ישראל חיה מיום הקמתה על קו התפר שבין ביטחון לדמוקרטיה, בין סמכות למשילות ובין עקרונות חוקיים לאינטרסים אישיים, המאבק בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש השב”כ רונן בר איננו עוד עימות ביורוקרטי. זהו עימות גורלי, רב-שכבתי, עתיר יצרים ומשמעויות היסטוריות – שלא נסוב רק סביב זהות ראש השירות החשאי, אלא סביב השאלה: איזו מדינה נהיה אחרי שהקרב הזה יוכרע.
⸻
תחילתו של הקרע: אחריות, שתיקה ומה שביניהן
הכל החל לאחר מתקפת 7 באוקטובר – הטראומה הביטחונית החמורה בתולדות ישראל. בעוד שבר נקט קו של לקיחת אחריות (ולו חלקית), ראש הממשלה נקט בגישה הפוכה: התנערות, הטלת אשמה והצבת גופי הביטחון בקו האש.
בר לא שתק. הוא לא צייץ, לא דיבר למצלמות – אך העביר מסרים ברורים: תמיכה בוועדת חקירה ממלכתית, גיבוי לצוותים המקצועיים, והקפדה על עצמאות שב”כ מול הלחצים הפוליטיים. מבחינת נתניהו – זו הייתה חציית קו אדום.
⸻
התפוצצות: סירוב שובר שתיקה
ברקע, מתנהל משפטו של נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענת בר – שהוגשה בתצהיר רשמי לבג”ץ – נתניהו ביקש ממנו חוות דעת ביטחונית שתמנע את המשך עדותו במשפט. בר סירב.
הוא הדגיש: “נדרשתי לפעול באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תפקידי ועקרונות יסוד של השירות. סירבתי. עמדתי על עצמאותי המקצועית.”
לאחר הסירוב – לא חלפו ימים, אלא שעות – עד שבלשכת רה”מ גובשה החלטה: לסיים את כהונתו של רונן בר.
⸻
פיטורים בחסות חירום – ותגובה של הר געש משפטי
ביום ראשון, 31 במרץ 2025, הממשלה אישרה את פיטוריו של רונן בר. בהודעה הרשמית נכתב כי “הממשלה קיבלה את המלצת רה”מ לסיים את כהונתו של ראש השב”כ עקב אובדן אמון”.
התזמון לא הותיר מקום לספק: הוא בוצע שעות ספורות אחרי סירובו של בר לשתף פעולה עם בקשת נתניהו.
לא חלפה יממה – והעתירות החלו לזרום לבג”ץ. העותר המרכזי: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שטענה כי:
“מדובר במהלך תקדימי, שנעשה ללא נימוק ענייני, במצב של חשש לניגוד עניינים אישי מובהק, בזמן אמת שבו ראש הממשלה מצוי תחת משפט פלילי מתקדם.”
⸻
הניסיון למנות מחליף – והתפוצצות בתוך הליכוד
כחלק מהמהלך, נחשף כי נתניהו ביקש למנות את האלוף (במיל’) אלי שרביט – לשעבר מפקד חיל הים – לראש השב”כ הבא. שרביט, קצין מוערך בעל ותק של עשרות שנים בצה”ל, אינו מגיע מרקע מודיעיני-פנימי, אלא מהזירה הימית.
המינוי עורר תגובות נדהמות, בעיקר בשל שלושה טעמים:
1.חוסר ניסיון מוחלט בעולם הפנימי של השב”כ – מודיעין פנים, סיכול טרור, חקירות רגישות, מבצעים סמויים.
2.זיהוי פוליטי – שרביט נתפס כ”מינוי של אמון”, דמות נאמנה לנתניהו.
3.זעם גובר בליכוד – שרים מרכזיים הזהירו את נתניהו שהמינוי ייתפס כפרובוקציה מסוכנת.
לא עברו 24 שעות – ובלחץ כבד מבית, נתניהו ביטל את המינוי בעצמו.
⸻
בלימת ההדחה: בג”ץ נכנס לזירה
ב-2 באפריל 2025, השופטת גילה כנפי-שטייניץ קובעת: הצו הארעי נשאר בתוקפו. רונן בר ממשיך בתפקידו כראש השב”כ, לפחות עד להכרעה מלאה בעתירה. הממשלה, לעת עתה, אינה רשאית למנות מחליף קבוע.
“לא ניתן לפטר ראש שב”כ על רקע אישי-פוליטי מובהק, ובוודאי שלא תוך כדי משפט פלילי שבו ראש הממשלה עצמו נאשם”, כתבה בהרב-מיארה.
⸻
סערה בצמרת המדינה: מי עומד מאחורי מי?
• מערכת הביטחון שותקת – אך מקורביה מדליפים: אם בר יודח, תתפשט “תחושת רדיפה” בקרב שדרת הפיקוד.
• בכירים בליכוד פנו לנתניהו ישירות: “אל תפתח חזית עם בית המשפט. זה מסוכן.”
• ראשי רשויות ועמותות אזרחיות מציפים את בג”ץ בפניות תמיכה בבר.
• בליכוד, מנגד, תוקפים את בג”ץ ואת היועצת המשפטית, בטענה ל”שלילת סמכות הממשלה למשול”.
המימד המשפטי: האם תהיה חקירה פלילית נגד נתניהו?
ראש לשכת עורכי הדין, עמית בכר, אמר:
“אם אכן נתניהו ביקש מרונן בר לשבש מהלכי משפט ולספק חוות דעת מטעה – יש כאן בסיס ברור לחשד בעבירות שיבוש הליכים, הפרת אמונים וניגוד עניינים חמור.”
כעת נשקלת אפשרות לפתוח בבדיקה פלילית, בכפוף לאישור היועצת המשפטית לממשלה.
⸻
סיכום: לא רק על ראש השב”כ – אלא על עתיד המשטר
המאבק הזה איננו על זהותו של אדם אחד. הוא מתקיים על הקו האדום שמפריד בין שלטון החוק לבין כוח פוליטי גולמי.
• האם לראש ממשלה מותר להדיח ראש שב”כ מסיבות אישיות?
• האם שירות ביטחוני אמור להגן על ראשי ממשלה גם משפטית?
• האם היועצת המשפטית תגבה את שלטון החוק – גם מול ראש הממשלה?
• והאם בג”ץ ימשיך לעמוד בין הרשות המבצעת לבין הפוליטיזציה המוחלטת של רשויות הביטחון?
ישראל עומדת בפני מבחן נדיר. התוצאה – תחרוץ את אופיה של הדמוקרטיה הישראלית לעשורים הבאים.
התחושה הכללית היא של מדינה הדוהרת לאבדון ובכל מקרה ישראל מדרדרת במהירות לאבדון אם הדיקטטוריזציה תתגשם ובכל ישיג סינוואר הרבה מעבר לחלומותיו הדמיוניים ביותר כשהוציא לפועל את מרחץ הדמים של ה-7 באוקטובר.
עניין מרכזי
