון ביקש חומר הנוגע לנסיבות פתיחת החקירה ולזהות המתלונן. גם הבקשה הזאת נדחתה.
מבחינת בית הדין, השאלה המכרעת איננה מי הרים את הטלפון או הגיש את התלונה הראשונית, אלא מה העלתה החקירה שנפתחה בעקבותיה. וכאן נחשף נתון המלמד על היקף הפרשה: בית הדין מציין כי כתב האישום שהוגש נגד טבריה מסתמך על כמעט אלף עמודים של חומרי חקירה וראיות.
זהו נתון משמעותי. הוא אינו מוכיח כשלעצמו דבר באשר לאשמת המועדון, אך הוא מלמד שלא מדובר בתיק זעיר או בהליך שנולד ממסמך בודד. ההתאחדות ביצעה חקירה רחבה, ובסופה החליטה שקיימת תשתית המצדיקה הגשת כתב אישום משמעתי.
גם ניסיון ההגנה לקבל מסמכים הנוגעים להעסקתו או למינויו של החוקר דין פרגר נדחה. בית הדין הגדיר את הבקשה כבלתי רלוונטית למושא הדיון. עם זאת, מאחר שפרגר הוא עד תביעה, לטבריה תהיה הזכות לחקור אותו ולהעלות במהלך המשפט ובסיכומים טענות הנוגעות לאופן שבו בוצעה החקירה.
כלומר, בית הדין מפריד בין שני דברים: הדרך שבה החוקר ביצע את עבודתו עשויה להיות רלוונטית וניתנת לתקיפה בחקירה נגדית; תנאי העסקתו או אופן מינויו אינם הופכים אוטומטית לחלק מחומר הראיות הדרוש להגנת המועדון.
טבריה ניסתה גם להכניס לתמונה התבטאויות של דובר ההתאחדות לכדורגל במהלך השבועות האחרונים, בטענה אפשרית להשפעה על החקירה או על גורמים אחרים. גם כאן התשובה הייתה שלילית וחדה.
בית הדין קבע שהתנהלות דובר ההתאחדות אינה מושא המשפט. הדובר אינו התובע, אינו החוקר ואינו דיין, ולכן להתבטאויותיו בתקשורת אין מבחינת ההרכב השפעה על ההכרעה בתיק.
בית הדין אף העיר כי גם אנשים מטעם טבריה לא בדיוק שמרו על ״לשון נצורה״ בשבועות האחרונים, אך הדגיש שזוהי זכותם במסגרת חופש הביטוי וגם להתבטאויות שלהם לא תהיה השפעה על החלטות הדיינים.
דווקא בנושא התשאולים המוקלטים הצליחה טבריה לשכנע את ההרכב. ההתאחדות העבירה לה קובצי שמע של תשאולים המוזכרים בכתב האישום, אך ללא תמלול. בית הדין קבע שאם התביעה מתכוונת להסתמך על אותם תשאולים, עליה להכין תמלילים ולהעבירם להגנה ולדיינים.
הנימוק פרקטי ומשפטי כאחד. דיון הוכחות שבו הצדדים צריכים לעצור שוב ושוב כדי לחפש משפט מסוים בתוך הקלטה ארוכה הוא מסורבל ולא יעיל. תמלול מאפשר להגנה לדעת בדיוק לאילו אמירות מתכוונת התביעה ולהתכונן לחקירת העדים.
עם זאת, גם כאן בית הדין לא העניק לטבריה עילה לדחיית ההליך. מאחר שקובצי הקול עצמם כבר נמצאים בידיה, קבע ההרכב שהראיה המקורית והטובה ביותר כבר זמינה להגנה. לכן הכנת התמלילים לא תעצור את השעון.
זה אולי המשפט החשוב ביותר בהחלטה כולה: בית הדין אינו מתכוון לאפשר למחלוקת סביב גילוי המסמכים להפוך ל״פיליבסטר״ שימנע את בירור האישומים עצמם.
טבריה נדרשת אפוא להגיש את תשובתה לכתב האישום עד 23 באוגוסט, ושאר ההוראות ולוח הזמנים שנקבעו בדיון הקודם נשארים בתוקף.
מבחינת ההתאחדות, זו החלטת ביניים נוחה למדי. מרבית דרישות הגילוי הרחבות נדחו, הטענה לאכיפה בררנית לא קיבלה בשלב הזה בסיס, ואין עיכוב בהליך. מבחינת טבריה, לעומת זאת, הקרב האמיתי רק מתחיל. ההחלטה אינה קובעת שהמועדון אשם, אינה מאמצת את גרסת התביעה ואינה שוללת ממנו את האפשרות לערער את החקירה באמצעות חקירת העדים והצגת ראיות מטעמו.
וכאן נמצא ההבדל החשוב בין הפסד בקרב פרוצדורלי לבין הפסד במשפט עצמו.
בית הדין בראשות עו״ד נעם ליובין, ובהשתתפות עורכי הדין שרית לויתן וחאלד חכרוש, לא הכריע בשאלה אם עירוני טבריה ביצעה את המעשים המיוחסים לה. הוא הכריע בשאלה מצומצמת יותר אך משמעותית: כמה רחוק רשאית ההגנה ללכת בדרישה לחשיפת חומר לפני תחילת שלב ההוכחות.
התשובה שקיבלה טבריה ברורה: את הראיות שעליהן מבוסס כתב האישום – כן. תמלול של הקלטות שעליהן מבקשת התביעה להסתמך – כן. פתיחת תיקים אחרים, חשיפת חקירות נוספות, בירור תנאי העסקתו של החוקר וחיפוש אחר חומר שעשוי אולי לבסס בעתיד טענת אכיפה בררנית – לא בשלב הזה.
עכשיו, אחרי המאבק על המסמכים, מגיע החלק החשוב באמת.
כמעט אלף עמודי החקירה והראיות שעליהם מבוסס כתב האישום יצטרכו לעמוד למבחן בבית הדין – עדים ייחקרו, גרסאות יתנגשו וההגנה תנסה לפרק את התזה שבנתה ההתאחדות.
רק אז יתברר אם התיק הגדול נגד עירוני טבריה הוא גם תיק חזק.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
