אפילו שווייץ, המדינה המתגאה בניקיון כפיים, ביושרה ציבורית ובשלטון חוק למופת, מוכיחה עד כמה היא נחושה להגן על מערכת הבנקאות שלה, שבנתה חלק ניכר מעוצמתה הבינלאומית על חשאיות פיננסית. עיתונאי חוקר שחשף פרשת שחיתות חמורה בצמרת הבנקאות השווייצרית עומד כעת בעצמו בפני משפט פלילי ועונש אפשרי של שלוש שנות מאסר. הסיבה: הוא העז לפרסם מידע בנקאי חסוי. הפרשה מעוררת מחדש את השאלה האם הסודיות הבנקאית נועדה להגן על פרטיותם של לקוחות תמימים, או שהיא משמשת לעיתים גם להגנה על בעלי הון ובעלי כוח מפני חשיפת מעשיהם.
התביעה בציריך הגישה כתב אישום נגד העיתונאי לוקאס הסיג, מייסד ועורך האתר הכלכלי העצמאי Inside Paradeplatz, שחשיפותיו הובילו לחקירה פלילית ולהרשעתם בערכאה הראשונה של שניים מבכירי עולם הפיננסים השווייצרי. אלא שבמקום להסתפק במיצוי הדין עם המעורבים בפרשה, מערכת המשפט השווייצרית מעמידה כעת לדין גם את האיש שחשף אותה.
מאחורי ההחלטה ניצב סעיף 47 לחוק הבנקאות השווייצרי, המאפשר להעמיד לדין גם מי שמפרסם מידע בנקאי חסוי שהגיע לידיו. החוק, שנועד להבטיח את פרטיות הלקוחות, עלול להפוך לכלי משפטי נגד עיתונאים החושפים שחיתות בעלת חשיבות ציבורית מובהקת.
הסיג פרסם בשנת 2016 סדרת תחקירים על עסקאות מפוקפקות לכאורה שביצעו פיירין וינצנץ, לשעבר מנכ״ל בנק רייפייזן, ושותפו העסקי ביט שטוקר. על פי האישומים, השניים רכשו בחשאי אחזקות בחברות פרטיות ולאחר מכן פעלו למכירתן לגופים פיננסיים שבהם החזיקו בתפקידים בכירים, תוך גריפת רווחים אישיים של מיליונים. לפרשה נוספו גם טענות על הוצאות פרטיות מפוקפקות שהוצגו כהוצאות עסקיות.
בשנת 2022 הורשעו השניים בערכאה הראשונה. וינצנץ נידון לשלוש שנים ותשעה חודשי מאסר, ושטוקר לארבע שנות מאסר. ההרשעות נתונות להליכי ערעור.
ביוני 2025 פשטו חוקרים על ביתו ועל מערכת האתר של הסיג והחרימו ציוד ומסמכים בניסיון להתחקות אחר מקורות המידע שלו. בית המשפט הגביל את האפשרות לעיין בחומרים שנתפסו, בשל ההגנה על מקורות עיתונאיים. בהמשך נסגר התיק נגדו, אך ערעור שהגיש אחד הבנקאים הביא לחידוש ההליך ולהגשת כתב האישום.
הפרשה חושפת סתירה עמוקה בדימויה של שווייץ. במשך דורות משכה מערכת הבנקאות שלה הון עתק מכל העולם באמצעות הבטחה לשמירת סודיות כמעט מוחלטת. לצד כספים לגיטימיים זרמו אליה לאורך השנים גם כספים שמקורם בהעלמות מס, בשחיתות ובהון מוסתר של בעלי שררה ומשטרים מפוקפקים.
אמנם בעשורים האחרונים נאלצה שווייץ לרכך את כללי החשאיות, לשתף פעולה עם רשויות מס זרות ולהחמיר את המאבק בהלבנת הון, אך המקרה הנוכחי מלמד עד כמה נותרה הסודיות הבנקאית עיקרון מרכזי במערכת המשפטית והכלכלית שלה.
ארגוני עיתונאים, ובהם עיתונאים ללא גבולות, מזהירים מפני פגיעה חמורה בחופש העיתונות. החשש הוא שעיתונאים יימנעו מפרסום תחקירים מבוססים על שחיתות פיננסית מחשש להעמדה לדין. מנגד, תומכי החוק טוענים כי הגנה על מידע פיננסי פרטי חיונית לאמון הציבור בבנקים.
אבל השאלה המהותית איננה אם לקוחות הבנקים זכאים לפרטיות. בוודאי שהם זכאים. השאלה היא האם זכות זו צריכה לגבור גם כאשר המידע החסוי חושף לכאורה עבירות חמורות של מי שמופקדים על ניהול כספי הציבור.
וכאן מתגלה הפרדוקס השווייצרי במלוא עוצמתו: מדינה המתגאה במערכת משפט מתקדמת ובמאבק בשחיתות עלולה לשלוח לכלא דווקא את העיתונאי שחשף אותה. לא מדובר רק בגורלו של אדם אחד, אלא במבחן עקרוני של היחסים בין חופש העיתונות לבין האינטרסים של אחת ממערכות הבנקאות העשירות והמשפיעות בעולם.
שווייץ של השעונים המדויקים, הנופים המרהיבים והסדר הציבורי המופתי ניצבת כעת מול שאלה פשוטה ומביכה: מה חשוב לה יותר — להגן על הציבור מפני שחיתות, או להגן על סודות הבנקים גם כאשר חשיפתם משרתת את הציבור?
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שגם אותה לא כדאי להחמיץ.
