כל מה שאתם צריכים לדעת על גאוט (שיגדון)

כאשר כאב חודר לפתע למפרק אחד, בעוצמה כזו שאפילו מגע של שמיכה מרגיש בלתי נסבל – מדובר באות ברור שמשהו בגוף יצא מאיזון. גאוט, או בשמו העברי שיגדון, הוא לא רק מחלה "של זקנים" או בעיה של מי שנהנים מאוכל טוב. מדובר בתופעה דלקתית חריפה שמכה בפתאומיות, ולעיתים קרובות חוזרת שוב ושוב, עד כדי פגיעה בתפקוד היום-יומי. מי שלא מודעים למחלה הזו ולגורמים לה, עלולים לגלות אותה לראשונה דווקא ברגע של כאב עז ובלתי מוסבר.

המפתח להתמודדות עם גאוט טמון בהבנה עמוקה של מהותה, הגורמים לה, הדרך לאבחן אותה, וכמובן – כיצד ניתן למנוע את ההתקף הבא.

מהו גאוט?

גאוט היא מחלה דלקתית הנגרמת מהצטברות של חומצת שתן (חומצה אורית) בגוף. כאשר רמות חומצת השתן עולות מעל הרמה שהגוף מסוגל לפנות, נוצרים גבישים זעירים של חומצה אורית – בעיקר בתוך מפרקים. הגבישים הללו גורמים לתגובה דלקתית חריפה שמביאה עימה כאב חד, נפיחות, חום מקומי ואדמומיות.

המחלה נחשבת לצורה של דלקת מפרקים כרונית, ולעיתים היא מופיעה בפרקים – התקפים חדים בני מספר ימים – ולעיתים מתפתחת למחלה כרונית שפוגעת ביותר ממפרק אחד, עם השלכות מרחיקות לכת על איכות החיים.

מהם הסימפטומים השכיחים?

• כאב פתאומי וחזק מאוד במפרק אחד (לרוב בבוהן כף הרגל)

• נפיחות משמעותית ואודם באזור הכואב

• תחושת חום מקומי

• רגישות קיצונית למגע

• קושי בתנועה

• שיפור מסוים לאחר מספר ימים, אך חזרה של ההתקף בעתיד

אזורים בגוף המועדים לפורענות:

• מפרק הבוהן הגדולה (המקום השכיח ביותר)

• קרסוליים

• ברכיים

• שורש כף היד

• אצבעות הידיים

במקרים מתקדמים במיוחד, כאשר אין שליטה על המחלה לאורך זמן, הגבישים עלולים להצטבר לא רק במפרקים אלא גם ברקמות רכות וליצור גושים הנקראים טופי (Tophi), שעלולים לגרום לעיוותים ולכאב קבוע.

מהם הגורמים המרכזיים להתפתחות גאוט?

תזונה עשירה בפורינים

מזונות שמכילים פורינים בריכוז גבוה מתפרקים בגוף לחומצת שתן. אלו כוללים:

• בשרים אדומים (במיוחד כבד, כליות ואיברים פנימיים)

• מאכלי ים (סרדינים, אנשובי, צדפות)

• אלכוהול – במיוחד בירה וליקר

• משקאות מתוקים עתירי פרוקטוז

עודף משקל והשמנה

משקל עודף מעלה את רמות חומצת השתן בדם ומקשה על פינוי תקין של חומצה זו דרך הכליות.

שתייה לא מספקת של מים

התייבשות או שתייה מועטה לאורך זמן מובילים לריכוז גבוה יותר של חומצת שתן בגוף ומקשים על סינונה מהדם.

מחלות רקע

• יתר לחץ דם

• מחלת כליות כרונית

• סוכרת

• תסמונת מטבולית

תרופות מסוימות

ישנן תרופות שעלולות להעלות את רמות חומצת השתן, למשל:

• משתנים (בעיקר תרופות ללחץ דם)

• אספירין במינון נמוך

• תרופות נוגדות דחייה לאחר השתלת איברים

נטייה גנטית

בקרב חלק מהאנשים קיימת נטייה תורשתית לרמות גבוהות של חומצת שתן, אפילו כשאין גורמי סיכון תזונתיים ברורים.

איך מאבחנים גאוט?

האבחון מתבצע באמצעות מספר שלבים:

בדיקה קלינית

היסטוריה רפואית, תיאור ההתקפים, מיקום הכאב וסימנים גופניים כמו נפיחות, חום מקומי ורגישות.

בדיקות דם

בדיקת רמות חומצת שתן בדם – למרות שהיא לא חד-משמעית, היא כלי עזר חשוב. חשוב לדעת שגם אם רמות חומצת השתן תקינות בעת התקף, זה לא שולל גאוט.

שאיבת נוזל מהמפרק

בדיקה מיקרוסקופית של הנוזל הסינוביאלי מהמפרק יכולה לאשר את נוכחות הגבישים האופייניים של חומצת שתן – זוהי בדיקת האבחון המדויקת ביותר.

הדמיה

בשלבים מתקדמים, ניתן להשתמש בצילום רנטגן, אולטרסונוגרפיה או CT כדי להעריך את נזקי המפרק או לזהות טופי.

כיצד מטפלים בגאוט?

טיפול בהתקף חד

• תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) כגון איבופרופן או נאפרוקסן

• קולכיצין – תרופה ייעודית לגאוט שמפחיתה דלקת

• סטרואידים (כמו פרדניזון) – במקרים חמורים או כאשר לא ניתן ליטול תרופות אחרות

מניעה של התקפים עתידיים

• שימוש קבוע בתרופות להורדת רמות חומצת השתן כמו אלופורינול או פבוקסוסטאט

• התאמת התזונה והפחתת מזונות עשירים בפורינים

• ירידה במשקל במידה ויש עודף

• שתייה מרובה של מים

• הימנעות מאלכוהול

טיפול בטופי ומחלה כרונית

בשלבים מתקדמים בהם מופיעים טופי או נזק מפרקי קבוע, ייתכן שיהיה צורך בטיפול משולב של ראומטולוג, נפרולוג ותזונאי קליני. לעיתים נדירות, נדרשת התערבות כירורגית להסרת גבישים גדולים במיוחד.

האם ניתן למנוע את המחלה?

ברוב המקרים – בהחלט. גאוט היא אחת מהמחלות הדלקתיות שניתן לשלוט בהן היטב באמצעות מודעות, אורח חיים נכון וטיפול תרופתי מתאים.

המלצות למניעה:

• הקפדה על שתייה של לפחות 2 ליטרים מים ביום

• הפחתת צריכה של בשר אדום, מאכלי ים ואלכוהול

• שמירה על משקל גוף תקין

• הימנעות מצומות או דיאטות קיצוניות

• מעקב תקופתי אחר רמות חומצת שתן, במיוחד אם קיימת היסטוריה משפחתית

גאוט ותחושת הבושה – הגיע הזמן לנפץ את המיתוס

רבים תופסים גאוט כמחלה "של אנשים שנהנים יותר מדי מהחיים", או כמצב שנובע מעצלנות או חוסר שליטה. גישה זו אינה רק מוטעית, אלא גם מזיקה. מדובר במחלה עם מרכיב גנטי מובהק, ולעיתים היא מופיעה גם אצל אנשים שמנהלים אורח חיים בריא מאוד. לכן אין מקום לשיפוט – אלא להבנה, טיפול והסברה.

לסיכום

גאוט היא מחלה כואבת, בלתי צפויה ולעיתים משבשת חיים. אך היא גם אחת מהמחלות שניתן להתמודד איתן בצורה יעילה – אם מזהים אותה בזמן ופועלים נכון. מודעות, שינוי תזונתי, מעקב רפואי ושימוש מושכל בתרופות – כל אלו יכולים להפוך את הגאוט ממחלה כרונית מתישה למצב בר-שליטה.

התקף בודד אולי לא יכריע את השגרה, אך חוסר התייחסות עלול להוביל להתקפים חוזרים, לנזק קבוע ולפגיעה במפרקים. דווקא משום שהכאב עז כל כך, אין צורך ביותר מתקרית אחת כדי להבין – הגוף מדבר, וכל שנדרש זה להקשיב.