הפגישה השביעית בין טראמפ לנתניהו בבית הלבן היתה שונה מכל קודמותיה.
בלי רעש וצלצולים שכה אופייניים לשניים, בלי החנופה ההדדית המזויפת ובלי הסחבקיות הדביקה והבלתי אמינה שנטפה מכל המפגשים הפומביים הקודמים.
הפעם טראמפ הוא זה ששם גבולות ברורים וחד משמעיים. והתוצאה הסופית היא דממה מעיקה, סיכום קצרצר חסר משמעות והבנה הברורה עתה לנתניהו יותר מתמיד:
הקסם הביבסטי החבוי באנגלית המצוחצחת ובחיוך התמידי המזויף אבד לנצח. לא רק בבית הלבן אלא בארה״ב כולה ובוודאי בעולם כולו. מספרים שנתניהו יצא מהפגישה מדוכא, מדוכדך ושפת הגוף שלו שידרה מצוקה אישית.
כי את ביבי 2026 מעניין רק דבר אחד – ביבי. וביבי כבר אינו נחשב בעיני איש בעולם ובישראל זולת הקומץ שההולך ומצטמק של אינטרסנטים שגם הם בתוכי תוכם יודעים את האמת המרה.
אז מה היה לנו בפגישה? לא הרבה.
מאחורי הדלתיים הסגורות בבית הלבן: טראמפ ונתניהו ניסו לשקם את הברית – איראן בראש, אבל לא היחידה
הפגישה הלילית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הייתה הרבה יותר ממפגש שגרתי בין שני בעלי ברית. זו הייתה פגישה שנערכה לאחר שבועות של מתיחות גוברת, חילוקי דעות פומביים, הדלפות הדדיות והערכות כי היחסים האישיים והאסטרטגיים בין שני המנהיגים הגיעו לנקודת מבחן רגישה במיוחד.
בסיום כ־90 דקות של דיונים סגורים, שני הצדדים בחרו לשדר מסר אחיד: “פגישה חיובית”, “פגישה מצוינת”, “אחת הטובות שהיו לנו”. אלא שמאחורי ההודעות המחויכות מסתתרת מציאות מורכבת הרבה יותר, שבה שתי המדינות עדיין מסכימות על היעד – אך לא בהכרח על הדרך להגיע אליו.
איראן – הנושא המרכזי
אין ספק כי איראן הייתה מוקד השיחה. נתניהו הגיע לוושינגטון כשהוא מבקש להבטיח כי ארצות הברית לא תאפשר לטהרן לשקם את תוכנית הגרעין שלה או לנצל את ההפוגה בלחימה כדי להתארגן מחדש.
לפי ההודעות הרשמיות, שני המנהיגים חזרו והדגישו את מחויבותם המשותפת למנוע מאיראן נשק גרעיני. זה היה המסר המרכזי שיצא מהפגישה.
אלא שכאן מסתיים כמעט הקונצנזוס.
טראמפ ממשיך להאמין כי לאחר סבב הלחימה האחרון יש מקום לנסות למצות מסלול דיפלומטי מול איראן. הוא שב והבהיר כי מתקיימים מגעים וכי הוא מוכן לתת הזדמנות נוספת לדיפלומטיה כל עוד האיראנים אינם מנצלים אותה להמשך התחמשות.
ישראל, לעומת זאת, חוששת שכל עיכוב יאפשר לאיראן לשקם את מתקניה, להחזיר חלק מהיכולות שאיבדה ולהמשיך בהתקדמות לעבר נשק גרעיני. מבחינת ירושלים, כל הסכם חייב להיות מלווה בפיקוח הדוק ובאיום צבאי אמין.
בפועל, שני הצדדים מסכימים על היעד – אך חלוקים לגבי לוח הזמנים, מידת האמון שניתן לתת באיראנים והכלים הנכונים להשגת התוצאה.
המתיחות שקדמה לפגישה
עצם העובדה שהפגישה הסתיימה באווירה חיובית אינה מובנת מאליה.
בשבועות האחרונים נשמעו מצד טראמפ אמירות ביקורתיות כלפי נתניהו. בין היתר הביע אי שביעות רצון מהדלפות הנוגעות לנושאים ביטחוניים ומהאופן שבו הוצגו לציבור חילוקי הדעות בין המדינות.
גם בירושלים לא הסתירו את הדאגה מהעדפתו של טראמפ לנסות למצות מסלול מדיני מול איראן לפני כל החלטה על חידוש הלחץ הצבאי.
לכן, עצם העובדה ששני המנהיגים יצאו מן הפגישה עם מסרים חיוביים, לחיצות ידיים והצהרות על שיתוף פעולה מלא, נחשבת להישג מדיני חשוב עבור שני הצדדים.
לא רק איראן
לצד סוגיית איראן נדונו גם שורה של נושאים אסטרטגיים נוספים.
בראשם עמדה הרחבת הסכמי אברהם והאפשרות לצרף בעתיד מדינות ערביות נוספות למעגל הנורמליזציה.
השניים דנו גם במצב בלבנון, בהתפתחויות ברצועת עזה, בשאלת המעורבות הבינלאומית ביום שאחרי המלחמה, בהמשך שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לארצות הברית ובחיזוק מערכי ההגנה האווירית לנוכח האיומים החדשים מצד איראן ושלוחותיה.
נבחנה גם תמונת המצב האזורית הרחבה, כולל פעילות משמרות המהפכה, חיזבאללה, החות’ים והמיליציות הפרו־איראניות בעיראק ובסוריה.
הרקע הפוליטי
לעיתוי הפגישה יש משמעות פוליטית ברורה.
טראמפ נמצא בתקופה שבה הוא מבקש להציג לציבור האמריקני מנהיגות בינלאומית, לצד צמצום המעורבות הצבאית הישירה של ארצות הברית במזרח התיכון.
נתניהו, מצדו, נמצא בעיצומה של מערכת פוליטית רגישה בישראל ומעוניין להציג מערכת יחסים יציבה עם הבית הלבן דווקא לאחר גל הפרסומים על מתיחות בינו לבין טראמפ.
לכן, לשני הצדדים היה אינטרס ברור להקרין יציבות, תיאום ושותפות אסטרטגית.
גם הכלכלה הייתה על השולחן
למרות שלא התקבלו החלטות כלכליות רשמיות, שני הצדדים מודעים לכך שכל התפתחות במאבק מול איראן משפיעה ישירות על הכלכלה העולמית.
מחירי הנפט, תנועת הספנות במצר הורמוז, יציבות שוקי ההון ואמון המשקיעים מושפעים מכל הצהרה היוצאת מוושינגטון ומטהרן.
המסר המרגיע שיצא מהפגישה סייע בינתיים לשמור על יציבות יחסית בשווקים, אך ברור לכל הצדדים שכל הידרדרות נוספת עלולה להפוך במהירות גם למשבר כלכלי עולמי.
השורה התחתונה
מי שחיפש הכרזה דרמטית לא קיבל אותה.
לא נחתם הסכם חדש, לא הוכרזה תוכנית משותפת חדשה מול איראן ולא נרשמה פריצת דרך מדינית.
אבל מבחינה אסטרטגית ייתכן שהפגישה השיגה יעד חשוב לא פחות: עצירת ההידרדרות ביחסים האישיים והמדיניים בין טראמפ לנתניהו.
המסר שיצא מן הבית הלבן ברור: למרות חילוקי הדעות, הברית בין ארצות הברית לישראל נותרה חזקה, ושתי המדינות ממשיכות לראות במניעת התחמשותה הגרעינית של איראן יעד אסטרטגי עליון.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם ההבנות שהושגו יספיקו כאשר תתקבל ההחלטה הבאה מול איראן. אם טהרן תחדש את התקדמותה לעבר נשק גרעיני או תבחר בהסלמה צבאית נוספת, יעמדו טראמפ ונתניהו שוב בפני המבחן האמיתי – האם להמשיך בדיפלומטיה או לחזור לשדה הקרב.
עניין מרכזי – חדשות, ניתוחים וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
