המחסור במיירטים הוא שמעכב את ההכרעה: מלחמת ההתשה של איראן חושפת את נקודת התורפה של המערב
כשהכול כבר היה מוכן, על פי דיווחים שונים, למתקפה רחבת היקף נוספת נגד איראן בסוף השבוע – מתקפה שהייתה עשויה לכלול גם השתתפות ישראלית – הגיע ברגע האחרון בלם פתאומי. התוכניות הוקפאו, המטוסים לא המריאו והפקודה המיוחלת לא ניתנה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אותת כי הוא מעוניין לשמור את האופציה הצבאית על השולחן, וישראל מצדה ממשיכה לראות בפגיעה נוספת בתוכנית הטילים והגרעין האיראנית יעד אסטרטגי ראשון במעלה. אולם בטהרן העבירה מסרים שלפיהם כל מתקפה חדשה תיענה במטחי תגובה רחבים נגד ישראל ונגד יעדים אמריקניים באזור.
לנוכח ההערכות הללו בחנו מחדש גורמי המודיעין והפיקוד הצבאי את מאזן הסיכונים. אחת הסוגיות המרכזיות שעלו היא לא עצם היכולת לתקוף את איראן, אלא היכולת לעמוד לאורך זמן במתקפת הנגד – ובעיקר מלאי מיירטי ההגנה, שהפך למשאב האסטרטגי הקריטי ביותר במערכה.
במשך חודשים ארוכים התמקד הדיון הציבורי במספר המטוסים, בפצצות החודרות, ביכולות המודיעין ובשאלת הנזק שנגרם לאיראן. אלא שככל שהעימות מתמשך, מתברר כי השאלה החשובה ביותר אינה כמה מטרות ניתן להשמיד – אלא כמה זמן ניתן להמשיך ולהגן על העורף באותה רמת יעילות.
הנושא עלה גם בדבריו של מפקד פיקוד המרכז האמריקני, האדמירל בראד קופר, שתיאר את העומס הכבד על מערכי ההגנה האווירית בעקבות רצף העימותים במזרח התיכון. גם אם לא נמסרו נתונים רשמיים על היקף המלאים, עצם העובדה שהפיקוד האמריקני ומערכת הביטחון הישראלית מדגישים שוב ושוב את הצורך להאיץ את קצב הייצור מלמדת עד כמה הנושא הפך למרכיב מרכזי בתכנון המבצעי.
בישראל, מטבע הדברים, אין כל פרסום רשמי על מספר מיירטי “חץ”, “קלע דוד” או מערכות אחרות שנותרו במחסנים. זהו מידע מסווג מן הרגישים ביותר. גם בארצות הברית לא מפרסמים את מלאי טילי THAAD או PAC-3. לכן כל מספר המתפרסם ברשתות החברתיות או בכלי תקשורת שונים הוא בגדר הערכה בלבד ולא נתון רשמי שניתן לאמת.
מה שכן ידוע הוא שקצב הייצור של מיירטים מתקדמים רחוק מאוד מקצב השימוש האפשרי בהם בזמן מלחמה. ייצור של מיירט בליסטי מתקדם דורש שרשרת אספקה מורכבת, רכיבים אלקטרוניים רגישים, מערכות בקרה, מנועים וחומרי גלם ייעודיים. גם כאשר מפעלי התעשיות הביטחוניות עובדים במלוא הקצב, לא מדובר בימים או בשבועות אלא בחודשים ארוכים עד שמיירטים חדשים מגיעים לכשירות מבצעית.
זו בדיוק הנקודה שאיראן מבינה היטב.
בעוד שישראל וארצות הברית בונות את כוחן על עליונות טכנולוגית, מודיעינית ואווירית, איראן מנהלת במידה רבה מלחמת שחיקה. מבחינתה, אין הכרח שכל טיל יפגע במטרה. די בכך שכל מטח יחייב את ישראל ואת בעלות בריתה לשגר עוד ועוד מיירטים יקרים, יפחית את המלאים ויגביר את הלחץ על קווי הייצור.
הפער בין שני הצדדים אינו רק צבאי אלא גם תפיסתי.
במערב קיימת רגישות גבוהה מאוד לנפגעים, לפגיעה בתשתיות וללחץ ציבורי. כל אזעקה, כל פגיעה ישירה וכל הרוג משפיעים מיד על סדר היום ועל קבלת ההחלטות. מנגד, המשטר האיראני הוכיח לאורך עשרות שנים נכונות להמשיך ולספוג סנקציות, בידוד בינלאומי, חיסולים ופגיעות בתשתיות מבלי לשנות בהכרח את יעדיו האסטרטגיים.
זהו יתרון שקשה למדוד במספרים.
במונחים צבאיים, לעיתים מכנים זאת “יכולת ספיגה אסטרטגית” – הנכונות להמשיך להילחם גם במחיר גבוה מאוד. אין פירוש הדבר שאיראן חסינה מפני לחץ או שנזק אינו משפיע עליה, אלא שהנהגתה עשויה להיות מוכנה לשלם מחיר גבוה יותר לאורך זמן מאשר דמוקרטיות מערביות.
גם מבחינה כלכלית, המשוואה מורכבת. מיירט מתקדם עשוי לעלות סכומי עתק, ולעיתים נדרשים שני מיירטים כדי להבטיח יירוט של איום בודד. כאשר מטחים חוזרים ונשנים נמשכים לאורך זמן, השאלה אינה רק אם ניתן ליירט – אלא האם ניתן להמשיך לעשות זאת באותה עוצמה גם בעוד חודש, חודשיים או חצי שנה.
במערכת הביטחון הישראלית ובפנטגון מבינים היטב שהמלחמות של העשור הבא לא יוכרעו רק על ידי איכות המטוסים או התחכום המודיעיני. הן יוכרעו גם על ידי היכולת של התעשיות הביטחוניות לייצר במהירות עצומה מערכות הגנה חדשות, לחדש מלאים ולהבטיח רציפות מבצעית.
לכן, כאשר נשקלת כל מתקפה נוספת נגד איראן, השאלה אינה מסתכמת רק במספר המטרות שיושמדו או בנזק שייגרם לפרויקט הטילים והגרעין. לצד ההישגים האפשריים ניצבת גם שאלת המחיר: כמה טילים תשגר איראן בתגובה, כמה מיירטים יידרשו כדי לבלום אותם, וכמה זמן יידרש כדי להשלים מחדש את החסר.
ייתכן שזו הסיבה שהדיון האסטרטגי השתנה. במקום לשאול מי מסוגל להנחית את המכה הכואבת ביותר, השאלה החשובה יותר היא מי מסוגל להחזיק מעמד זמן רב יותר.
במלחמת התשה, לא תמיד מנצח מי שמכה חזק יותר. לעיתים מנצח מי שמסוגל להמשיך להילחם גם כאשר המחיר הולך ומאמיר.
עניין מרכזי – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
