דרמה מדינית־משפטית: דיווחים על צווי מעצר בינלאומיים חדשים שהוצאו נגד 3 פוליטיקאים ישראליים ונגד 2 קציני צבא בכירים בחשד לביצוע פשעי מלחמה צווי המעצר הבינלאומיים תקפים ב-124 מדינות בעולם והם בנוסף לצווי המעצר שהוצאו קודם לכן בהקשרי המלחמה בעזה נגד נתניהו ונגד שר הביטחון הקודם, יואב גלנט.
מערכת הביטחון, הדרג המדיני ומשרד החוץ נכנסו היום לכוננות מדינית ומשפטית בעקבות דיווחים שהתפרסמו בכלי תקשורת זרים וישראליים, ובהם גם “הארץ”, שלפיהם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג שוקל או כבר הוציא צווי מעצר בינלאומיים נוספים נגד בכירים ישראלים — בהם שלושה פוליטיקאים ישראלים ושני קצינים בכירים בצה״ל.
נכון לשעה זו, לא פורסמה הודעה רשמית מלאה ומפורטת מטעם בית הדין עצמו לגבי זהות כל החשודים או מהות האישומים המדויקת, אך עצם הפרסום כבר מחולל סערה עצומה בירושלים ובמערכת הבינלאומית.
המשמעות הפוטנציאלית דרמטית: אם אכן מדובר בצווי מעצר רשמיים של בית הדין הפלילי הבינלאומי, כל אחת מ-124 המדינות החברות באמנת רומא עשויה להיות מחויבת לעצור את אותם אישים אם ייכנסו לשטחה.
בישראל רואים בכך לא רק מהלך משפטי — אלא הסלמה מדינית חסרת תקדים במאבק הבינלאומי נגד המדינה ונגד בכיריה.
האירוע מגיע על רקע ההחלטה הקודמת של בית הדין להוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט בפרשת המלחמה בעזה, החלטה שעוררה אז זעם בירושלים ובוושינגטון כאחד.
מאז אותה החלטה, גובר בעולם המערבי הוויכוח סביב שאלת גבולות סמכותו של בית הדין, בעיקר כאשר מדובר במדינות דמוקרטיות ובמלחמות נגד טרור.
בירושלים מנסים להבין האם מדובר בהרחבה של אותה חקירה קיימת — או בשלב חדש וחמור בהרבה, שעלול לכלול כעת גם אנשי צבא פעילים ובכירים פוליטיים נוספים המזוהים עם קבלת ההחלטות במלחמה.
החשש בישראל כפול:
מצד אחד — פגיעה קשה בחופש התנועה של בכירים ישראלים בעולם.
מצד שני — יצירת תקדים בינלאומי שעלול לעודד גל תביעות, תלונות ומעצרים נגד קציני צה״ל וחיילים גם בזירות משפטיות אחרות.
כבר בשנה האחרונה פועלים ארגונים פרו־פלסטיניים ברחבי העולם לאיסוף שמות, תמונות וחומרים נגד חיילים וקצינים ישראלים, בניסיון לקדם חקירות והליכים משפטיים במדינות שונות.
במערכת המדינית בישראל מזהירים זה חודשים כי המאבק המשפטי הפך בפועל ל“חזית נוספת במלחמה”.
במערכת הביטחון קיימת דאגה מיוחדת מהאפשרות שקצינים בכירים יוגבלו בנסיעות לחו״ל, ייאלצו להימנע ממדינות מסוימות או יידרשו לתיאומים ביטחוניים חריגים בכל ביקור רשמי.
בישראל עצמה צפויה תגובה חריפה מאוד אם יתברר שהפרסום נכון.
גורמים מדיניים כבר בעבר הגדירו מהלכים כאלה כ“רדיפה פוליטית במסווה משפטי” וטענו כי בית הדין בהאג מאבד את הלגיטימיות שלו כאשר הוא “יוצר השוואה בין מדינה דמוקרטית הנלחמת בטרור לבין ארגוני טרור עצמם”.
מן העבר השני, תומכי המהלך בעולם טוענים כי הדין הבינלאומי חייב לחול גם על מדינות חזקות ובעלות ברית של ארצות הברית, וכי אין חסינות אוטומטית למנהיגים או למפקדים צבאיים כאשר קיימות טענות לפגיעה באזרחים במהלך לחימה.
גם בארצות הברית עצמה הסוגיה נפיצה מאוד.
בעוד ממשלים אמריקניים לדורותיהם הסתייגו עמוקות מהתערבות בית הדין נגד ישראל, במקביל גובר במערב הלחץ הציבורי והפוליטי סביב המלחמה בעזה והשלכותיה ההומניטריות.
המשמעות המעשית המיידית עדיין אינה ברורה לחלוטין.
לעיתים חולפים שבועות ואף חודשים בין פרסומים תקשורתיים לבין פרסום רשמי של כתבי אישום או צווי מעצר מלאים. במקרים אחרים, עצם הדלפת המידע משמשת ככלי לחץ מדיני ופסיכולוגי עוד לפני קבלת החלטה סופית.
אבל בירושלים מבינים היטב: עצם העובדה ששיח כזה מתקיים בגלוי סביב בכירים ישראלים, קציני צה״ל ונבחרי ציבור — היא כבר אירוע אסטרטגי.
מבחינת ישראל, מדובר במעבר מסוכן ממאבק צבאי ומדיני למלחמת לגיטימציה בינלאומית.
והחשש הגדול באמת בירושלים אינו רק מהאג עצמה — אלא מהאפשרות שהעולם מתחיל להתרגל לרעיון שבכירים ישראלים עלולים להפוך יעד קבוע להליכים בינלאומיים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
