מתקפת סייבר שיוחסה להאקרים הקשורים למשטר האיראני הצליחה להשבית מתקן לייצור חשמל בבריטניה במשך ארבעה ימים — אירוע שנחשב חסר תקדים במדינה. המתקן היה קטן ולא נגרם שיבוש באספקת החשמל הארצית, אבל המשמעות מפחידה בהרבה מגודל התחנה: לראשונה הצליחו תוקפים המזוהים עם איראן לעבור מהמחשב אל העולם הפיזי ולכבות בפועל מתקן אנרגיה בריטי. ובמקביל הותקפו מערכות מים ב־12 מדינות בארצות הברית.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
האיראנים הצליחו לעשות לבריטניה באמצעות מחשב את מה שבעבר היה מחייב מטוסי קרב, טילים, חומרי נפץ וחדירה לשטח האויב: האקרים המזוהים עם המשטר האיראני חדרו למתקן לייצור חשמל והצליחו להשבית אותו במשך ארבעה ימים.
האירוע התרחש בחודש שעבר ונחשף עתה בבריטניה. הרשויות מסרבות לפרסם את שם המתקן ואת מיקומו מטעמי ביטחון. הוא מתואר כמתקן קטן לייצור אנרגיה שאינו מוגדר תשתית קריטית לאומית, ולכן השבתתו לא גרמה להפסקות חשמל ולא סיכנה את אספקת האנרגיה הכללית בבריטניה.
אבל זה כמעט הפרט הפחות חשוב בסיפור.
הדרמה האמיתית היא שההאקרים לא הסתפקו בגניבת סיסמאות, הדלפת מסמכים, מחיקת מאגר מידע או הפלת אתר אינטרנט. הם הצליחו להשבית מתקן שמייצר אנרגיה בעולם האמיתי. עובדי התחנה נזקקו לארבעה ימים כדי להתגבר על התקיפה ולהחזיר את המתקן לפעילות.
על פי הדיווחים בבריטניה, מדובר ככל הידוע בפעם הראשונה שבה האקרים המזוהים עם איראן הצליחו להביא להשבתה מלאה של מתקן אנרגיה בריטי, ובאירוע הנחשב לאחת ממתקפות הסייבר המוצלחות מסוגה נגד תשתית אנרגיה בממלכה.
והעיתוי מטריד במיוחד.
התקיפה בבריטניה התרחשה בערך במקביל לגל מתקפות סייבר נגד תשתיות מים בארצות הברית, שפגע ב־12 מדינות. החיבור בין האירועים מעורר במערב חשש שהמלחמה מול איראן מתרחבת לזירה שבה היתרון הצבאי האדיר של ארצות הברית ובעלות בריתה הרבה פחות משמעותי.
הרי מול מטוס קרב אמריקני או ישראלי איראן נמצאת בנחיתות ברורה. במרחב הסייבר כללי המשחק שונים לחלוטין.
אין צורך בנושאת מטוסים. אין צורך בטייסים. אין צורך להעביר טילים אלפי קילומטרים ואין צורך אפילו לחצות גבול.
צריך למצוא את המחשב הנכון.
וזה מה שהופך את האירוע בבריטניה למטריד הרבה יותר מהנזק שנגרם בפועל.
העולם המודרני מחובר למחשבים כמעט לחלוטין. מאחורי הברז שממנו יוצאים מים, הטורבינה שמייצרת חשמל, מערכת הביוב, מפעל הכימיקלים, הרכבת, הנמל ובית החולים נמצאות מערכות מחשוב ובקרה. רבות מהן מאפשרות למפעילים לשלוט מרחוק במשאבות, מנועים, שסתומים, לחץ, טמפרטורה ותהליכים תעשייתיים שלמים.
מי שמצליח לחדור למערכת כזאת אינו עוד האקר שמסתכל על מסך.
הוא יכול להזיז משהו בעולם האמיתי.
וזהו המעבר המסוכן ביותר שעשתה לוחמת הסייבר בעשורים האחרונים: ממלחמה על מידע למלחמה על המציאות הפיזית.
מערכת מחשבים שנפרצה יכולה לגרום למפעל להיעצר. מערכת בקרה שנכבשה יכולה להשבית משאבה. פגיעה במערכת חשמל יכולה להחשיך אזור. תקיפה מתוחכמת יותר עלולה, בתרחיש קיצוני, לגרום לציוד לעבוד בצורה שאינה בטוחה ואף ליצור נזק פיזי.
הבריטים מדגישים בצדק שהמתקן שנפגע קטן ושהרשת הלאומית לא הייתה בסכנה. אלא שמנקודת מבט מודיעינית השאלה המעניינת איננה רק מה האיראנים השביתו הפעם — אלא מה הם למדו בדרך.
מתקפות סייבר הן גם מעבדות ניסוי.
התוקף לומד כיצד נכנסים, איזה ציוד נמצא ברשת, כמה מהר מגלים אותו, כיצד צוותי האבטחה מגיבים, אילו מערכות מבודדות ואילו מחוברות, ומה קורה כאשר נותנים פקודה למערכת שאיש מבחוץ לא אמור להיות מסוגל להפעיל.
המתקן הקטן של היום יכול להיות שיעור לקראת היעד הגדול של מחר.
בריטניה וארצות הברית כבר הזהירו בתקופה האחרונה מפני פעילות גוברת של האקרים המזוהים עם איראן. מרכז הסייבר הלאומי הבריטי התריע מפני הסיכון לפגיעה בארגונים בריטיים כתוצאה מפעילות של קבוצות איראניות, במיוחד על רקע העימות הצבאי עם איראן.
ועכשיו האיום קיבל המחשה מוחשית מאוד.
ארבעה ימים.
במשך ארבעה ימים אנשים בתוך מתקן אנרגיה בריטי ניסו להחזיר לפעולה מערכת שתוקפים הקשורים לאיראן הצליחו להשבית מרחוק.
עבור טהרן מדובר בנשק אסטרטגי כמעט אידיאלי. איראן יודעת שאינה יכולה להשתוות לעוצמה הצבאית הכוללת של ארצות הברית ובעלות בריתה. אבל היא גם יודעת שהחברות המערביות הפכו תלויות לחלוטין בטכנולוגיה — ולכן ככל שהן מתקדמות יותר, כך גדל מספר המערכות שאפשר לנסות לתקוף.
ויש לסייבר יתרון נוסף: קשה הרבה יותר להגיב עליו.
כאשר טיל בליסטי משוגר מאיראן, לוויינים ומכ”מים יכולים לזהות את מסלולו. כאשר שורת קוד זדונית מגיעה למחשב בבריטניה, הדרך אל שולחיה יכולה לעבור דרך שרתים, מחשבים פרוצים ותשתיות במדינות רבות.
גם שאלת האחריות מורכבת. יש הבדל עצום בין יחידת סייבר ממשלתית שקיבלה הוראה ישירה מטהרן לבין קבוצת האקרים המזוהה עם המשטר, פועלת למען מטרותיו או מקבלת ממנו תמיכה. לכן גם במקרה הבריטי הניסוח המדויק הוא שהתקיפה מיוחסת להאקרים הקשורים לאיראן — ולא שקיימת בשלב זה הוכחה פומבית שהמנהיגות האיראנית עצמה נתנה את הפקודה.
אבל עבור מי שהמתקן שלו כבה, ההבחנה הזאת אינה מנחמת במיוחד.
והסיפור צריך להדליק נורה אדומה גם בישראל.
ישראל תלויה במערכות דיגיטליות כמעט בכל תחום חיוני: חשמל, מים, מתקני התפלה, בתי חולים, נמלים, תחבורה, בנקים, תקשורת, מפעלים ומערכות ממשלתיות. חלק עצום מהיתרון הישראלי נובע מהטכנולוגיה — אבל אותה טכנולוגיה גם מייצרת משטח תקיפה עצום.
הישראלים התרגלו בשנים האחרונות לחשוב על המלחמה עם איראן באמצעות אזעקות. טיל יוצא, המכ”ם מגלה אותו, התרעה מופעלת ומיירט משוגר.
למתקפת סייבר אין אזעקה.
המלחמה יכולה להגיע בשתיים בלילה ואף אחד ברחוב לא ישמע דבר. אין פיצוץ ואין שובל בשמיים. רק בבוקר מתברר שמשהו הפסיק לעבוד.
וזה גם מסביר מדוע מתקפות על מים וחשמל הן יעד מפתה כל כך. מדינה מודרנית יכולה לספוג פגיעה צבאית קשה ולהמשיך לתפקד. אבל אם החשמל, המים, התקשורת והמערכת הפיננסית מתחילים להשתבש בו־זמנית, הפגיעה הפסיכולוגית והכלכלית יכולה להיות עצומה גם בלי מספר גדול של נפגעים.
האירוע הבריטי עדיין רחוק מאוד מתרחיש כזה. בריטניה לא הוחשכה. רשת החשמל לא קרסה. הציבור אפילו לא הרגיש שהמתקן הושבת.
אבל זו בדיוק הסיבה שהסיפור חשוב.
האיראנים אינם צריכים להחשיך את לונדון בניסיון הראשון כדי להוכיח יכולת. די בכך שהצליחו להגיע מרחוק אל מערכת אמיתית ולהפסיק את פעולתה במשך ארבעה ימים.
המערב קיבל אזהרה.
במלחמות הישנות ניסית להרחיק את האויב מהגבול. אחר כך ניסית ליירט את המטוסים שלו. בהמשך הגיעו הטילים והכטב”מים והכריחו מדינות לבנות שכבות של מערכות הגנה.
עכשיו אין אפילו גבול שאפשר להגן עליו.
האויב יכול לשבת אלפי קילומטרים משם, להביט במסך ולחפש את הדלת הדיגיטלית שנשארה פתוחה.
הפעם זו הייתה תחנת כוח קטנה בבריטניה.
בפעם הבאה איש אינו יודע מה יהיה מחובר למחשב שמצדו השני יושב ההאקר.
איראן לא החשיכה את בריטניה. היא עשתה משהו שאולי מדאיג יותר: היא הוכיחה שאפשר להגיע דרך האינטרנט עד למתג שמכבה מתקן אנרגיה אמיתי.
ובעידן החדש של המלחמות, הטיל המסוכן ביותר לא בהכרח יופיע על המכ”ם.
לפעמים הוא מגיע בשורת קוד.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
