דווקא בסוף השבוע שבו נדמה היה שהנה המלחמה חוזרת במלוא עוזה ובישראל כבר היו מי שמיהרו לפתוח מקלטים ציבוריים השתררה לפתע דממה מוחלטת.
הנשיא טראמפ עצר את ההפצצות, המתיחות ירדה – אבל איש אינו יודע אם זו תחילתו של הסדר או רק ההפוגה שלפני הסיבוב הבא
במשך ימים ארוכים נדמה היה שהמזרח התיכון צועד בעיניים פקוחות לעבר מלחמה אזורית רחבת היקף. מטוסי קרב אמריקניים תקפו מטרות באיראן, טהרן איימה בתגובה קשה, החות’ים הרחיבו את התקפותיהם בים האדום, חברות ספנות שינו מסלולים, מחירי האנרגיה זינקו והעולם כולו נערך לאפשרות של עימות שעלול היה להוציא מכלל שימוש את אחד מצווארי הבקבוק החשובים ביותר לכלכלה העולמית.
אלא שביממה האחרונה חל מפנה מפתיע.
גל התקיפות האמריקני נפסק. הבית הלבן אינו מודיע על מבצעי הפצצה חדשים, איראן מצדה הפחיתה משמעותית את עוצמת הרטוריקה, וגם בשוקי ההון ניכרת ירידה מסוימת במפלס החרדה. איש אינו מצהיר שהמשבר הסתיים, אך התחושה היא שהצדדים עברו, לפחות זמנית, ממסלול של הסלמה למסלול של המתנה זהירה.
למרות שאין אישור רשמי מצד וושינגטון או טהרן, ההערכה הרווחת בקרב גורמים דיפלומטיים היא שמאחורי הקלעים מתנהלים מגעים עקיפים באמצעות מדינות מתווכות. לא מדובר בהכרח במשא ומתן על הסכם כולל, אלא בניסיון למנוע הידרדרות שתצא משליטה. ההיסטוריה מלמדת שכמעט בכל משבר גדול בין ארצות הברית לאיראן התקיימו ערוצי תקשורת חשאיים גם כאשר כלפי חוץ הוחלפו איומים חריפים.
כולם ממתינים למהלך הבא
זו בדיוק הבעיה.
כרגע איש אינו יודע מהו השלב הבא.
האם וושינגטון עצרה את ההפצצות משום שהשיגה את יעדיה?
האם איראן התחייבה בשקט לצמצם את פעילות שלוחותיה?
האם מדובר רק בהפוגה טקטית שנועדה לאפשר לצדדים להתארגן מחדש?
או שמא די באירוע בודד – טיל אחד, רחפן אחד או פגיעה במכלית אחת – כדי להחזיר את כל האזור לנקודת הרתיחה?
התשובות אינן ידועות, ולכן גם אי-הוודאות נותרה גבוהה מאוד.
הורמוז – צוואר הבקבוק של העולם
גם אם הירי פחת, המשבר הכלכלי עדיין רחוק מסיום.
מצר הורמוז נותר נקודת התורפה המרכזית של הכלכלה העולמית. זהו אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, שדרכו עוברת חלק משמעותי מיצוא הנפט והגז ממדינות המפרץ.
עצם האפשרות שאיראן תנסה לשבש את התנועה – אפילו לזמן קצר – מספיקה כדי להכניס את שוקי האנרגיה לדריכות. בעולם האנרגיה אין צורך בסגירה מוחלטת של הנתיב; די בחשש מפני תקיפות, מוקשים ימיים, טילים או כטב”מים כדי לגרום לחברות ביטוח להעלות פרמיות, לחברות ספנות להסיט אוניות ולסוחרי הנפט להעלות מחירים.
הנזק הכלכלי מתחיל הרבה לפני שהנתיב נחסם בפועל.
ואם לא הורמוז – באב אל-מנדב
גם אם התנועה במפרץ הפרסי תימשך כסדרה, קיימת נקודת חנק נוספת.
מצר באב אל-מנדב, המחבר בין הים האדום למפרץ עדן, נשאר אחד האזורים הרגישים ביותר בעולם. החות’ים בתימן כבר הוכיחו בשנים האחרונות שהם מסוגלים לשבש את התנועה הימית באמצעות טילים, כטב”מים וסירות נפץ.
פגיעה ממושכת בנתיב הזה אינה מאיימת רק על מכליות נפט. היא פוגעת גם באוניות מכולה המובילות מוצרי צריכה, רכיבים אלקטרוניים, חומרי גלם ומזון בין אסיה לאירופה.
כאשר ספינות נאלצות להקיף את אפריקה במקום לעבור דרך תעלת סואץ, כל שרשרת האספקה העולמית מתייקרת. ההפלגה מתארכת בשבועות, צריכת הדלק גדלה, מחירי הביטוח מזנקים והעלויות מתגלגלות אל היבואנים, היצרנים ובסופו של דבר אל הצרכנים.
הנפט הוא רק חלק מהסיפור
בדרך כלל הציבור בוחן את המשבר דרך מחיר חבית הנפט, אבל המציאות מורכבת בהרבה.
מחירי הגז הטבעי, מחירי הדלקים המזוקקים, תעריפי ההובלה הימית, ביטוח המטענים ועלויות האשראי מושפעים כולם מהמתיחות הביטחונית.
במקביל, בנקים מרכזיים ברחבי העולם מתקשים לקבל החלטות לגבי הריבית. כל עלייה במחירי האנרגיה עלולה להצית מחדש את האינפלציה דווקא לאחר חודשים של התמתנות. המשמעות היא עיכוב אפשרי בהפחתות ריבית, עלויות מימון גבוהות יותר לעסקים ולמשקי בית והאטה נוספת בצמיחה.
גם שוקי המניות מגיבים בהתאם. בתקופות של אי-ודאות גוברת הנטייה של משקיעים לעבור לנכסים הנחשבים בטוחים יותר, בעוד שמניות של חברות תעופה, תעשייה ותחבורה חשופות במיוחד לעלייה בעלויות האנרגיה.
גם ישראל מושפעת
לישראל יש אינטרס מובהק בשמירה על חופש השיט הן במפרץ הפרסי והן בים האדום.
פגיעה מתמשכת בנתיבי הסחר מייקרת יבוא, מעלה את יוקר המחיה ומכבידה על המשק הישראלי, שגם כך מתמודד עם עלויות ביטחוניות גבוהות. כל עיכוב במטענים, כל התייקרות בביטוח וכל עלייה במחירי האנרגיה מחלחלים בסופו של דבר גם אל הסופרמרקט, אל תחנות הדלק ואל חשבונות החשמל.
השקט עלול להיות מטעה
דווקא משום שהירי פחת, קל לחשוב שהמשבר הסתיים.
זו עלולה להיות טעות.
המשברים הגדולים במזרח התיכון אינם מסתיימים בדרך כלל בהכרזה חגיגית על שלום. ברוב המקרים הם עוברים לשלב של מתח מתמשך, שבו כל צד בוחן את גבולותיו של האחר, מחפש הישגים מדיניים ומכין את הקרקע לאפשרות שהעימות יתחדש.
בינתיים העולם נושם מעט לרווחה.
אבל איש אינו יודע אם מדובר בתחילתו של הסדר חדש – או רק בדממה הקצרה שלפני ההתפוצצות הבאה.
״עניין מרכזי״ – חדשות, פרשנות וסקופים מאז 1999.
