דווקא בתקופה שבה הגעתו של כוכב הוליוודי לישראל היא כמעט אירוע מדיני, ג׳ון מלקוביץ׳ כבר הסכים לבוא ולהופיע בתל אביב. אלא שאז נשתלו בהודעת יחסי הציבור המקומית ציטוטים נלהבים בשמו על יחסו לישראל ולקהל הישראלי. הדברים התגלגלו לארצות הברית, עוררו סביבו רעש שלא ביקש ולא ציפה לו, ומלקוביץ׳ נאלץ להבהיר שלא אמר אותם. הסוף היה מביך במיוחד: הוא ביטל את הופעתו בישראל והבהיר שעצם נכונותו להגיע לכאן מעולם לא נועדה להביע תמיכה במדיניותה או במנהיגיה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
זה היה אמור להיות סיפור משמח ופשוט. ג׳ון מלקוביץ׳, אחד השחקנים האמריקניים המוערכים והמוכרים בעולם, הסכים לחזור לישראל ולהופיע ב־13 באפריל 2027 בהיכל התרבות בתל אביב עם ״מבקר המוזיקה״ — מופע סאטירי המשלב תיאטרון, מוזיקה קלאסית והומור שחור. בתקופה שבה אמנים בינלאומיים שוקלים בזהירות מיוחדת כל הופעה בישראל, עצם הסכמתו להגיע הייתה הישג נאה בפני עצמו.
אבל בישראל החליט מישהו כנראה שההישג אינו מספיק וצריך לקשט אותו.
בהודעה שנשלחה לתקשורת לקראת המופע הופיע ציטוט שיוחס למלקוביץ׳ ובו נאמר, בין היתר, כי הוא ״נרגש לחזור לישראל״, מצפה לפגוש שוב את ״הקהל הישראלי החם״ וחש כלפיו ״קרבה והזדהות רבה״. הדברים פורסמו בתקשורת הישראלית, ומשם עשו את דרכם לארצות הברית ולתקשורת הבידור הבינלאומית.
וכאן התחילה הצרה האמיתית.
הפרסום עורר סביב מלקוביץ׳ רעש בארצות הברית משום שבעידן הנוכחי כל התבטאות של כוכב בסדר הגודל שלו על ישראל נבחנת מיד בזכוכית מגדלת. משפטים שנועדו בישראל לקדם מכירת כרטיסים קיבלו מעבר לים משמעות רחבה בהרבה: הם הוצגו כביטוי לעמדתו האישית כלפי ישראל בתקופה שבה היחס אליה ואל מדיניות ממשלת נתניהו הוא נושא טעון במיוחד בעולם התרבות והבידור.
אלא שמלקוביץ׳ כלל לא אמר את הדברים.
השחקן הבהיר כי הציטוט נוסח בידי חברת יחסי הציבור שנשכרה לקידום המופע בישראל, מבלי שאמר אותו, מבלי שהתייעצו איתו ומבלי שהוא או נציגיו אישרו אותו. לדבריו, הדברים שיוחסו לו גם אינם משקפים את רגשותיו. מבחינתו נחצה כאן קו שאי אפשר לקבלו, והוא הודיע שלא יגיע להופעה בתל אביב.
צריך לומר בהגינות כי עצם הניסיון להוסיף לקמפיין של אמן אורח ממד מקומי ומחמיא אינו חריג בעולם יחסי הציבור. להפך. יחצנים ומפיקים נוהגים לבקש מאמן בינלאומי כמה מילים על המדינה שאליה הוא מגיע, על הקהל המקומי, על ביקור קודם או על ההתרגשות לקראת המופע. זה חומר קידומי יעיל, אנושי ומקובל לחלוטין.
אבל יש הבדל עצום בין לבקש ציטוט, להציע נוסח ולקבל עליו אישור — לבין לפרסם במרכאות דברים שהאמן טוען שמעולם לא אמר ולא אישר. מרכאות אינן קישוט שיווקי. הן התחייבות לכך שהמילים שבתוכן נאמרו בידי האדם ששמו מוצמד אליהן.
חברת יחסי הציבור התנצלה ואישרה שמלקוביץ׳ לא אמר, מסר או אישר את ההצהרה שיוחסה לו. ההפקה אף ניסתה להסיר את הציטוט לאחר שהתבררה הבעיה והסבירה כי מדובר ב״אי־הבנה״. אלא שבשלב הזה הנזק כבר נעשה: הדברים יצאו מישראל, הגיעו לארצות הברית והציבו את מלקוביץ׳ במצב שבו נדרש להסביר עמדה שמעולם לא הביע.
וזה מה שהופך את האירוע מפדיחה מקצועית לסיפור ישראלי הרבה יותר משמעותי.
מלקוביץ׳ לא החרים את ישראל. להפך. הוא הסכים להגיע. הוא היה אמור להופיע כאן כחלק מסיבוב בינלאומי, כפי שהופיע במדינות רבות אחרות. ישראל מבחינתו הייתה תחנה לגיטימית. דווקא הניסיון להפוך את עצם הגעתו להצהרת אהדה שלא נתן הפך את ההופעה לבעיה עבורו.
מלקוביץ׳ הבהיר בעקבות הפרשה כי הופעתו במדינה כלשהי אינה מהווה אישור למדיניותה, למעשיה או למנהיגיה. הוא גם הדגיש שאינו מזדהה עם הרג חפים מפשע, טרור או ברבריות מכל סוג. המסר היה ברור: נכונותו להופיע בפני קהל ישראלי אינה צריכה להתפרש כהבעת תמיכה במדיניות ממשלת נתניהו.
והאירוניה כמעט מושלמת. בתקופה שבה אמנים בינלאומיים נתונים ללחצים כבדים שלא להגיע לישראל, כאן כבר היה אמן גדול שהיה מוכן לבוא. לא היה צורך לשכנע אותו. לא היה צורך להילחם בחרם. לא היה צורך להוציא ממנו הצהרת תמיכה. היה צריך בסך הכול לאפשר לו להגיע ולעשות את עבודתו.
במקום להסתפק בעובדה החזקה והאמיתית — ג׳ון מלקוביץ׳ מגיע לישראל — מישהו רצה כנראה יותר. לא רק מגיע, אלא מתרגש. לא רק מופיע, אלא חש קרבה. לא רק עולה על הבמה בתל אביב, אלא מעניק לקהל הישראלי חיבוק מילולי שאפשר להפוך לכותרת.
התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין.
מלקוביץ׳ עצמו אינו זר לישראל. הוא הגיע לכאן ב־2008 כאורח הכבוד של פסטיבל הקולנוע בירושלים ושב ב־2013 עם ״הקומדיה השטנית: וידויו של רוצח סדרתי״. לכן קשה במיוחד להציג את הביטול הנוכחי כמעשה של כוכב שמלכתחילה סירב לדרוך בישראל. הוא כבר היה כאן, הסכים לחזור — והפעם איבדנו אותו בדרך.
אפילו המופע שבוטל מעניק לפרשה סיום אירוני במיוחד. ״מבקר המוזיקה״ בנוי סביב ביקורות אמיתיות ואכזריות שנכתבו לאורך ההיסטוריה על מלחינים שהפכו לימים לענקי המוזיקה. מלקוביץ׳ מקריא אותן בעוד המוזיקאים מנגנים את היצירות שהמבקרים קטלו. זהו, בין היתר, מופע על כוחן העצום של מילים.
והנה דווקא המופע על כוחן של מילים בוטל בישראל בגלל מילים שהכוכב שלו אומר שמעולם לא אמר.
יש כאן לקח פשוט לישראל של 2026. לא כל אמן שמוכן להגיע לכאן חייב לאהוב את הממשלה, להזדהות עם מדיניותה או לספק משפט שאפשר להפוך לניצחון הסברתי. בעולם שבו מעמדה של ישראל בזירת התרבות נעשה מורכב יותר, עצם העובדה שאמן בינלאומי גדול מוכן להגיע לתל אביב, לעלות על במה ולהופיע בפני ישראלים היא הישג בפני עצמו.
לפעמים צריך לדעת גם לא לקלקל הצלחה.
ג׳ון מלקוביץ׳ היה בדרך לתל אביב. איש לא היה צריך להמציא לו אהבה לישראל.
היה צריך רק לא להבריח אותו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
