מעטות האגדות שנולדו במלחמות המודרניות והצליחו להפוך למיתוס בינלאומי כמו סיפורם של “ענקי אפגניסטן”. במשך יותר משני עשורים מסתובבות ברשת, בפודקאסטים, בפורומים של יוצאי צבא, בספרים ובסרטונים טענות שלפיהן לוחמי הכוחות המיוחדים של ארצות הברית נתקלו במהלך המלחמה באפגניסטן ביצורים אנושיים עצומי ממדים, בגובה של ארבעה עד חמישה מטרים, והצבא האמריקני הסתיר את הפרשה באמצעות סיווג ביטחוני חסר תקדים.
האם מדובר באמת שנקברה עמוק בארכיוני הפנטגון? בסיפור מלחמה שהתנפח עם השנים? או באחת האגדות האורבניות המצליחות ביותר של עידן האינטרנט?
הסיפור שהפך לאגדה
הגרסה המפורסמת ביותר מכונה “ענק קנדהאר”. לפי הסיפור, בשנת 2002 נשלחה יחידת כוחות מיוחדים אמריקנית לחפש כוח סיור שנעלם באזור הררי ומבודד סמוך לקנדהאר.
כאשר הלוחמים הגיעו לפתח מערה, כך נטען, יצא ממנה יצור עצום ממדים, בעל שיער אדמוני, שתי שורות שיניים, שש אצבעות בכל יד ורגל, וגובה שהוערך ביותר מארבעה מטרים. לפי הסיפור, הענק דקר למוות את אחד החיילים באמצעות חנית ענקית לפני שכל אנשי הכוח פתחו לעברו באש רצופה במשך כחצי דקה והרגו אותו.
בהמשך, כך נטען, הוזעק מסוק תובלה כבד שהעמיס את גופת הענק ברשת מטען והטיס אותה לבסיס אמריקני סודי. אנשי היחידה הוחתמו על מסמכי סודיות והוזהרו שלא להזכיר לעולם את שאירע.
מאין הגיע הסיפור?
כאן מתחילות הבעיות.
הסיפור הופץ לראשונה בידי חוקרי תופעות על־טבעיות, בעיקר סטיב קווייל ובהמשך ל”א מרצולי, שהתבססו על עדות של אדם אלמוני שכונה “מר K”. מאז התפשט הסיפור במהירות עצומה והפך לאחד מסיפורי הקונספירציה הצבאיים המפורסמים בעולם.
אלא שמאז ועד היום לא הופיע אף עד שניתן לאמת את זהותו, לא נחשף מסמך רשמי, לא פורסם דו”ח צבאי, ולא נמצאה כל ראיה פיזית לקיומו של אותו ענק.
למה דווקא אפגניסטן?
לאפגניסטן יש היסטוריה ארוכה של סיפורים על יצורים ענקיים החיים במערות ובהרים.
אגדות דומות קיימות מאות שנים גם בפרס, בפקיסטן, בהודו ובאזורים נוספים של מרכז אסיה. במסורות עתיקות מסופר על ענקים, שדים ויצורים מסתוריים החיים באזורים שאדם כמעט אינו מגיע אליהם.
העובדה שהמלחמה התנהלה באחד המקומות ההרריים והמבודדים ביותר בעולם רק תרמה להתפתחות הסיפורים.
ומה עם הנפילים?
כאן נכנס הממד התנ”כי.
חלק מהמאמינים טוענים שאין מדובר כלל בבני אדם אלא ב”נפילים” – אותם ענקים המוזכרים בספר בראשית.
לפי הפרשנות הזו, חלק מצאצאי הנפילים שרדו באזורים מבודדים במשך אלפי שנים, ואפגניסטן היא אחד המקומות האחרונים שבהם ניתן היה למצוא אותם.
אחרים מרחיקים לכת וטוענים שממשלות העולם יודעות על קיומם של יצורים כאלה ומסתירות את המידע מחשש לזעזוע עולמי.
אין כמובן כל ראיה מדעית התומכת בטענות הללו, אך הן ממשיכות להעסיק מיליוני בני אדם.
למה הסיפור ממשיך לחיות?
מפני שהוא כולל את כל המרכיבים של מיתוס מודרני מושלם.
כוחות מיוחדים.
מסמכים מסווגים.
פנטגון.
מערות מסתוריות.
תנ”ך.
חייזרים.
יצורים קדומים.
וממשל שמסתיר את האמת.
כאשר כל המרכיבים הללו מתחברים, קשה מאוד לעצור את הדמיון האנושי.
הסתירות שאי אפשר להתעלם מהן
ככל שבודקים את הסיפור לעומק, כך מתגלות יותר ויותר סתירות.
יש גרסאות שבהן גובהו של הענק ארבעה מטרים, אחרות מדברות על חמישה מטרים ואף יותר.
פעם מדובר בכוחות המיוחדים של צבא היבשה, פעם ביחידת ריינג’רס ופעם בכוח אחר לחלוטין.
גם השנה משתנה מגרסה לגרסה, סוג המסוק משתנה, מספר הלוחמים משתנה ואפילו אופן הריגתו של הענק משתנה.
כאשר אירוע אמיתי נחקר במשך שנים, בדרך כלל הפרטים מתחדדים. במקרה הזה קורה בדיוק ההפך – ככל שהזמן עובר, הסיפור רק הולך ומתפצל לעוד ועוד גרסאות.
הראיה שלא קיימת – ואולי זו השאלה החשובה מכולן
אבל יש נקודה אחת שמטילה צל כבד במיוחד על כל הפרשה.
לכאורה מדובר באירוע שהתרחש בשנת 2002. באותה תקופה מצלמות דיגיטליות כבר היו נפוצות מאוד, מצלמות וידאו אישיות היו זמינות, ובידי הצבא האמריקני היו מערכות צילום ותיעוד מהמתקדמות בעולם.
אם כוח אמריקני אכן נתקל ביצור בגובה ארבעה או חמישה מטרים, הרג אותו ואף פינה את גופתו במסוק – קשה מאוד להבין כיצד במשך יותר מעשרים שנה לא הופיעה אפילו תמונה אחת. לא סרטון. לא צילום מטושטש. לא פריים ממצלמת קסדה. לא צילום לוויין. לא מסמך מצולם. לא בדל אחד של ראיה חזותית שניתן לבדוק.
תומכי התיאוריה מסבירים שהכול הוחרם, סווג והוסתר במסגרת מבצע סודי של הכוחות המיוחדים. אלא שגם ההסבר הזה מתקשה לעמוד במבחן המציאות. בעשרים השנים האחרונות הודלפו לעולם אלפי מסמכים מסווגים, סרטוני קרבות, תצלומי לוויין, הקלטות מודיעין וחומרים סודיים ביותר ממערכות הביטחון האמריקניות.
דווקא אירוע שאילו היה אמיתי היה נחשב לאחת התגליות הגדולות בתולדות האנושות – לא הותיר אחריו אפילו פירור אחד של ראיה חזותית.
זו אולי הנקודה החזקה ביותר נגד אמינות הסיפור.
אז אולי בכל זאת קרה משהו?
גם מי שאינו מאמין בענקים מודה שאפגניסטן הייתה כר פורה ללידת אגדות.
חיילים פעלו חודשים ארוכים בהרים מבודדים, לעיתים בתנאי לחץ קיצוניים, כשהם מוקפים באוכלוסייה מקומית שהאמינה במשך דורות בסיפורים על יצורים מסתוריים.
במצבים כאלה די באירוע חריג אחד, בשמועה אחת או בטעות בזיהוי כדי ליצור סיפור שממשיך להתגלגל שנים.
המסקנה
נכון להיום אין שום ראיה מוצקה לכך שחיילים אמריקנים הרגו ענק באפגניסטן.
אין גופה.
אין מסמכים.
אין עדויות הניתנות לאימות.
אין ממצאים ביולוגיים.
ובעיקר – אין אפילו צילום אחד.
מצד שני, גם היעדר הראיות לא הצליח להרוג את הסיפור. להיפך. ככל שחולפות השנים, “ענק קנדהאר” רק הופך מפורסם יותר.
אולי משום שבני אדם אוהבים להאמין שלעולם עדיין יש סודות עצומים שטרם נחשפו. אולי משום שכל דור זקוק למפלצות שלו. ואולי משום שבין אלפי הדיווחים האמיתיים והשקריים היוצאים מאזורי מלחמה, תמיד יישאר מקום גם לאגדה אחת גדולה במיוחד.
האם אי־שם בהרי אפגניסטן הסתתר באמת יצור שלא היה אמור להתקיים? נכון לעכשיו, אין שום ראיה משכנעת לכך. אבל כמו כל מיתוס גדול, גם הסיפור הזה מסרב למות.
עניין מרכזי – חדשות, סקופים ופרשנות מאז 1999. לחיצה על לייק תוביל אותך לכתבה הבאה, שסביר להניח שלא תמצא במקום אחר.
