טראמפ אמר הלילה: אנחנו בוחנים אופציות מאוד חזקות” — טהרן בלחץ, וישראל בציפייה. בפועל לא רק שהאיראנים לא חדלו להרוג מפגינים אלא להיפך – מסע הדיכוי הקטלני מתרחב ומתעצם ואמריקה שותקת בינתיים חרף איומים קודמים של הנשיא האמריקני ״לבוא להציל את האזרחים״.
הדרמה הבינלאומית סביב איראן קפצה הלילה מדרגה לאחר שטראמפ חשף כי טהרן פנתה לראשונה בבקשה לפתוח במשא ומתן על הסכם גרעין חדש. לדבריו, “יתכן שתהיה פגישה, ויתכן שנצטרך לפעול לפני פגישה”, תוך ציון קשרים ישירים עם מנהיגי אופוזיציה איראנים.
האמירות מוושינגטון הובילו את המשטר האיראני להעלאת כוננות צבאית, לתגבור מערכי הגנה ולשקט מופגן של חמינאי, בזמן שהניסיון האיראני לחזור לטריק המוכר של “מו״מ תוך המשך התקדמות גרעינית” נתקל כעת בדמות נשיאותית שאינה קונה זמן בזול.
איראן משחקת על זמן — טראמפ משחק על תוצאה
המהלך האיראני מגיע לאחר שלושה מהלכים אמריקניים שהחזירו את וושינגטון למרכז הבמה:
1. החזרת המכסים לסין — מכה אסטרטגית על מסדרונות הרכש האיראני
2. ונצואלה — פגיעה בחצר האחורית של טהרן שם היא שואבת יוקרה וסחר נפט
3. איתותי כוח במזרח הרחוק — טאיוואן וגרינלנד יצרו הלם בבייג׳ינג והרתעה במוסקבה
לטהרן ברור: המפה האסטרטגית השתנתה.
היכולת של איראן לגרור את המערב למשא ומתן אינסופי נשחקה, ולראשונה מאז הסכם הגרעין היא נאלצת לנסות לפתוח את הדלת.
טראמפ מדבר ישירות: “אני מקבל עדכונים על איראן כל שעה”
המסר קונקרטי: אין זמן לבירוקרטיה.
טראמפ מתזמן לחץ, מייצר עמימות, ומשאיר את האופציה הצבאית על השולחן — לא כסיסמה אלא ככלי משא ומתן ממשי.
והחידוש המדהים:
— קשר ישיר עם האופוזיציה האיראנית
לראשונה מזה שנים, נשיא אמריקני מודיע בפומבי שהוא מדבר עם גורמי אופוזיציה איראנים.
בטהרן זה נחשב קאזוס בלי דאם (סיבה לפעולה) משום שהוא הופך איום חיצוני ללחץ פנימי.
המבחן האיראני: המשטר מול העם
הציות הפנימי לשלטון אינו מבוסס עוד על אהדה — אלא על עייפות ופחד.
גלי המחאה שחזרו לרחובות השנה לא הובילו למהפכה — אבל גם לא דעכו.
העם האיראני כרגע במצב של: “אם מישהו אחר יפתח — אנחנו נצטרף”.
טראמפ מכיר היטב את הניואנס הזה.
זו הסיבה שהוא משלב בין:
✔ איום צבאי
✔ לחץ כלכלי
✔ התערבות פסיכו־פוליטית
✔ תמיכה באופוזיציה
זה בדיוק מודל “שבירת משטר ללא פלישה” שהאמריקנים ניסו בברית המועצות בשנות ה־80.
חמינאי לא מגיב. וזה כבר בפני עצמו תגובה
העובדה שהמנהיג העליון לא יצא להגיב — ולא שלח את הנשיא, הרמטכ״ל או שר החוץ — היא אינדיקציה ברורה ללחץ בצמרת.
במקביל מודיעין במערב מדווח על:
🔺 תגבור סוללות S-300 ו־Bavar-373 סביב מתקנים אסטרטגיים
🔺 צמצום חשיפת הנהגה בתקשורת
🔺 פיקוח פנימי על בכירים (“סיכול עריקה פוליטית”)
🔺 הוראה לאוניברסיטאות לדחות הפגנות “עד עונת האביב”
זהו דפוס מוכר של משטר שמאמין שמשהו עומד להתרחש.
כאן נכנסת ישראל לתמונה
מבחינת ירושלים — זהו חלום אסטרטגי:
✔ וושינגטון חוזרת לזירה
✔ איראן בלחץ מבית
✔ סין נמנעת מלספק מטריה
✔ רוסיה שוקלת מחיר ולא עקרון
✔ אירופה נקרעת בין פחד להצטדקות
ובעיקר:
אין יותר מבוגר אירופי אחראי שמנסה “להציל את ההסכם”.
לראשונה מזה שנים, ישראל יכולה לנשום אוויר אסטרטגי.
הסינים, הרוסים והאירופים — שלוש תגובות שונות לחלוטין
🇨🇳
סין — שקט של חישוב
בבייג׳ינג מבינים שטראמפ לא ביידן, ומעדיפים לא להתערב באיראן לפני שברור מה מטרת וושינגטון.
🇷🇺
רוסיה — עסקה ולא ברית
פוטין צריך את איראן, אבל לא במחיר מלחמה מול ארה״ב.
אם טהרן תסכן את רוסיה — היא תישאר לבד.
🇪🇺
אירופה — היסטריה במסווה
בריסל דוחפת למו״מ בכל מחיר, מתוך חשש לאירוע פליטות ענק נוסף ומחירי אנרגיה.
התרחישים כרגע על השולחן
ישנם שלושה:
תרחיש א׳ — מו״מ עם סכין בגב
איראן תגרור זמן, טראמפ לא יאפשר.
הסיכוי: בינוני.
תרחיש ב׳ — תקיפות ממוקדות על מתקנים
מדויק, כירורגי, בלי כניסה קרקעית.
הסיכוי: בינוני־גבוה.
תרחיש ג׳ — ניסיון שבירת משטר
לא ביום אחד, אלא במהלך רב־חזיתי.
הסיכוי: נמוך־בינוני — אבל עולה.
והשורה הישראלית?
ישראל לא רוצה להיות זו שפותחת.
היא רוצה להיות זו שמסיימת.
הפעם — אם ייפתח חלון — הוא עלול להיות החלון האחרון לפני איראן גרעינית.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה — שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
