המערב משנה את כללי המשחק: הטרור היהודי בגדה גורר לראשונה חרם כלכלי משמעותי על מפעל ההתנחלויות מעבר לקו הירוק
אחרי שנים של הצתות, תקיפות, השתלטות על שטחים, הקמת מאחזים וגינויים בינלאומיים שלא שינו כמעט דבר בשטח — המערב עובר שלב. בריטניה, צרפת וקנדה מקדמות איסור סחר במוצרי ההתנחלויות, ותשע מדינות נוספות מצטרפות לחזית הקוראת להגבלות לאומיות או אירופיות. בריטניה הולכת רחוק מכולן ומרחיבה את המהלך גם לשירותי מימון, בנייה, תשתיות ונדל״ן. הטרור היהודי היה המאיץ — אבל הסנקציות מתחילות לזוז מהפורעים עצמם אל המערכת שבתוכה הם פועלים.
בריטניה, צרפת, קנדה, דנמרק, פינלנד, איסלנד, אירלנד, נורווגיה, פולין, פורטוגל, ספרד ושוודיה ניצבות מאחורי המהלך החדש. לא כולן מטילות היום בדיוק אותו חרם ובאותה מתכונת: בריטניה, צרפת וקנדה הודיעו על קידום איסור לאומי על סחר במוצרי ההתנחלויות, ואילו המדינות האחרות מקדמות, תומכות או בוחנות צעדים לאומיים ואירופיים נוספים.
אבל הוויכוח על הפרטים עלול להסתיר את האירוע הגדול: אחרי עשרות שנים שבהן אירופה התנגדה להתנחלויות בעיקר באמצעות הודעות, החלטות וגינויים, נוצר גוש מערבי משמעותי המבקש להתחיל לגבות עליהן מחיר.
ובריטניה מסמנת עד כמה רחוק המהלך הזה יכול להגיע.
לונדון אינה מסתפקת באיסור על עגבניות, יין או מוצרים אחרים שיוצרו בהתנחלויות. היא מגבילה גם שירותים הקשורים למימון, בנייה, תשתיות ונדל״ן בהתנחלויות, מטילה סנקציות על קיצונים המעורבים באלימות ומקשיחה את מדיניות יצוא הנשק והציוד שעלולים לתרום מהותית להמשך השליטה בשטחים.
זהו שינוי מהותי משום שהוא מתחיל להעביר את מוקד האחריות מהאדם שמבצע את מעשה האלימות אל המערכת המאפשרת את המציאות שבתוכה הוא פועל.
במשך שנים היה למערב נוח יחסית לטפל בטרור היהודי כבעיה של קיצונים. פלוני שרף בית, אלמוני תקף רועה פלסטיני, קבוצה אחרת הציתה מכונית. גינוי פורסם, לעיתים הוטלה סנקציה אישית, והאירוע הבא הגיע.
הגישה הזאת נשחקת.
שר החוץ הבריטי אד מיליבנד כבר משתמש במונח ״טרוריסטים מקרב המתנחלים״ וטוען שבאזורים מסוימים בגדה מתרחש טיהור אתני של פלסטינים. מבחינת ממשלתו, לא מדובר עוד באוסף מקרי אלימות שאין ביניהם קשר, אלא בתופעה המשנה בהדרגה את המציאות הדמוגרפית והטריטוריאלית בשטח.
זו האשמה חמורה ביותר כלפי ישראל, אבל יהיה מסוכן לפטור אותה רק כעוינות אירופית.
הטרור היהודי בגדה לא התחיל השבוע. במשך שנים מתועדות הצתות בתים, מכוניות ושדות, תקיפות פלסטינים, השחתת רכוש, איומים והשתלטות על שטחים. בחלק מהמקומות עזבו קהילות פלסטיניות קטנות את אזורי מגוריהן בעקבות האיומים והאלימות.
התגובה הישראלית היתה פעמים רבות נקודתית. היו מעצרים, היו חקירות והיו כתבי אישום, אבל התופעה לא נבלמה. במקביל הלכו והתרבו המאחזים, וההתיישבות הפכה לאחד ממוקדי הכוח החשובים ביותר בקואליציה.
וכאן מתחבר הטרור היהודי לפוליטיקה.
כאשר שרים בכירים בממשלת ישראל מדברים בגלוי על סיפוח, הרחבת ההתיישבות, הגירה פלסטינית ויצירת עובדות בלתי הפיכות בשטח, קשה יותר ויותר לשכנע ממשלות זרות שהאלימות היא רק מעשה של קומץ קיצונים שהמדינה מתנגדת להם לחלוטין.
מבחינת המדינות שהצטרפו למהלך, שלושה סיפורים שבעבר טופלו בנפרד מתחברים עכשיו לסיפור אחד: אלימות המתנחלים, התרחבות המאחזים וההתנחלויות ומדיניות ממשלת ישראל בגדה.
ובתוך המשולש הזה ניצבת E1.
תוכנית הבנייה בין ירושלים למעלה אדומים נתפסת בבירות אירופה כמהלך שעלול לפגוע באופן קשה ברצף הטריטוריאלי של מדינה פלסטינית עתידית. לכן ההודעה המשותפת מחברת במפורש בין האלימות, הרחבת ההתנחלויות והמכרזים באזור הזה.
זה כבר אינו מאבק נגד כמה נערי גבעות.
מבחינת חלק הולך וגדל מהמערב, מדובר במאבק נגד תהליך שמייצר מציאות חדשה בגדה — ולכן גם התגובה מתחילה לעבור מהתחום הפלילי והדיפלומטי אל התחום הכלכלי.
בטווח המיידי אין כאן איום דרמטי על המשק הישראלי. היקף היצוא הישיר מההתנחלויות למדינות האלה קטן יחסית לכלל הסחר של ישראל. שום מפעל ישראלי גדול לא ייסגר מחר בבוקר בגלל ההכרזות, והכלכלה הישראלית לא תתמוטט.
אבל מי שסופר רק ארגזי תוצרת מפספס את הסיפור.
הסכנה האמיתית לישראל היא יצירת מנגנון.
אם מדינה יכולה לאסור מוצר שיוצר בהתנחלות מפני שהיא רואה בו חלק מפעילות בלתי חוקית, השאלה הבאה מתבקשת: מה דינה של החברה שבנתה את ההתנחלות? מה דינו של הגוף שמימן אותה? של החברה המספקת לה שירותים? של המשקיע המשתתף בפרויקט?
בריטניה כבר מתחילה לענות על חלק מהשאלות האלה.
ועד היום היה לישראל מחסום הגנה חשוב: אירופה אינה מצליחה להסכים.
גרמניה ומדינות נוספות אינן שותפות לקו החריף הנוכחי, ולכן אין עדיין חרם כולל של האיחוד האירופי. אלא שהמהלך החדש מציע דרך לעקוף את המחסום הזה. אין צורך להמתין להסכמה של כל אירופה אם כל מדינה יכולה לפעול בעצמה.
כך עלולה להיווצר מציאות חדשה בלי החלטה היסטורית אחת בבריסל. עוד מדינה תאסור יבוא, אחרת תגביל שירותים, שלישית תטיל סנקציות על חברות — ובהדרגה מה שנראה היום כאוסף צעדים לאומיים עלול להפוך לנורמה מערבית.
וזה המקום שבו ממשלת ישראל צריכה להביט מעבר לזעם המוצדק מבחינתה על ההתערבות הזרה ולשאול כיצד הגענו לכאן.
למדינת ישראל זכות וחובה להילחם בטרור הפלסטיני ולהגן על אזרחיה. בדיוק משום כך אסור לה להשלים עם יהודים המפעילים טרור נגד אזרחים פלסטינים. מדינה אינה יכולה לדרוש מהעולם להבחין בין טרוריסט לאוכלוסייה אזרחית בצד אחד, ולהתקשות לבצע את אותה הבחנה בצד השני.
הסנקציות המערביות מגיעות מאוחר מאוד. הטרור היהודי בגדה היה צריך להיות מטופל בנחישות בידי מדינת ישראל הרבה לפני שממשלות זרות החליטו שהן צריכות להתערב.
אבל עכשיו כבר מתחיל שלב אחר.
המערב איחר מאוד לטפל בקיני הטרור היהודי. כשהתעורר, הוא כבר אינו מסתפק בלרדוף את מי שמצית את הבית. הוא מתחיל לשאול מי הקים את המאחז שממנו יצא, מי מממן אותו, מי נותן לו שירותים ומי מאפשר למערכת כולה להתקיים.
וזה כבר סיפור הרבה יותר גדול מכמה פורעים על גבעה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שווה לעקוב.
