קבוצת משקיעים בהשתתפות ג׳ף בזוס, מייסד אמזון ואחד האנשים העשירים בעולם, רכשה כ־30 אחוז ממועדון ליברפול תמורת כ־1.65 מיליארד ליש״ט. הבעלים הנוכחיים נשארים בשליטה, אבל העסקה משקפת תופעה גדולה בהרבה: ההון האמריקני כבר מחזיק ביותר ממחצית מועדוני הליגה האנגלית הבכירה ובחלק עצום מהכדורגל האיטלקי. הכדורגל האירופי הופך במהירות לאחד מנכסי ההשקעה המבוקשים של עשירי אמריקה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
ג׳ף בזוס נכנס לאנפילד. לא כבעל הבית החדש של ליברפול ולא כמי שיקבע מי יהיה המאמן או איזה חלוץ יירכש, אלא כמשקיע בקבוצה עתירת הון שרוכשת נתח של כ־30 אחוז מאחד ממועדוני הכדורגל המפורסמים בעולם.
בעלי ליברפול, קבוצת פנוויי ספורט האמריקנית, סיכמו על מכירת הנתח לקבוצת משקיעים בשם “1892 אחזקות”, על שם שנת הקמת המועדון. התמורה המדווחת היא כ־1.65 מיליארד ליש״ט, סכום המשקף לליברפול שווי של כ־5.5 מיליארד ליש״ט. העסקה עדיין טעונה את האישורים הרגולטוריים הנדרשים.
המספרים ממחישים איזו מכונת כסף הפך הכדורגל האנגלי להיות. פנוויי רכשה את כל ליברפול בשנת 2010 תמורת כ־300 מיליון ליש״ט. כעת, 16 שנים מאוחר יותר, היא מוכרת פחות משליש מהמועדון תמורת יותר מפי חמישה מהסכום ששילמה אז עבור כולו — ועדיין נותרת בעלת השליטה.
במילים פשוטות: מדובר באחת מהשקעות הספורט המוצלחות של העשורים האחרונים.
מי שמוביל את קבוצת הרוכשים הוא איש העסקים הבריטי־הודי אמיט בהאטיה, שכבר מכיר היטב את הכדורגל האנגלי לאחר שנים ארוכות בקווינס פארק ריינג׳רס. בהאטיה צפוי להתמנות לסגן יו״ר ליברפול. לצדו נמצאים בזוס, אדוארדו סברין, ממייסדי פייסבוק, הון ממשפחת מיטאל ומשקיעים נוספים.
בזוס עצמו צפוי להיות משקיע שקט. הוא לא יקבל בשלב זה מושב בהנהלת ליברפול ולא אמור להיות מעורב בניהול היומיומי. עבורו זו בכל זאת נקודת ציון: לאחר ששמו נקשר במשך השנים לאפשרות לרכוש קבוצות ספורט אמריקניות, זו כניסתו המשמעותית הראשונה לבעלות במועדון ספורט.
והשאלה המעניינת באמת איננה מדוע בזוס קנה חלק מליברפול.
השאלה היא מדוע עשירי אמריקה קונים את אירופה.
התשובה מתחילה בעובדה שכדורגל אירופי גדול הוא מוצר שכמעט בלתי אפשרי לייצר מחדש. אפשר להקים חברת טכנולוגיה חדשה, רשת מסעדות חדשה ואפילו ליגת ספורט חדשה. אי אפשר להקים מחר ליברפול חדשה עם יותר ממאה שנות היסטוריה, אנפילד, אליפויות, גביעי אירופה ומאות מיליוני אוהדים ועוקבים ברחבי העולם.
זו נדירות — ובשוק ההון נדירות שווה כסף.
ליברפול אינה מוכרת רק כרטיסים למשחק. היא מוכרת זכויות שידור, חולצות, חסויות, אירוח, תוכן, משחקי ראווה, מוצרים ומערכת יחסים רגשית עם קהל המשתרע מאנגליה ועד ארצות הברית, הודו, סינגפור, אפריקה והמזרח התיכון. ההנהלה החדשה כבר מדברת על האפשרויות הטמונות בהרחבת הפעילות באסיה ובהודו בפרט.
מנקודת מבטו של משקיע אמריקני, מדובר במותג בינלאומי בעל יתרון כמעט בלתי ניתן לחיקוי.
והאמריקנים כבר נמצאים עמוק בתוך הכדורגל האנגלי.
ארסנל נמצאת בשליטת משפחת קרונקי האמריקנית. סטן קרונקי ומשפחתו אינם משקיעי כדורגל בלבד; אימפריית הספורט שלהם כוללת גם קבוצות גדולות בפוטבול האמריקני, בכדורסל ובהוקי קרח.
מנצ׳סטר יונייטד נמצאת זה שנים בשליטת משפחת גלייזר מארצות הברית, המחזיקה גם בטמפה ביי באקנירס מליגת הפוטבול האמריקנית. בשנים האחרונות נכנס גם ג׳ים רטקליף הבריטי כבעל מניות מרכזי וקיבל אחריות רחבה על פעילות הכדורגל, אך משפחת גלייזר נשארה גורם מרכזי בבעלות.
צ׳לסי נמצאת בשליטת קבוצת משקיעים אמריקנית המזוהה עם טוד בוהלי וקרן קלירלייק. בוהלי קשור גם לבעלות בלוס אנג׳לס דודג׳רס בבייסבול האמריקני.
פולהאם נמצאת בבעלות שאהיד חאן, המחזיק גם בג׳קסונוויל ג׳אגוארס. לידס נמצאת בשליטת קבוצת משקיעים הקשורה לסן פרנסיסקו פורטי ניינרס. לבורנמות׳, אסטון וילה ומועדונים נוספים יש אף הם בעלות או השקעות אמריקניות.
אפילו במנצ׳סטר סיטי, המזוהה בראש ובראשונה עם אבו דאבי, קיים נתח אמריקני משמעותי באמצעות קרן ההשקעות סילבר לייק.
הנתון הכולל כבר מדהים: בעונת 2025/26 יותר ממחצית מועדוני הליגה האנגלית הבכירה היו בבעלות רוב אמריקנית או בשליטת חברות אמריקניות. לפני קצת יותר משני עשורים בעלות אמריקנית על מועדון אנגלי גדול הייתה כמעט חריגה. כיום היא כמעט שגרתית.
אבל אם אנגליה הפכה ליעד היוקרתי ביותר של ההון האמריקני, איטליה הפכה למעבדה שלו.
מילאן נשלטת בידי קרן אמריקנית. אינטר נמצאת בידי קרן ההשקעות האמריקנית אוקטרי. רומא נמצאת בבעלות משפחת פרידקין מטקסס. אטאלנטה קשורה להון אמריקני, וכך גם פארמה, פיזה ומועדונים נוספים.
תשעה מתוך עשרים מועדוני הליגה האיטלקית הבכירה נמצאו בשנים האחרונות בשליטה או בבעלות משקיעים מצפון אמריקה.
הסיבה שהאמריקנים אוהבים במיוחד את איטליה פשוטה: שם אפשר היה למצוא במשך שנים מותגים מפוארים במחירים נמוכים בהרבה מאלה של אנגליה.
מועדון איטלקי יכול להגיע עם היסטוריה של מאה שנה, מאות אלפי אוהדים, שם המוכר בכל העולם ומקום בליגה אירופית בכירה — ובכל זאת להיות שווה רק חלק קטן ממועדון מקביל באנגליה. עבור קרן השקעות אמריקנית זו הזדמנות קלאסית: לרכוש נכס שהניהול המסחרי שלו מפגר אחרי הפוטנציאל שלו, לשפר הכנסות, לבנות או לשדרג אצטדיון, להרחיב פעילות בינלאומית וליהנות מעליית הערך.
זה בדיוק מה שאמריקה יודעת לעשות עם ספורט.
הליגות האמריקניות הפכו במשך עשרות שנים קבוצות למכונות מסחר משוכללות. הן למדו כיצד להוציא יותר כסף מכל מושב באצטדיון, מכל אוהד, מכל שידור, מכל נותן חסות ומכל מטר רבוע במתחם הספורט.
כאשר משקיעים אמריקנים מסתכלים על הכדורגל האירופי, הם רואים לעיתים דבר שאוהד אירופי כלל אינו רוצה לראות: עסק שאינו מממש את מלוא פוטנציאל ההכנסה שלו.
האוהד רואה יציע.
המשקיע רואה מושב שאפשר למכור ביוקר יותר.
האוהד רואה חולצה.
המשקיע רואה מאות מיליוני לקוחות אפשריים.
האוהד רואה משחק מול מנצ׳סטר יונייטד.
המשקיע רואה אירוע בינלאומי שאפשר למכור את זכויותיו לעשרות מדינות.
וזה גם מקור החיכוך הגדול.
עבור תושב ליברפול, המועדון אינו חברה שמטרתה להשיא תשואה. הוא חלק מהמשפחה, מהשכונה ומהזהות המקומית. הסבא הלך לאנפילד, האב הלך לאנפילד והנכד הולך לאנפילד. כאשר מנהל השקעות מניו יורק מסתכל על אותו מועדון, הוא עשוי לראות נכס בשווי מיליארדים שעדיין ניתן להגדיל את הכנסותיו.
המתח בין שתי התפיסות כבר התפוצץ בעבר. אוהדים באנגליה מחו נגד העלאת מחירי כרטיסים, נגד מסחור יתר ונגד ניסיון הקמת הליגה האירופית הסגורה. עבור חלק מהבעלים, ליגה סגורה ללא סכנת ירידה הייתה הגיונית כלכלית. עבור האוהדים היא איימה להרוס את העיקרון שעליו בנוי הכדורגל האירופי.
בארצות הברית קבוצת ספורט מקצוענית היא בדרך כלל זיכיון בתוך ליגה סגורה. אין ירידות לליגה השנייה ואין צורך לזכות במקום בליגה הבכירה מחדש בכל עונה. מבחינה עסקית זה מעניק לבעלים ודאות עצומה.
הכדורגל האירופי בנוי בדיוק להפך. קבוצה יכולה להיכשל מקצועית, לרדת ליגה ולאבד בתוך שנה חלק עצום מהכנסותיה. זו סכנה למשקיע — אבל גם חלק מהדרמה שהפכה את המשחק לכל כך פופולרי.
האמריקנים רוצים את הקהל והמסורת האירופיים. השאלה הגדולה היא עד כמה ינסו עם השנים להפוך את המודל העסקי האירופי לדומה יותר לזה שהם מכירים מהבית.
ויש סיבה נוספת לכך שהכסף ממשיך לזרום: למרות המחירים המטורפים, חלק מהמשקיעים עדיין חושבים שהכדורגל האירופי זול.
קבוצות פוטבול אמריקניות מובילות כבר מוערכות בסכומים של מיליארדי דולרים רבים, אף שרוב הקהל שלהן נמצא בארצות הברית. ליברפול, לעומת זאת, היא מותג הנצרך כמעט בכל מקום בעולם.
מבחינת בזוס וחבריו, השאלה איננה כמה שווה ליברפול היום אלא כמה היא עשויה להיות שווה בעוד עשר או עשרים שנה.
אם שווי של כ־5.5 מיליארד ליש״ט יהפוך בעתיד לשמונה או לעשרה מיליארד, הרכישה הנוכחית תיראה בדיעבד אחרת לגמרי.
ועדיין, אוהדי ליברפול שמדמיינים עכשיו שבזוס יפתח את הארנק ויקנה כל כוכב שהמאמן יבקש צריכים להנמיך ציפיות.
ראשית, בזוס אינו בעל השליטה. פנוויי נשארת בעלת הרוב וממשיכה לנהל את המועדון.
שנית, חוקי הבקרה הפיננסית באנגליה ובאירופה מגבילים את יכולתו של בעלים להזרים כסף ללא גבול ולרכוש שחקנים כאוות נפשו. עושרו האישי של משקיע אינו הופך אוטומטית לתקציב רכש.
התרומה המשמעותית יותר של קבוצת המשקיעים החדשה עשויה להגיע דווקא מאחורי הקלעים: פתיחת שווקים חדשים, הרחבת הכנסות מסחריות, קשרים עם תאגידים בינלאומיים, טכנולוגיה, מידע, מסחר מקוון וחיזוק המותג באסיה ובארצות הברית.
ככל שהכנסות המועדון יגדלו באופן אמיתי, כך גם יכולתו להוציא כסף על כדורגל תגדל במסגרת הכללים.
ומעל הכול עומד הנתון שמסביר את העסקה כולה.
ב־2010 שילמה קבוצת פנוויי 300 מיליון ליש״ט עבור מאה אחוז מליברפול.
ב־2026 היא מוכרת כ־30 אחוז בלבד תמורת כ־1.65 מיליארד ליש״ט, לפי הדיווחים על העסקה.
היא מקבלת עכשיו עבור פחות משליש מהמועדון יותר מפי חמישה מהמחיר שבו רכשה את כולו — ונשארת בשליטה.
קשה למצוא המחשה טובה יותר למה שקרה לכדורגל האירופי.
פעם מיליארדרים קנו קבוצות כי אהבו כדורגל, רצו תהילה או ביקשו לעצמם צעצוע יקר במיוחד.
עכשיו נכנסות קרנות השקעה, משפחות הון ואילי טכנולוגיה שמבינים משהו אחר לגמרי: בעולם שבו כמעט כל מוצר ניתן להעתקה, מועדון כמו ליברפול הוא נכס שאי אפשר לייצר מחדש.
אפשר לבנות עוד אתר מסחר.
אפשר להקים עוד חברת טכנולוגיה.
אי אפשר להקים עוד אנפילד עם יותר ממאה שנות זיכרונות ולשכנע מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם לאהוב אותו כאילו נולדו לידו.
ג׳ף בזוס הבין את זה.
והוא אינו האמריקני היחיד.
אמריקה כבר אינה מסתפקת בצפייה בכדורגל האירופי. היא קונה אותו — מועדון אחר מועדון, מניה אחר מניה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
