זה לא מאמר פרסומת ואיש לא מימן אותו. אינספור מחקרי עומק מרתקים, שנערכו במעבדות חשובות ורבות מוניטין בעולם, כבר הוכיחו כי כשמדובר בשורה ארוכה של מוצרים אין שום קשר בין המחיר לאיכות המוכחת של המוצר הסופי אלא בשוליים.
האמת היא שהיום כמעט שאי אפשר לייצר מוצר מחורבן. הכל אותו דבר פחות או יותר. אין הבדל מהותי לא באיכות הבד לא בתפירה ולא בעיצוב בין חולצת טריקו שנמכרת ארבע ב-99 בפוקס לחולצה דומה שעולה בחנות אחרת בקניון ב-249 שקל החתיכה ביעני מבצע.
תתפלאו אבל גם במכוניות אין הבדלים מהותיים. כל היצרנים קונים את המכללים המרכיבים מכונית מאותם שניים שלושה מפעלים עולמיים. ההבדל הוא הוא בעיצוב, במיתוג ובמחיר. באוואנטה, בשופוני יא נאס, בשוויץ. הבעיה היא שעל בני ה-20 עד 40 זה ממש לא עובד. לא איכפת להם מהמיתוג להיפך. הם צוחקים על הזקנים עם הרולקסים וחולצות הלה קוסט.
והנה סוד שלא יספרו לכם לעולם: ככל שהמכונית שקנית יקרה יותר היצרנים, יעשו אותה במתכוון פגיעה יותר פנימית כך שתתקלקל דווקא במנעול הדלת, בשמשת החלון, בפנס. המטרה הסודית היא להמאיס עליך את האוטו שעולה הון כדי שתחליף מהר. לכן גם כל חלק במכוניות האלה הוא יקר בטירוף. יש מכוניות שהילפת מפתח תעלה לך 22 אלף שקל. אין בו שום דבר מיוחד ובאי ביי זה יעלה לך 19.90 דולר.
אותו דבר בקוסמטיקה. שם הטירוף עולה על כולם. אותה סחורה בדיוק בשמות שונים, במחירים שונים עם פרזנטורים אחרים. קשת המחירים מטורפת. לגברים אין אף פעם ידע אמיתי כמה נשותיהם זורקות על קוסמטיקה סתמית. אם תחטטו בפחי האפשה בקניונים ובעיקר בחניוניהם תגלו אינסוף שקיות זרוקות מחנויות יוקרה. הן קונות וקונות וקונות ומעלימות את ההוצאה מהבעל.
המון נרכש במזומן כדי שלא יופיע בחשבון כרטיס האשראי. במכונית, בנעלים, בשעון למיתוג של משמעות של הענקת ערך עצמי עודף. זה עובד על לוזרים אכולי ריגשי נחיתות החייבים רולקס בעיקר כדי להרשים את עצמם ועל מנת לדכא את התחושה הפנימית הזועקת תמיד כמו השיר של הבן של שלמה ארצי: ״אני אפס״.
אנשים עם הרבה כסף ולמרבה הצער עוד יותר אנשים שאין להם, הורסים לעצמם את החיים במרדף חסר תוחלת אחרי עוד ועוד ועוד מבלי להבין שלעולם לא יהיו מסופקים עד שלא ישנו את המצפן הפנימי ותחושת הכישלון האיומה המאפילה עליהם ושולטת בהתנהלותם.
כשמדובר באפטר שייב ובבושם לגברים הפירמה אינה קובעת אלא הריח ושרידותו על הגוף. כל בושם מריח אחרת על העור בהתאם לריח הפנימי הנובע בעיקר מהרכב המזון שהוא צורך. מי שאוכל שום, סחוג, עמבה או חילבה מסריח ברמות בלתי נתפסות אבל הוא לא יכול להריח את זה. אנשים כאלה חייבים בושם חזק שיילחם בסירחון וזו משימה לא פשוטה.
למעשה הרכב המזון וכמות המים הנצרכת על ידי בני האדם היא המרכיב המרכזי בריח הגוף שלו. אנשים שמנים מסריחים כי הזיעה שלהם היא תוצר מצחין של הפחמימות והשומנים המוותרים שהגוף מנסה להיפטר מהם כשאינו יכול לפרק את המזון או לאכסנו בתאי השומן המתרבים לחא הפסקה.
אנשים שמנים מגעילים את סביבתם גם בגלל הריחות שהם מפיצים ברמות בלתי מאובחנות ברמת הניחוח הנקלט ומעובד למידע זמין למי שניצב בקרבתו. בקיצור, השמן מסריח באופן בלתי מודע. אפשר לראות זאת על פני מי שניצב בקרבתם ברגע שריח הגוף שלהם חודר לתודעה וזה קורה גם ממרחק של כמטר.
אגב, יש גם אנשים עם עודף משקל ניכר אבל הם ניראים ומריחים בריאות. הם נדירים. תבררו מה התפריט שלהם ותיראו שאינו כולל הרבה פחמימות אייקות, סטייקים או בירות. הכי טוב מריחים אנשים שמרבים לאכול ירקות, פיירות ובעלי כושר גופני המרבים בפעילות גופנית.
עבור הגברים האלה יש לאדידס ליין של אפטר שייב / אודה טואלט לאחרי אימון שאני רוצה להמליץ עליו. בניגוד לבגדי הספורט, קו המוצרים הזה איננו ממותג, הוא זול ואינו מובלט. דווקא חכן אני שולח אתכם דחוף לסופר פארם לקחת הבושם הנהדר הזה ולנסות.
אדידס התחילו לשווק את קו המוצרים המריח הזה בשפריצר ולא בשפיכה ידנית מעצבנת ומרתיעה. ישנן לפחות ארבע חמש אפשרויות עם ריחות שונים ששוכנים נהדר על גברים אמיתיים בעיקר אחרי אימון טוב ומקלחת הגונה שמסתיימת במים פושרים.
אני התרשמתי במעוחד מדגם הצ׳מפיונס ליג מסדרת ויקטורי אדישו, כלומר מהדורת הניצחון. ורבותי שימו לב: המחיר אינו מתאים ללוזרים בעיני עצמם בעלי רגשי נחיתות. רק 49 שקלים ל-100 מ״ל בחלק מסניפי סופר פארם. תנסו את זה לפני שבאדידס יעלו את המחיר.
רמי יצהר Rami Yitzhar
עניין מרכזי
