רעידת אדמה פוליטית בעזה: חמאס הודיע על העברת השליטה ברצועה לממשלה טכנוקרטית בינלאומית – האם מסתיים שלטון הארגון אחרי כמעט שני עשורים. המהלך מהווה הצלחת ענק לנשיא טראמפ הממשיך בהתמדה לפעול להקמת ממשל חדש בעזה מה שיחייב נסיגה ישראלית מוחלטת מעבר לקו הגבול והכנסת כוחות זרים לרצועה כדי להגן על הפלסטינים שאיבדו כ-75 אלף בני אדם במלחמה בעקבות ה-7 באוקטובר.
במה שעשוי להיזכר כאחד הרגעים הדרמטיים ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הודיע חמאס כי הוא נערך להעביר את השליטה האזרחית ברצועת עזה לידי גוף טכנוקרטי פלסטיני עצמאי הפועל במסגרת התוכנית הבינלאומית שגיבש נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לשיקום הרצועה לאחר המלחמה.
על פי הדיווחים, ועדת המעקב הממשלתית של חמאס – הגוף ששימש בפועל כממשלת עזה מאז השתלטות הארגון על הרצועה בשנת 2007 – צפויה להתפרק, וסמכויותיה יועברו ל”וועדה הלאומית לניהול עזה” (NCAG), גוף המורכב מטכנוקרטים פלסטינים ואנשי מקצוע בלתי מפלגתיים.
מהו הגוף החדש?
על פי מתווה טראמפ, עזה אמורה להיות מנוהלת בתקופת מעבר בידי ועדה טכנוקרטית של כ-15 מומחים פלסטינים, שתעסוק בניהול השירותים האזרחיים, שיקום התשתיות, אספקת מים, חשמל, בריאות וחינוך, ותפעל תחת פיקוח של גוף בינלאומי המכונה “מועצת השלום” (Board of Peace), שבראשו עומד טראמפ עצמו.
לפי התוכנית, כוח ייצוב בינלאומי ייכנס בהמשך לרצועה, יוקם מנגנון משטרה פלסטיני חדש ותתבצע תוכנית שיקום כלכלית רחבת היקף בהשתתפות מדינות ערב, אירופה וארצות הברית.
האם חמאס באמת נכנע?
כאן בדיוק נמצאת השאלה הגדולה.
חמאס מצהיר כי הוא מוכן לוותר על ניהול החיים האזרחיים ברצועה, אך בשום מקום לא הודיע על פירוק הזרוע הצבאית, על התפרקות מנשקו או על סיום קיומו כארגון פוליטי וצבאי. למעשה, מקורות שונים מעריכים כי הארגון מנסה לשמר את כוחו מאחורי הקלעים תוך העברת האחריות על האסון ההומניטרי לגוף אחר.
גם גורמים אמריקניים וערביים מודים כי אחת הבעיות המרכזיות בתוכנית היא הפער בין העברת השלטון האזרחי לבין שאלת פירוק הכוח הצבאי של חמאס – נושא שנותר פתוח ונפיץ ביותר.
מדוע חמאס עושה זאת עכשיו?
הסיבות רבות:
ההרס האדיר ברצועה, הלחץ הציבורי מצד האוכלוסייה העזתית, הקושי להמשיך ולספק שירותים בסיסיים, הלחץ מצד מצרים, קטאר וטורקיה, וההבנה כי ללא מנגנון בינלאומי לא יוזרמו מיליארדי הדולרים הנחוצים לשיקום הרצועה.
בפועל, חמאס מבין שהוא אינו מסוגל עוד לנהל לבדו שני מיליון פלסטינים החיים בתוך חורבן כמעט מוחלט.
ומה עם ישראל?
כאן מתחיל הוויכוח הישראלי.
מצד אחד, במשך שנים הציבה ישראל יעד ברור: חמאס לא ישלוט עוד בעזה.
לכאורה, ההודעה הנוכחית היא צעד משמעותי בדרך להשגת המטרה הזאת.
מצד שני, בישראל חוששים שהמהלך הוא קוסמטי בלבד, וכי חמאס מנסה לבצע “החלפת שלט” בלבד – להעביר את ניהול הביוב, בתי הספר והחשמל לאחרים, תוך שהוא שומר לעצמו את הכוח הצבאי, את הנשק ואת השפעתו ברחוב העזתי.
גורמים ביטחוניים מזהירים כי ללא פירוק אמיתי של הזרוע הצבאית ושל תשתיות הטרור, חמאס עלול להמשיך להיות השליט בפועל גם אם לא יהיה עוד הממשלה הרשמית של הרצועה.
המצב בשטח
המצב ברצועה ממשיך להיות קשה ביותר.
חלקים נרחבים של עזה חרבים, מאות אלפי בני אדם עדיין חיים בתנאים קשים, תשתיות המים והחשמל הרוסות בחלקן, והסיוע ההומניטרי עדיין אינו מספיק כדי לענות על הצרכים העצומים.
גם הוועדה הטכנוקרטית עצמה מתקשה לפעול. במשך חודשים היא נותרה למעשה “על הנייר” בלבד, בין היתר בשל התנגדויות ישראליות, מחלוקות פוליטיות ובעיות ביטחוניות.
המשמעות האסטרטגית
אם המהלך יצליח, הוא עשוי לסמן:
* את סוף שלטון חמאס האזרחי ברצועה;
* תחילת תקופת מעבר בינלאומית;
* כניסת גורמים ערביים ובינלאומיים לניהול עזה;
* תחילתו של שיקום כלכלי רחב היקף;
* ואולי אפילו יצירת מסלול חדש להסדר מדיני עתידי.
אבל אם חמאס ימשיך להחזיק בנשקו ובכוחו הצבאי, ייתכן שהעולם יקבל לא “עזה שאחרי חמאס” אלא “עזה עם חמאס מאחורי הקלעים”.
זו הסיבה שההודעה הדרמטית של היום עדיין אינה סוף הסיפור – אלא אולי רק תחילתו של הקרב הגדול הבא על דמותה של רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
